איך ניסתה בזק להשתלט על האינטרנט

האינטרנט אינו ידידותי כלפי מונופולים. גם אם חברה מסוימת משתלטת על תחום פעילות מסוים, הפלורליזם של הרשת מבטיח כי לא תוכל לחסום את המתחרות לאורך זמן, ואלה יוכלו להשיג דריסת רגל בשוק, אם באמצעות הפצת שירות או מוצר טוב יותר או הורדת מחירים. למשל, החיים הקשים שעושה לינוקס ל-Windows או האופן בו מזנב הדפדפן Firefox באינטרנט אקספלורר.

אולם, מי שחולש על "השיבר" של חיבור האינטרנט עלול לרכז בידיו עוצמה חסרת תקדים, בייחוד אם מדובר במונופול בתחומים נוספים. החתירה לעוצמה היא המניע לניסיון (הכושל) של מיקרוסופט להפוך לספק אינטרנט מוביל בארה"ב ובאירופה, ולכן ניסתה בזק להפוך לספק אינטרנט בישראל, מהלך שהיה עשוי לשנות דרמטית את פני הרשת המקומית.

אמנם, הרגולטור בישראל כפה פיצול בין ספקי התשתיות, חברות כמו בזק והכבלים, המספקות את הגישה הפיזית לרשת, לבין ספקי האינטרנט, המאפשרים את הגלישה בפועל. ההגבלה החוקית הזו לא מנעה מבזק לנסות, ולכמה חודשים בשנת 1996 נדמה היה כי גם תצליח.

בזק מנסה את מזלה

בחודש פברואר, 1996, הכריזה בזק כי ב-1 באפריל תחנוך את מרכזיית 135 החדשה, מעין פורטל קדמוני שאפשר למשתמשים המצוידים במודם להתחבר אליו באמצעות חיוג 135 ולרכוש מוצרים ושירותים של חברות שונות, כולל גלישה באינטרנט על פי זמן.

המוקד החדש, אשר כונה "קיוסק", החליף את המרכזיה הישנה, 133, שלא הייתה גרפית. בניגוד לגלגול המאוחר יותר של 135, בזק הבטיחה לספק גלישה באינטרנט לכל משתמש שיתחבר דרך השירות, ללא צורך בספק אינטרנט.

"זה יהיה צומת גדול", התלהב מנכ"ל בזק דאז, יצחק קאול, בראיון ל"ידיעות אחרונות", "הוא יעניק שירות לכל אחד, גם באופן מזדמן. כיום, למשל, כאשר רוצים להתחבר לאינטרנט יש להתקשר עם ספק מסוים ולהתחייב על תשלום קבוע מדי חודש...אני אציע גישת אינטרנט ל'תייר מזדמן'. כלומר, אתה מתחבר לקיוסק באמצעות חיוג 135 במודם...בלי להתחייב מראש על כמות שעות חודשית, ובלל להתקשר עם ספק. גלשת הרבה - תקבל חשבון בהתאם. גלשת מעט - תשלם מעט".

ספקי האינטרנט הפכו מיותרים

אם בזק מציעה גלישה באינטרנט ללא התחייבות, מה יהיה טעם לשלם במקביל לספק מסחרי אחר? בזק לא הסתפקה בהולכת האינטרנט ואספקת הגלישה והכריזה כי תעסוק גם בתכנים, ובין השאר תפתח מאגרי מידע ושירותים מקוונים בעברית.

בענף זיהו את הסכנה וטענו כבר אז, בפחד מסוים, כי ענקית התקשורת מתנהגת כמו בריון המשתלט על רשתות התקשורת. "לבזק יש כבישי אגרה, שהם קווי הטלפון, והלא מרוויחה מהם הרבה כסף. אבל היא לא מסתפקת בכך. היא דורשת להפעיל גם את כל שירותי הדרך לאורך הכביש: קיוסקים, מזנונים, מוטלים, מוסכים ותחנות-דלק", אמר אז מקור בשוק ל"ידיעות אחרונות".

"כמובן שזה לא נראה לנו", אומרת רות אלון, שהייתה באותה תקופה מנכ"לית נטוויז'ן, "לבזק היו את כל היכולות להפוך לספק האינטרנט המוביל בישראל. התשתית הטכנולוגית והשיווקית הייתה בידיהם, והם היו ספק התשתית הבלעדי של כל ספקי האינטרנט באותה תקופה, הכבלים עדיין לא היו בתמונה".

ההתנגדות לא הפריעה לבזק

ההתנגדות לא הפריעה לבזק להתחיל להפעיל את שירות הגישה בחודש אפריל, 1996, אך הודיעה על "הפסקתו הזמנית" בסוף אותו חודש, בעקבות בקשת שרת התקשורת דאז, שולמית אלוני. משרד התקשורת טען, כי השירות מנוגד לתנאי הרישיון של בזק.

בזק טענה, כי השירות פעל במתכונת ניסיונית והוצע לעובדי החברה בלבד, במסגרת ניסוי, אך במשרד התקשורת הצביעו על כך שנציג בזק קרא בתוכנית טלוויזיה לכל מי שרוצה להצטרף ל-135.

על אף שמשרד התקשורת קבע סופית כי בזק לא תקבל רישיון להפעלת שירותי גלישה באינטרנט, קאול הורה על פתיחתו מחדש של שירות 135 ביוני, 1996, באמצעות חברת הבת שלה, בזק זהב. בזק שבה והציעה שירותי גלישה לכל דורש, אך הודיעה כי "תבחן את האפשרויות הטכניות לחבר ל-135 את כל ספקי האינטרנט שירצו בכך".

על אף ההודעה הדו-משמעית, מנכ"ל משרד התקשורת דאז, שלמה וקס, אמר כי החלטת בזק מקובלת על המשרד. "נתנו לבזק אישור להפעיל אינטרנט באמצעות חברה-הבת, ואם הם מחברים את בזק זהב באמצעות 135 ומאפשרים לחברות אחרות להתחבר גם באמצעות 135, זה בסדר גמור", הוא אמר ל"ידיעות אחרונות".

בזק מדווחת על התעניינות ערה

ספקי האינטרנט התלוננו במשרד התקשורת וטענו כי הפסיקו להשקיע בהרחבת שירותיהן משום שכמצב הקיים, בזק תהפוך לספק מונופוליסטי של השירות. לטענתן, בזק פועלת לחיסולן דרך שליטתה בתשתיות. במקביל, הן איימו בפנייה לבג"ץ.  

האיום השפיע על משרד התקשורת להקשות מעט את מדיניותו ההססנית והרכה כלפי בזק. בחודש ספטמבר, 1996, בזק קיבלה רישיון למתן שירותי אינטרנט ללקוחות מזדמנים באמצעות ספקי אינטרנט אחרים בלבד. החלטת שרת התקשורת לבנת אפשרה לבזק להמשיך להפעיל את 135 במתכונת מוגבלת עם השקתו המחודשת כשירות "בזקנט" בדצמבר 1996.

קאול צפה אז כי מאות אלפי לקוחות יצטרפו לאינטרנט בגלל השירות, הנחה שהתגשמה בטווח הקצר, אך "בזק נט" הלך והתפוגג עם צמיחת האינטרנט המהיר בישראל. המאבק הממושך ותוצאותיו הם מעין מיקרו-קוסמוס של שוק התקשורת בישראל באותן שנים: מדיניות כוחנית של תאגידים שמנסים לקבוע עובדות בשטח ורגולטור חלש שלא דואג לאינטרסים של הצרכנים עד לאיום בבג"ץ.