ברירה טבעית וכלכלה חופשית
האומנם רק עיון תיאורטי בתצפיותיו והשפעת עבודתו של הכומר-הכלכלן מלתוס הם שהנביטו בצ'ארלס דרווין את רעיון הברירה הטבעית, או שמא אף לסביבתו החברתית-משפחתית היתה השפעה ניכרת על משנתו? חלק שלישי ואחרון
לחלק הראשון של המאמר לחצו כאן
לחלק השני של המאמר לחצו כאן
מתוך פנקסי הרשימות שכתב דרווין מיד לאחר שובו מן המסע ניתן לחלץ את דגם האבולוציה הבא: א. הטבע הוא מערכת מגוונת להפליא, המציעה ליציריה מגוון גדול מאוד של תנאים ומשאבים המאפשרים קיום. המשכיותו של כל מין-ביולוגי מותנית ביכולתו לנצל באופן מיטבי את תנאי הקיום העומדים לרשותו.
המגוון העצום של מקומות המחייה בטבע מחייב קיום מגוון גדול מאוד של מינים ביולוגיים, שכל אחד מהם ניחן בהסתגלויות (אדפטציות) המכשירות אותו לנצל היטב את משאבי הסביבה שלו. ב. תנאי הסביבה נתונים בהשתנות בלתי פוסקת.
כדי שהגומחה תתמלא
הנחה זו תובעת קיום מנגנון דינאמי של הסתגלות לתנאים המשתנים של הטבע על מנת שכל גומחה חדשה, ריקה עדיין, תוכל לשוב ולהתמלא. ג. משאבי הטבע מוגבלים. קיימת תחרות על כל גומחה פנויה ולא כל היצורים הקיימים בסביבה יכולים ליהנות ממנה; חלק מהם נידונים בהכרח להכחדה.
העמדה המקובלת מצביעה על הכומר-הכלכלן האנגלי תומס מלתוס (Malthus) כמקור ההשראה לעקרון הברירה הטבעית, המהווה עיקרון מרכזי בתיאוריית האבולוציה של דרווין; דרווין עצמו הזכיר באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה כשלושים שנה לאחר השלבים הראשונים בגיבוש התיאוריה שלו, את מלתוס כמקור רעיון הברירה הטבעית.
התיאוריה של מלתוס
מלתוס, שחי בשלהי המאה ה-18 והיה עד למצבם העגום של פועלי החרושת ולאחוזי התמותה הגבוהים שלהם, טען כי הגורם לתמותה הגבוהה הוא העובדה שקצב ההתרבות הטבעי אצל בני אדם גדל באופן מעריכי בעוד מקורות המזון נוטים לגדול בקו ליניארי. מצב זה יוצר חסר מתמיד במקורות מזון, שכתוצאה ממנו מתים רבים ורק מעטים נותרים בחיים. הוא נתן לעיקרון זה ביטוי מתמטי-גראפי.
חוקרים לא מעטים נוטים לראות בתורת האבולוציה של דרווין סינתזה, פרי מיזוג בין גישות פילוסופיות שונות, שמשנתו של מלתוס היא רק אחת מהן . אחד הסימוכין לכך הוא העובדה שדרווין פגש בכתביו של מלתוס לראשונה רק בסוף ספטמבר 1838, כאשר התיאוריה שלו כבר הגיעה לשלב גיבוש מתקדם. כפי שנראה בהמשך, הקווים הכלליים של עקרון הברירה הטבעית הופיעו ברשימותיו עוד בטרם פגש בכתביו של מלתוס. כך למשל כתב:
היווצרות האין מין ביולוגי
האין מין-ביולוגי נוצר באמצעות תוספת חוסן הנגזרת מקיום שוֹנוּת מבנית מזערית בקרב הצאצאים – כך, בקרב כלבי הים שורדים כלבי הים המנצחים וכך גם בקרב הצבאים, כך מועדפים אותם זכרים לוחמניים המצויידים באמצעי חימוש. מלחמה זו מתקיימת בכל קבוצה.
