מסמך: דו"ח דברת - הטיוטה הסופית

הדו"ח המלא: בחודש אוקטובר 2003 מונה כוח משימה לרפורמה במערכת החינוך בישראל, או כפי שנוהגים לכנותו - "ועדת דברת". ynet מפרסם הלילה (יום ה') את הטיוטה הסופית של הדו"ח המלא, כפי שהגיע לידי "ידיעות אחרונות". בין השאר ממליצה הוועדה כי לא ילמדו בכיתה יותר מ-35 תלמידים. יוחל יום לימודים מלא בכל הארץ בכל הגנים ובתי-הספר. כולם ילמדו חמישה ימים בשבוע מ-8 בבוקר עד 4 אחר הצהריים. יבוטל הזרם ההתיישבותי. שכר של מורה מתחיל יעמוד על כ-5,000 שקל בחודש, ותקרת השכר למנהל תגיע ל-30 אלף שקל בחודש.

• דו"ח דברת - המסמך המלא
  

בוועדת דברת חברים, מלבד שלמה דברת, עוד 17 מומחים לחינוך, שישבו על המדוכה זה יותר משנה. בחודש מאי האחרון פורסמו המלצות הביניים.

הדו"ח כולל ניתוח תמונת המצב של מערכת החינוך בישראל כיום, חזון נדרש למערכת החינוך ואת עיקריה של התוכנית הלאומית לחינוך בישראל, שגובשה על-ידי כוח המשימה.

 הוא כולל את השיקולים שהנחו את כוח המשימה בהמלצותיו, את העקרונות ועיקרי ההמלצות של התוכנית ואת המתווה ליישומה. כוח המשימה ימשיך את פעולתו על-מנת להשלים במהלך החודשים הקרובים את גיבושם של תוכנית יישום מפורטת, של סדרי עדיפויות בין מרכיבי התוכנית השונים, ושל המנגנונים הדרושים ליישום התוכנית.

עיקרי הדו"ח - שינויים מרכזיים

הוועדה קובעת יעדי-על למערכת החינוך: צמצום פערים, קידום ושיפור מתמשך של הישגים לימודיים של כלל התלמידים; טיפוח האקלים הבית ספרי, כישורי חיים, מניעת אלימות ושימוש בסמים ואלכוהול; טיפוח ערכים ומורשת עם; קידום המעמד והפיתוח המקצועי של כ"א בהוראה; שיפור ההתמדה וצמצום הנשירה הסמויה; ניצול מירבי של משאבים.

דמות התלמיד: ועדת דברת מגדירה את "דמות התלמיד והבוגר של מערכת החינוך הציבורי בישראל" - "עליו להיות אוהב אדם, אוהב עמו וארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, מכבד את הוריו ואת משפחתו, מכיר את לשונו, את מורשתו ואת זהותו התרבותית ומכבדם". על פי הוועדה, "על מנת להשיג מטרות אלה, מערכת החינוך הציבורי תנחיל לתלמידיה את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ותפתח בהם יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, ותחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים".

עד 35 תלמידים בכיתה: על פי ההמלצה, יש לעשות ככל הניתן על מנת שבכיתה לא ילמדו למעלה מ-35 תלמידים. התקציב הדיפרנציאלי, המוענק לבתי-ספר שבהם תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, יאפשר הוראה בקבוצות למידה קטנות לחיזוקם של תלמידים מתקשים.

חינוך ציבורי מגיל שלוש: כל ילד יוכל ללמוד בגן ציבורי בחינם החל מגיל שלוש. זאת בשל החשיבות הרבה שמייחס כוח המשימה להגדלת הסיכוי של כל ילד בשנות חייו הראשונות. "הדבר כרוך בהגדלה מרחיקת לכת של ההוצאה הציבורית לחינוך קדם-יסודי – כמעט הכפלה של התקציב", נכתב.

מקורות מימון: מימון הגנים ובתי-הספר כמו גם מימון מינהלי החינוך האזוריים ומשרד החינוך – יוסדר לפי כללים ברורים ושקופים ויעוגן בחקיקה מתאימה. 90% מן התקציב ימומנו על-ידי הממשלה. 10% יוקצבו על-ידי הרשויות המקומיות.

סוגי הפעילויות: הוועדה גם מגדירה כיצד ייראה יום הלימודים, לפי ארבעה סוגי פעילויות, אחד מהם נוגע לעבודה של המורה עם עצמו. כלומר, "הכנת שיעורים, בדיקת עבודות ומבחנים וכדומה. במידת הצורך, ישלים המורה מילוי מטלותיו אלו בביתו בשעות שלאחר יום הלימודים".

