"הו!" יוצא לדרך

את הגיליון הראשון של כתב העת הספרותי החדש פותח העורך דורי מנור בהסבר: "כתב העת 'הו! נוצר מתוך תחושה של דחיפות. דחיפות להשיב לשירה את מקומה המרכזי בתרבות העברית. דחיפות להשיב את העברית העשירה, הלא אנורקטית, אל לבה של היצירה הישראלית. דחיפות להעמיד על במת הספרות, דור חדש של סופרים ומשוררים".

אם לשפוט על פי תכני הגיליון הראשון של כתב העת ורשימת הכותבים בו, מדובר ללא ספק בניסיון לשמור על כבודה של המילה הכתובה, על ערכיותה ועל מרכזיותה של השפה העברית בתרבות הישראלית. כך למשל כותב מנור: "אם לשון הספרות תוסיף להיות חנפה למה שהיא תופסת כטעם הקהל ותתעקש לפנות אל קוראיה 'בגובה העיניים', חזקה עליה שתוסיף להיות מובסת במאבק על נפשו של הקהל. בתחרות הזאת יש לערוץ 2 יתרון מובנה ומוצדק, וידו לעולם תהיה על העליונה. שום פרובוקציה פסידו-ספרותית ושום פופולריזציה מכוונת של הכתיבה לא יוכלו להתחרות ביעילותה של תקשורת ההמונים ולא יצליחו לכבוש לעצמן מקום של ממש בחברת הצריכה הפוסט-מודרנית שבה אנו חיים. אם הספרות העברית העכשווית חפצת חיים, עליה לחפש את יתרונה היחסי במקום שונה בתכלית, לשדד את מערותיה ולסגל לעצמה כלים חדשים".

בין תכני הגיליון הראשון של "הו!" ניתן למצוא פרסום ראשון ל"רבי חלום טוב", מחזה לילדים מאת לאה גולדברג שהעלה תיאטרון המריונטות, "להקת העץ", בניהולו של ד"ר פאול לוי בשנות הארבעים באולם מוגרבי. את המחזה מלווה מאמר פרי עטה של חוקרת התיאטרון דורית ירושלמי המגולל את נסיבות גילויו של המחזה. כן מופיעים בגיליון שני תרגומים ראשונים של יהושע קנז לשירים פרי עטם של המשוררים הצרפתיים פייר דה רונסאר וז'ואקים דו בלה. מאיה ערד מפרסמת בגיליון זה מאסה מחכימה על "המפוזר מכפר אז"ר", ספר הילדים האהוב שחיברה לאה גולדברג ומתבסס על יצירה רוסית פרי עטו של סמויל מרשק. כמו כן מתפרסם בגיליון קטעים ממחזה חדש פרי עטה של ערד, "צדיק נעזב". הקטע יפורסם בסוף השבוע ב-ynet.  

עוד ברשימת הכותבים בגיליון המפרסמים בו יצירות מקוריות, תרגומים, שירים, סיפורים קצרים, קטעים ממחזות מקוריים ומסות: אנה הרמן, אפרת מישורי, בני מר, דורני מנור, ריקי אופיר, רונן סוניס, רויאל נץ, משה סקאל, סיון בסקין, נורית פלד-אלחנן, עמית רופא, עמיחי שטרן, אורי הולנדר, רועי חן, רחל אלבק-גדרון ודורית ירושלמי.

גיליונות "הו!" ייראו אור פעמיים בשנה, כשכל גיליון ייחד מקום לשני מדורים קבועים – האחד תמאטי והשני צורני. בפתח כל גיליון יידעו העורכים את הקוראים על הנושאים להם יוקדשו המדורים בגיליון הבא, על מנת לאפשר שליחת יצירות העוסקות בנושאים הרלבנטים. דיאלוג זה בין כתב העת לקוראים ולכותבים, כך מקווים במערכת "הו!", ימצב אותו לא רק כבמה לשירים ולסיפורים הנכתבים ונשלחים ממילא, אלא יהווה גם גורם מדרבן ומגרה לכתיבה. בגיליון הראשון הוקדש המדור התמאטי ליצירתה של לאה גולדברג שהלכה לעולמה לפני 35 שנה בעוד שהמדור הצורני הוקדש לסונטה, המוכרת מכל הצורות השיריות הקלאסיות.

לדברי מנור, מקום מרכזי תתפוס בגיליונות "הו!" הבאים גם השירה המתורגמת כשהכלל שיעמוד לנגד עיני העורכים בפרסמם תרגומים אינה בהכרח חשיבותם ההיסטורית של השירים בשפת המקור, אלא טיב התרגום לשפה העברית. "אנו חותרים לתרגום שאינו משמש רק כסוכן בין תרבויות, אלא מהווה יצירה עברית לכל דבר", אומר מנור.

לעת עתה בחרה המערכת במודע לפנות לכותבים בתחילת דרכם מתוך כוונה להציג לקוראים גלריה חדשה של סופרים ומשוררים, וליצור בסופו של דבר דור חדש של יוצרים על במת הספרות העברית. "סופרים המפרסמים את כתביהם לאורך השנים ופרצו כבר לתודעת הקהל אינם זקוקים לשירותינו, מה גם שהופעתם מעל דפי 'הו!' בהכרח תסיט את תשומת הלב מכותבים ידועים פחות", אומר מנור ומציין כחריג נכבד את הסופר יהושע קנז שבחר לפרסם לראשונה בגיליון הביכורים של כתב העת תרגומי שירה ראשונים פרי עטו. את כלל זה, אגב, מסייג מנור ואומר: "השיקול המרכזי בפרסומה של יצירה הוא כמובן טיבה ושום שיר או סיפור טוב שיישלח אלינו לא יידחה רק משום ש'איתרע מזלו' להיכתב על ידנסופר בעל שם".