עשויים להיווצר סוגים הנושאים תכונות שמקורן בטיפוסים עתיקים, הכוללים גם צורות שנכחדו. שכן אם כל מין (מבין העתיקים) היה מסוגל להוליד 13 צורות – 12 מתוכן לא הותירו כל צאצאים . ביחס להכחדה, אנו יכולים לראות בקלות שמגוון צורות של יענים למשל... עשוי להיות בלתי מותאם לתנאי הקיום וכך – להיכחד ומן הצד השני, כאשר מופיעות צורות מותאמות הן עשויות להעמיד צאצאים רבים.
מידת האדפטציה
זה דורש עיקרון על פיו המשכיותן של הצורות הקבועות, הנוצרות בעקבות הכלאות בתנאים משתנים, מותנית במידת האדפטציה שלהם לתנאים אלה ולכן – מותם של מינים הוא תוצאה ... של חוסר אדפטציה לתנאי הקיום (Darwin: Notebooks 1836-1844. Cornell University Press, 1987).
אם כן – עוד בטרם קרא דרווין את ספרו של מלתוס כבר ניסח את העיקרון על פיו מתקיימת מלחמת קיום ותחרות בין הצאצאים של כל מין, ובהיותם שונים זה מזה במידה זעירה, זוכים לשרוד הפרטים החסונים יותר וכך מתפתח המין-הביולוגי. וברמת המין – רוב המינים נכחדים במהלך ההיסטוריה, שכן מספר המינים שיכול הטבע לשאת מוגבל. המינים הזוכים לשרוד הם אלה בעלי האדפטציות המותאמות יותר לתנאי הקיום המשתנים.
מי אם לא מלתוס?
מועמד הבא בחשבון הוא הפילוסוף אדם סמית שאת כתביו קרא דרווין במהלך כתיבת רשימותיו. אדם סמית פרסם בשנת 1776 משנה סדורה של כלכלה מדינית קפיטליסטית שנקראה "עושר האומות" (הספר, ששמו המלא An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations , תורגם לעברית כ"עושר העמים") בהתבסס על עקרונות הפילוסופיה התועלתנית. עיקריה של פילוסופיה זו הם:
א. הדחף המוצדק מבחינה מוסרית של כל פרט להיטיב את מצבו החומרי מביא להתפתחות כוחות כלכליים יצרניים. באמונתו זו של הפרט באשר ליכולתו לשפר את מצבו הכלכלי יש משום הונאה עצמית, משום שהשאיפות הכלכליות אליהן הוא חותר יוגשמו רק לעתים רחוקות ביותר, אולם הונאה עצמית זו היא המניעה את גלגלי התעשייה ואת ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית.
תחרות וניגודי אינטרסים
במהלך הפעילות הכלכלית נוצרים אפוא, בהכרח, ניגודי אינטרסים ותחרות בין הפרטים הפעילים במערכת, אולם תחרות זו היא בעלת השפעה חיובית באשר היא מוֹנעת השתלטות גורם מונופוליסטי בעל אינטרסים צרים על הכלכלה ומשמשת גורם בקרה המסייע לשמירה על שיווי המשקל של המערכת הכלכלית.
קיימת "יד נעלמה" הדואגת לכך שניגודי האינטרסטים ברמת הפרט יתבטאו בשגשוג כלכלי ברמת הכלל. ראוי לציין כי אדם סמית ייחס את "היד הנעלמה" לסדר האלוהי הנגזר מיכולתו של האל לראות את מהלכיה הכלליים של המערכת הכלכלית ולהובילם בכיוונים חיוביים.
מקור העושר
ב. העבודה היא המקור הבלעדי לעושר. הפריון יגדל אם העבודה תתבצע בהתאם לעקרון חלוקת העבודה (division of labor) וההתמחות. מיומנותו של כל עובד בתחום הייחודי שבו הוא מומחה מאפשרת לו ליזום שיפורים ושכלולים. בנוסף לכך גורמות חלוקת העבודה וההתמחות בתחומי שוק שונים לדיפרנציאציה בתחומי העיסוק ולניצול יעיל יותר של האפשרויות הכלכליות שמציעה המערכת.