תוכנית הליבה: למורת רוחם של החרדים, למרות מאבקים ומחאות, קובעת הוועדה כי כל בתי הספר מכל המגזרים, כולל החרדי, יחויבו לקיים תוכנית לימודים על בסיס מקצועות תוכנית הליבה, בה ייכללו המקצועות עברית, אנגלית, מתמטיקה, ערבית, יסודות מוסכמים באזרחות (ותנ"ך לבתי-הספר העבריים).

ביטול הזרם ההתיישבותי: במסגרת הסעיף "חינוך נפרד" מבטל דוח דברת את הזרם ההתיישבותי כזרם נפרד. מי שכן יישאר במסגרת החינוך הנפרד הערבי הם זרמי החינוך הדרוזי, הצ'רקסי ומוסדות נפרדים לאוכלוסיית הנוצרים והערבים. הדו"ח גם מפרט שורה של הטבות למגזר הערבי על מנת לסגור את הפערים בין יהודים לערבים.

השלמת השכלה: הוועדה ממליצה גם על "קרן להשלמת השכלה" עבור תלמידים שלא רכשו השכלה על תיכונית ברמה של תעודת בגרות בגלל שלא למדו במוסד חינוכי אשר מקיים תכנית לימוד מלאה.

נלחמים בנשירה סמויה: הוועדה, שעוסקת רבות בצמצום הפערים, גם מקדישה חלק נרחב לתמיכה בנוער בסיכון ובנושרים. לפי המלצותיה, מערכת החינוך תפעל כ"מערכת מקדמת" ו"מערכת מפצה" כאחת לצמצום תופעת הנשירה הגלויה והנשירה הסמויה. "מערכת החינוך מחויבות לילדים ולבני נוער המתקשים להסתגל ולהשתלב במסגרות החינוכיות על רקע חברתי-כלכלי ו/או על רקע תרבותי. על מערכת החינוך מוטלת אחריות לדאוג להשלמת החינוך וההשכלה של בני נוער אלה לרמה המקבילה לזו של בוגרי י"ב כיתות, ולהכינם ולהכשירם להשתלבות בעולם התעסוקה ובשוק העבודה המשתנה והעתידי".

להלן תמצית טיוטת הדו"ח הסופית:

כוח המשימה גיבש תוכנית פדגוגית, מבנית וארגונית כוללת במערכת החינוך, שעקרונותיה הם:

חיזוק החינוך הציבורי - לחינוך הציבורי תפקיד מרכזי ביצירת תשתית תרבותית וערכית משותפת לאזרחי המדינה, והוא אמצעי חיוני והכרחי לקידומם של תלמידים משכבות חלשות. חיזוקו של החינוך הציבורי יגדיל את הלכידות חברתית בין כל תושבי המדינה. עליו להיות איכותי ולהציע פתרונות חינוך ראויים למגוון מרכיבי האוכלוסיה.

• צמצום פערים – במציאות החברתית-כלכלית בישראל, על מערכת החינוך לצמצם פערים שמקורם ברקע החברתי-כלכלי של תלמידיה, במוצאם העדתי או במקום מגוריהם, בדגש מיוחד על צמצום פערים בין המגזר היהודי למגזר הערבי.
  

• שיפור משמעותי במקצוע ההוראה ובמעמדו – בכדי להפוך את מקצוע ההוראה למקצוע איכותי, יוקרתי ומבוקש, יועלו הדרישות מהמורים ויחוזקו סמכויותיהם והאחריות המוטלת עליהם. תועלה איכות ההכשרה שלהם, יוגדל היקף המשרה שלהם, ושכרם ישופר משמעותית.
  

• חיזוק מעמדו ועצמאותו של בית-הספר – בית-הספר וגן הילדים הם מרכז העשייה החינוכית. יינתנו להם מלוא האחריות והסמכויות והאוטונומיה הדרושה בתחומים הפדגוגיים, התקציביים והארגוניים. יום הלימודים יוארך, ובמסגרתו יתקיימו פעולות חינוכיות מגוונות לתלמידים ולקהילה.
  הרפורמה בחינוך

  שרון ולבנת: ניישם את ההמלצות

  אילן מרסיאנו ורענן בן-צור

  "זו לא תהיה עוד ועדה שתעלה אבק על המדף", הבהירה שרת החינוך, שסמכה ידיה על המסקנות המהפכניות של הדו"ח, ובהן: פיטורי מורים והעלאת שכר דרמטית לנותרים, יום לימודים ארוך, 5 ימי לימוד בשבוע וביטול חטיבות הביניים. ראש הממשלה: "זה יום של בשורה". שר החינוך לשעבר שריד סבור אחרת: "המסקנות ייגרסו וייזרקו לפח". ארגוני המורים מוכנים לנהל מו"מ על מימוש המסקנות, אך מזהירים: "הפערים בין התלמידים יגדלו"

  שרון ולבנת: ניישם את מסקנות ועדת דוברת
  
  

• חינוך מוכוון יעדים ומונחה תוצאות – מתוך הבנה שלאיכות התהליך ולתפוקותיו יש חשיבות לא פחותה מכמות המשאבים והתשומות המושקעים, ניתן וצריך לכוון ולנהל את התהליך החינוכי כך שיהיה מכוון להשגת יעדים ותוצאות מוגדרים. חשוב לתרגם את החזון ואת מטרות החינוך לסדרי עדיפויות ברורים, ליעדים מדידים ולתכנון לטווח ארוך.
  

• ביזור ניהולי – מנהל בית-הספר וצוותו יהיו בעלי הסמכות כלפי כלל באי בית-הספר ויקבלו את האחריות על כל הנעשה בו, כולל שליטה מלאה במשאביו. מעל בית-הספר יהיה גורם ניהולי אחד, מינהל החינוך האזורי, שיהיה בעל האחריות להפעלת מערכות החינוך בתחומו, כאשר משרד החינוך שומר על האחריות הכוללת למערכת החינוך בכלל המדינה.
  

• מדידה והערכה, אחריותיות ושקיפות – הערכה ומדידה, תוך שקיפות מלאה, יהפכו לחלק מן התרבות הניהולית בכלל המערכת. את ההתערבות החיצונית בבתי-הספר יחליפו המדידה וההערכה ככלי ניהולי, שישרת הן את בתי-הספר, הן את מינהלי החינוך האזוריים ומשרד החינוך והן את הציבור הרחב.
  

• חיזוק שלבי החינוך המוקדמים – חיזוק משמעותי של החינוך בגיל הגן והכיתות הנמוכות של בית-הספר היסודי יאפשר לכל התלמידים להגיע לבית-הספר היסודי מוכנים ללמידה וכשירים ללמידה משמעותית בהמשך דרכם.
  

• ריכוז משאבים והתייעלות – כלל משאבי החינוך ירוכזו ויועמדו ברובם המכריע לרשות מוסדות החינוך, שיקבלו גמישות מירבית בשימוש במשאביהם. התקורות יוקטנו ויוגבלו.
  

• תקצוב ריאלי – לאחר תקופת המעבר, התוכנית תתבצע בעיקרה במסגרת ההוצאה הציבורית הקיימת לחינוך, אך הרכבה ישתנה. תוספת התקציב החד-פעמית הגדולה ביותר בשלב המעבר תהיה בגין העלאת שכר המורים ומימון הסדרי פרישה מכובדים במהלך מספר שנים, שבהן תתבצע התאמה הדרגתית של מספר המורים ושכרם למתכונת החדשה.
  

עיקרי ההמלצות

• אחריות מלאה למיצוי הפוטנציאל של כל תלמיד.
  

• מערכת החינוך אחראית לפתח את אישיותם, יצירתיותם וכישרונותיהם השונים של כלל ילדי ישראל מגיל 3 עד גיל 18 למיצוי מלוא יכולתם כבני-אדם החיים חיים של איכות, של משמעות ושל מחויבות, תוך חיזוק מיוחד של החינוך בגילאים הצעירים וטיפוח מתמיד של התלמידים החלשים.
  

• מיצוי הפוטנציאל של כל לומד יוצב כיעד הפדגוגי המרכזי של מערכת החינוך.
• יש לקיים רצף פדגוגי מן הגן ועד כיתה י"ב - יבוטלו חטיבות הביניים כשלב חינוכי נפרד, וישופר מאוד תהליך המעבר בין שלבי החינוך השונים.
  

• יינתן חיזוק מיוחד לחינוך בגיל צעיר, כדי להגדיל את הסיכוי של כל ילד בשלב הזינוק.
  

• כדי להבטיח שכל התלמידים עומדים ברמת ההישגים הרצויה ומסוגלים להמשיך בלמידה משמעותית, ייערך מבחן הישגים כלל ארצי בכיתה ב'.
  