היא מקטינה את התחרות ותורמת ליצירת יחסי גומלין מורכבים של סחר חליפין בין גורמים כלכליים שונים. חלוקת העבודה מוגבלת באופן טבעי על-ידי הקף השוק.
ג. התרחבות טריטוריאלית ויצירת קולוניות בארצות המיושבות בדלילות עשויה לספק פתרון ופתח להצלחה כלכלית עבור פרטים שלא מצאו, מסיבות כלכליות או אחרות, את מקומם בארץ מוצאם.
שוק פתוח
ד. ככל שהשוק פתוח יותר לפעילות כלכלית, כן גדלים סיכוייהם של אנשים רבים יותר למצוא בו אפשרות לפעילות כלכלית רווחית. לכן יש להסיר כל מגבלה חוקית, פוליטית או ביורוקרטית (להוציא מגבלות אתיות) ולהתיר יוזמה וסחר בין פרטים, גופים כלכליים ובין אומות. פריחה כלכלית תוכל, אפוא, להתקיים רק במדינה שבה קיים שוויון זכויות והזדמנויות לכל אזרח, ללא הבדל מוצא ומעמד.
נוכחנו, אם כן, שהן מלתוס והן סמית עסקו בהוויה הכלכלית-אנושית שהולידה המהפכה התעשייתית, שניהם היו עֵרים לעובדה שהכלכלה החופשית מעצם טבעה גובה מחיר, אלא שתומס מלתוס לא התייחס ליתרונותיה של שיטה כלכלית זו או אחרת. הוא גזר מן המצב מסקנות פסימיות בהאמינו ששיפור מצבם הכלכלי של העניים, יגדיל את מספרם ויקרב את הקטסטרופה.
הרעב והמוות - חלק מהחיים
לטענתו, הרעב והמוות הם חלק בלתי נפרד מן החיים החברתיים. לעומתו ראה אדם סמית את התהליך בעיניים אופטימיות – הוא לא התעלם ממצבם העגום של העניים ומרמת התמותה הגדולה שלהם, אך האמין שכלכלה החופשית מהתערבות חיצונית תניב בסופו של דבר עושר לאומי.
וכיצד ראה את הדברים צ'אלס דרווין? זאת ניתן ללמוד מן הפִסקה החותמת את "מוצא המינים": כך, ממלחמת הטבע, מרעב ומוות, נובע באופן ישיר היעד הנעלה ביותר שיש ביכולתנו לתפוש, דהיינו, יצירת בעלי חיים מפותחים יותר. יש גדוּלה בהשקפה זו על החיים, אשר באמצעות מספר כוחות נפחו חיים בראשונה בכמה צורות פשוטות (או שמא היתה זו אחת?) ; ... מהן התפתחו, ועדיין מתפתחות, צורות אין ספור יפיפיות ומופלאות ביותר.
דרווין האופטימי
השקפתו של דרווין אופטימית, אפוא, ותואמת את זו של אדם סמית. קיימת גם התאמה בין שני ההוגים ביחס לדגם התפתחות המערכת. כך מתאר דרווין את "חלוקת הטבע" (division of nature) או בלשוננו – את התפתחותם של מינים-ביולוגיים חדשים:
"בכל ממלכה בטבע נוצרות צורות ביולוגיות חריגות. באזור בו קיימות גומחות פנויות יש מקום לכל מגוון הצורות. בסביבה מאוכלסת בצפיפות קיימת חלוקה בין פרטים חסונים יותר ובעלי מידת חסינות פחותה. מבין החלשים – חלק ידוכא ואחרים יהגרו למקום מרוחק וישמשו מוצא למין חדש".