• תורחב תוכנית הליבה המחייבת לכל מערכת החינוך ויוגדרו לה תכנים ברורים בהתבסס על מטרות החינוך. יצומצם מספר המקצועות הנלמדים בו-זמנית.
  

• ייקבעו סטנדרטים לימודיים וערכיים, שמולם יבחנו את עצמם הגנים ובתי-הספר, תוך שילוב יעיל ואיכותי של הערכה פנימית וחיצונית בכל שלבי הגיל.
  

בית-הספר כמוקד העשייה החינוכית

בתי-הספר והגנים הם מוקד העשייה החינוכית והנושאים בעיקר האחריות לחינוך במדינה. מתוך אמון ביכולתם ולמען שיפור איכותם, יש לשפר ולהאריך את יום הלימודים של התלמידים ואת יום העבודה של המורים, להעביר למנהלים ולצוות המורים את מירב הסמכויות והמשאבים, ולהפוך כל גן ובית-ספר לבית חם המטפח כל אחד באופן אישי.

יוחל יום לימודים מלא בכל הארץ בכל הגנים ובתי-הספר, מגיל 3 עד גיל 18. כל הגנים ובתי-הספר יפעלו חמישה ימים בשבוע מ-8 בבוקר עד 4 אחר הצהריים. המורים והגננות ישהו בבית-הספר ובגנים במשך כל יום הלימודים ויקיימו בצד הלימודים גם הוראה פרטנית ופעילויות מקצועיות אחרות.

שנת הלימודים תחולק לשני סמסטרים. בכל בתי-הספר יתקיימו לימודים מראשית שנת הלימודים ועד סיומה, כולל בכיתות י"א וי"ב.

יוקמו אשכולות גנים רב גיליים שיקיימו קשר פדגוגי עם בתי-הספר אותם הם מזינים.

יועברו מרבית הסמכויות בתחומי הפדגוגיה, התקציבים והפעלת כוח אדם לבתי-הספר ולאשכולות הגנים שיוקמו. המנהלים יידרשו לנהל את מוסדות החינוך בניהול מוכוון תוצאות. המנהלים יוכלו לבחור את העובדים ותוענק להם גמישות בניצול התקציבים.

בתי-הספר והגנים יבוקרו ויוערכו לא רק על-פי הישגי תלמידיהם בלימודים, אלא גם על-פי הישגים חינוכיים, פעילות לשירות הקהילה, אווירה בבית-הספר, קיום כללי התנהגות, ותחושת הביטחון של התלמידים.

שיפור משמעותי במקצוע ההוראה ובמעמדו

הגננות והמורים נושאים בעיקר האחריות לעבודת החינוך. במטרה לשפר ולקדם את מערכת החינוך באופן משמעותי, יש להעלות את הדרישות המוצבות בפניהם ובפני הפונים להוראה, ובמקביל לשפר הכשרתם, להעניק להם התנאים הראויים לעבודתם, לתת להם את הסיוע הדרוש להתפתחותם המקצועית ולתגמל אותם באופן הולם.

משרת המורים והגננות תעמוד על 5 ימי עבודה בני 8 שעות. במהלך שבוע עבודתו ילמד המורה 23–28 שעות פרונטליות, ובשאר השעות יעסוק בהוראה פרטנית, ימלא תפקידים שונים בבית-הספר ויקיים פעילויות מקצועיות אחרות.

שכר המורים והגננות יהיה בר תחרות לעובדים אקדמאים בעלי השכלה דומה בשירות המדינה בהתחשב בתנאי עבודתם, ויעמדו בפניהם מסלולי קידום המבטיחים תגמול על התקדמות מקצועית והישגים. ותק ימשיך להוות חלק ממרכיבי השכר, אך משקלו יהיה נמוך משמעותית ממשקלו היום, והוא יגיע לשיאו לאחר 10 עד 15 שנים. יושם דגש על העלאת שכר משמעותית יותר למורים בראשית דרכם.

תנאי העבודה והמשכורות של המורים ייקבעו בהסכמים קיבוציים. חוזים מיוחדים יתאפשרו במקרים מיוחדים, שיהוו שיעור קטן מכלל מורי בית-הספר.

כוח המשימה יבחן בהמשך דרכים לתיגמול מורים או קבוצות מורים על הצטיינות, וכן שילוב מרכיב מצוינות בשכר.

הכשרת המורים תתקיים, לאחר תקופת מעבר, רק במוסדות המוכרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה והמורשים להעניק תואר B.A או B.Sc ותעודת הוראה. יועלה סף הקבלה להכשרה להוראה.

מספר המכללות להכשרת מורים יצומצם משמעותית, והמכללות הנותרות יעברו שדרוג למכללות אקדמיות מלאות ויועברו לתקצוב על-ידי הות"ת. תשודרג תוכנית הכשרת המורים באוניברסיטאות.

מורים יידרשו לקבל רישיון הוראה ממשרד החינוך. רישוי ידרוש: תואר B.A או B.Sc לפחות, תעודת הוראה, שנת התמחות בבית-ספר או בגן ילדים ועמידה במבחני רישוי.

מורים יידרשו להכשרות המשך ולהתפתחות מקצועית במהלך כל שנות עבודתם. חיזוק משמעותי של מקצועיותם ומעמדם של מנהלי בתי-הספר.

מיקוד הסמכות והאחריות לעשייה החינוכית בבית-הספר מטיל אחריות עצומה על מנהל בית-הספר, שהוא המוביל את המערכת הבית-ספרית. יש לחזק את המקצועיות והמעמד של המנהלים על-ידי הכשרתם לשאת באחריות המורחבת ובתפקידיהם החדשים, כמו גם על-ידי העלאת שכרם כביטוי לאחריות זו ועל-ידי משיכת כוחות איכותיים למקצוע.

משרד החינוך יפעל לכינונו של "סטנדרט" למכלול תפקידיהם והכשרתם של מנהלי בתי-ספר ואשכולות גנים, אשר יגדיר כישורים, ידע, תפקידים ותפוקות הנדרשים ממנהלים של מוסדות חינוך.

ממועמד לתפקיד מנהל בית-ספר יידרשו: תואר שני ועמידה בהצלחה בקורס להכשרת מנהלים, או תואר שני במינהל החינוך שיכלול גם התנסות מעשית, וניסיון בהוראה במשך שלוש שנים לפחות.

יורחבו וישופרו תוכניות הכשרת המנהלים על-מנת לתת בידיהם את הכלים הדרושים לעמידה באחריותם המורחבת. יש לשים דגש על הכשרתם למילוי התפקידים בתחומי המינהל שאינם פדגוגיים.

מינוי המנהל והפסקת עבודתו יהיו בסמכות ועדה בראשות מנהל מינהל החינוך האזורי, בכפוף לכללים שיקבע משרד החינוך.

שכר המנהלים יועלה ויוגדר בסולם נפרד משכר המורים. השכר ייקבע ללא תלות בשלב החינוך, על-פי דרגת המנהל ופרמטרים התלויים בבית-הספר.

כוח המשימה יבחן דרכים לתיגמול מנהלים על הצטיינות, וכן שילוב מרכיב הצטיינות בשכר.

ארגון מחדש של מערכת החינוך

המבנה הנוכחי של מערכת החינוך עוצב בנסיבות משתנות במשך שנים רבות, וכיום אינו יעיל ואינו מאפשר הפעלה אפקטיבית ויעילה. משרד החינוך, שימשיך לשאת באחריות הכוללת למערכת החינוך בישראל, יקטן ויהפוך לגוף המתווה מדיניות, מתקצב, קובע סטנדרטים ומפקח על ביצועם. תפקידיו התפעוליים יועברו למינהלי חינוך אזוריים, שיפעילו את הגנים ובתי-הספר.

מערכת החינוך תיבנה בשלושה דרגים ניהוליים:

משרד החינוך – בעל אחריות כוללת לחינוך כלל ילדי ישראל.

מינהל החינוך האזורי (מח"א) – אחראי להפעלת כל מערכות החינוך שבאזורו.

המוסד החינוכי (בית-ספר או אשכול גנים) – אחראי לעמידה ביעדים שנקבעו לו ולהישגי תלמידיו.

תפקידיו העיקריים של משרד החינוך יהיו קביעת מדיניות, תכנון ארוך טווח, הצבת יעדים, תקצוב, קביעת תוכנית הליבה והגדרת סטנדרטים, פיקוח ובקרה על ביצוע המדיניות ועל עמידה בסטנדרטים שנקבעו, פיתוח תוכניות לימוד, הערכת התוכניות, הפקת לקחים וקידום תוכניות בעדיפות לאומית.

משרד החינוך יקבע, באישור ועד החינוך, יעדים מדידים לכלל מערכת החינוך ויעדכן אותם אחת לשלוש שנים.