והרי ההקבלה
לא קשה להבחין בהקבלה בין עקרונות ההתפתחות הכלכלית של אדם סמית לבין עקרונות ההתפתחות האורגנית של צ'ארלס דרווין. כדי לעשות זאת, אתם מוזמנים לקרוא את הקטע הבא פעמיים – בקריאה אחת קראו רק את המלה הראשונה בצמדי המילים המופרדות בלוכסן, והתעלמו מן המלה השנייה בכל צמד – כך תקבלו תיאור של התפתחות מערכת כלכלה חופשית נוסח אדם סמית. בקריאה השנייה – התעלמו מן המלה הראשונה בכל צמד ותקבלו תיאור של האבולוציה האורגנית על פי דרווין:
"פרטים רוכשים מיומנויות/אדפטציות. ההכרעה איזו מיומנות/אדפטציה תירכש, נעשית במידה רבה על ידי דרישות השוק/הסביבה. משנרכשת המיומנות/אדפטציה, היא עוברת בירושה/בתורשה לדורות הבאים ואף עשויה להשתכלל במהלך השנים".
"אולם תנאי השוק/הסביבה הם דינאמיים ועשויים להשתנות ובמקביל – עשויה/עשוי המשפחה/המין לגדול ולהתרחב במהלך הדורות. ייתכן מצב בו המיומנות/אדפטציה שנרכשה ונקבעה באופן כלכלי/ביולוגי במהלך הדורות, אינה נחוצה עוד, או לחילופין – מצב שבו ישנם פרטים רבים מדי המצויידים במיומנות/אדפטציה מסויימת המאפשרת להם לנצל פלח כלכלי מסויים במערכת ולא אחר, ולחלקם לא ימצא קיום במסגרתה".
"במקרה כזה פתוחות בפני הפרטים במערכת מספר דרכים: א. הם יכולים לרכוש מיומנות/אדפטציה חדשה ולהתחיל לנצל נתחים כלכליים נוספים של המערכת. ב. הם יכולים לנדוד למקומות רחוקים בהם יכולה המיומנות/האדפטציה לשרת אותם בניצול המשאבים, הזמינים עדיין, במקומות החדשים".
"ג. במידה שלא ישכילו לפעול בדרך הראשונה או השנייה, עלול חלקם הגדול של בני המשפחה/המין למצוא עצמו נטול מקורות מחיה ולהיעלם לאיטו. אם כן, כל פעילות שתכליתה כיבוש יעדים נוספים במערכת, כרוכה בשינויים: חלוקת עבודה מסועפת יותר ו/או אכלוס מקומות מרוחקים. מי שאינו משכיל להשתנות או לשנות את מקומו – רב הסיכוי שיוכרע במאבק על הקיום וייעלם מעל פני האדמה".
תחליף היד הנעלמה
מנגנון הברירה הטבעית החליף, בתיאוריית האבולוציה הדארוינית, את ההתנהגות המונחית על-ידי "השכל הישר" של שיקולי מוסר תועלתניים, המכוונת את מעשיהם של בני האדם להימנע מפגיעה בזולת במהלך חתירתם למימוש האינטרסים החומריים שלהם, מחשש שיבולע להם בסופו של חשבון.
"היד הנעלמה" האלוהית של אדם סמית, המסדירה את יחסי השוק על אף התחרות הקיימת בתוכו, הוחלפה במערכת הביולוגית בעיקרון סיבתי-מכאניסטי בדמות "הברירה הטבעית". זו אינה מונחית על ידי כוונות מוסריות ושיקולים תבוניים, אך עם זאת היא מניבה אותן תוצאות של התפתחות אבולוציונית, הבאה לידי ביטוי בהגדלת המגוון ובאכלוס גדל והולך של כל גומחות הטבע.
נצר לקפיטליסטים מובהקים
אם מהרהרים בדבר, אין להתפלא על כך שדרווין הושפע ממִשנתו של אדם סמית. ככלות הכל, הוא היה יציר תרבותי של תקופה שאורח חשיבתה וערכיה עוצבו בידי הפילוסופיה התועלתנית ועקרונות הכלכלה החופשית ונצר למשפחה של יזמים קפיטליסטים מובהקים. גם אביו, שלא היה בעל הון כשלעצמו, הושפע עמוקות מערכי המוסר התועלתני ודרווין עצמו הוכיח באמצעות השיקולים שערך ביחס לנישואין, שהִפנים היטב אורח חשיבה זה.
ומה באשר למלתוס? – עיון בתולדות חייו של דרווין מעלה שבשום שלב הוא לא התגורר בסמיכות למשכנות העוני בערי החרושת. נהפוך הוא – שנות בגרותו, כמו גם נעוריו, עברו עליו באזורים כפריים ובסמיכות לטבע. אורח חייו היה של ג'נטלמן אנגלי טיפוסי. מצוקותיו של מעמד הפועלים היו רחוקות מעיניו וסביר להניח שלא העסיקו את ליבו יתר על המידה.
נחיצותו של מלתוס
ובכל זאת – הן העיד בעצמו על ההשפעה של מלתוס על התיאוריה שלו. ולא זו בלבד, בעת שקרא את ספרו של מלתוס שמח בו דרווין כמוצא שלל רב. נראה כי הטעם לכך היה באישוש שמצא בו למנגנון שפיתח עוד קודם לכן, ובאופן בלתי תלוי! הדברים שקרא בספרו של מלתוס חיזקו את בטחונו בנכונות התיאוריה שלו.
זאת ועוד, במציאות של המאה ה-19, שימשה הפיזיקה כמודל הפראדיגמטי למדע. ניסוח מתמטי כמו זה של העיקרון המלתוסיאני היה נחוץ לדרווין על מנת להקנות לתיאוריה שלו משנה תוקף מן הבחינה המדעית. דרווין שמח, אפוא, לאמץ את המודל המלתוסיאני כבסיס לאבולוציה של המינים.
דרווין התחיל
פתחנו בשאלה כיצד ניתן להסביר את השימוש התרבותי שאנו נוטים לעשות בעקרונות תיאוריית האבולוציה של המינים הביולוגיים פרי רוחו של דרווין. התשובה לכך היא, כי דרווין שאל, מלכתחילה, את המודל התיאורטי שלו מדגם אנושי-תרבותי של כלכלה מדינית וחילוּן המרכיב הדתי של "היד הנעלמה".
המרתו בעיקרון מכאניסטי של הברירה הטבעית גרם לסילוק האלמנט הדתי שאינו קביל בזמננו במסגרת המדע, ובכך קיבל המודל גושפנקה מדעית וכך הוכשר לשמש כמנגנון הסבר קביל להתנהגות חברתית וכלכלית אנושית.
המקור הוא לא ביולוגי
החברה המערבית בת ימינו היא חברה קפיטליסטית. עקרונות התועלתנות הובילו לכך שפלחים גדולים שלה נהנים מן הקִדמה הטכנולוגית כצרכנים, אם לא כיצרנים. כדרווין בשעתו, גם אנו נוטים להתעלם מן הרעות החולות שהן פועל יוצא הכרחי של הכלכלה הקפיטליסטית, ולראות בעוני, בניכור ובפשיעה תופעות לוואי לא מהותיות של התרבות הכלכלית אותה אימצנו בהתלהבות.
בהללנו את התחרות החופשית ואת מלחמת הקיום הכלכלית, אנו ממהרים יתר על המידה לטעון כי אלו הן דרכי התנהגות ביולוגיות ומולדות שהתבססו במהלך האבולוציה האנושית באמצעות הברירה הטבעית. אולם לאמיתו של דבר מקורה של תיאוריית האבולוציה הוא בתורה של כלכלת השוק וזו הסיבה האמיתית לעובדה שהיא תואמת באורח כה מושלם את ערכיה התרבותיים (ולא בהכרח הביולוגיים) של החברה הקפיטליסטית.
דליה איתמר היא בעלת תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע. המאמר מבוסס על תיזה למ.א. , שכותרתה: "ברירה טבעית", "יד נעלמה" ו"גזירה קדומה" – התחקות אחר שורשי תאורית האבולוציה של צ'ארלס דרווין לאור הגותם של ג'ון קאלוין ואדם סמית, בהנחיית פרופ' מיכאל הד.
לפנייה לכתב/ת 