מינהל חינוך אזורי יוקם כאשר מובטחים גודל שיאפשר יתרון כלכלי, כשירות ניהולית ואיכות שירותים הנדרשים למערכת החינוך בתחומו. ככל שניתן, מינהל החינוך האזורי יופעל באחריות הרשות המקומית או הרשויות המקומיות המרכיבות אותו וישמור על זיקה מירבית לראשי הרשויות הנבחרים על-ידי הציבור. באזורים אחרים יוקמו מינהלי חינוך אזוריים על-ידי משרד החינוך, בשיתוף עם הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר.

תובטח עצמאותם המקצועית, הניהולית והתקציבית של מינהלי החינוך האזוריים. כל מינהל חינוך אזורי יפעל כמשק כספי סגור ולא ניתן יהיה להשתמש במשאביו לכל מטרה אחרת. בכל מינהל חינוך אזורי תוקם מועצת חינוך אזורית, שבראשה ראשי הרשויות המקומיות הכלולות בו ושתורכב מאנשי חינוך ומנציגי הקהילה. בין תפקידיה אישור החלטות מדיניות ותוכניות ארוכות טווח.

משרד החינוך ינחה את מינהלי החינוך האזוריים, יאשר את תוכנית-העבודה שלהם ויבקר אותם, ובאחריותו לוודא שכל מינהל ממלא את תפקידו.

מינהל החינוך האזורי אחראי על ניהול כולל – על כל היבטיו הפדגוגיים, הפיזיים והמינהליים – של כל מוסדות החינוך בתחומו, לרבות מערכת החינוך הבלתי פורמלית. מנהלי בתי-הספר יהיו כפופים ניהולית לגורם אחד בלבד, מינהל החינוך האזורי, שמתפקידו יהיה לקיים פיקוח, בקרה והערכה על התהליכים ועל התוצרים של עבודת כל בית-ספר.

ייושמו מודלים של בחירת הורים מבוקרת בכל שלבי החינוך, כדי לאפשר להורים ולתלמידים לבחור את מוסדות החינוך המתאימים להם. שיבוץ התלמידים בגנים ובבתי-הספר ייעשה על-ידי מינהל החינוך האזורי.

תוקם יחידה סטטוטורית עצמאית, "רשות ארצית למדידה והערכה" (ראמ"ה), שתהווה את המוסד המוביל והמנחה המקצועי של מערכת החינוך בתחומי מדידה והערכה.

כחלק קריטי מכלי הניהול העדכניים של מערכת החינוך, תיושם במהירות האפשרית מערכת מידע אינטגרטיבית, שתרכז את כל המידע הנוגע לפעולות מערכת החינוך מרמת התלמיד, דרך בית-הספר עד למטה משרד החינוך.

ריכוז משאבים, תקצוב מספק והוגן והתייעלות

משאבי החינוך ירוכזו ויועמדו ברובם המכריע לרשות בתי-הספר והגנים, תוך צמצום והגבלה מחייבת של היקפי התקורות במערכת החינוך. כל בתי-הספר והגנים יתוקצבו באופן שוויוני על-פי קריטריונים שקופים ואחידים לכל המגזרים, שיעניקו העדפה משמעותית בהקצאת המשאבים לתלמידים מאוכלוסיות חלשות.

ייבנה תקן מחייב למכלול האמצעים הדרושים למערכת החינוך לביצוע תקין של משימותיה – ברמת הגנים ובתי-הספר הבודדים, ברמת מינהלי החינוך האזוריים, וברמת מערכת החינוך כולה. המרכיב העיקרי בתקן יהיה עלות ההוראה בגנים ובבתי-הספר, ובנוסף ייקבעו מדדים לתקציב השירותים הדרושים להם.

תקציב ההוראה בגנים ובבתי-ספר יוקצה באופן דיפרנציאלי לפי תלמיד. סולם התקצוב יעניק העדפה ניכרת לתלמידים מאוכלוסיות חלשות. התקצוב הדיפרנציאלי יורחב לכל שלבי החינוך בהתאם לתנאים המיוחדים לכל שלב חינוך, אולם תחולתו של כל אחד מסולמות התקצוב תהיה אחידה ושוויונית בכל הארץ ובכל מוסדות החינוך השייכים לחינוך הציבורי.

מירב המשאבים המוקצים למערכת החינוך – להערכתנו בשלב זה, לפחות 90% מהכסף, כמקובל בעולם – יועברו לתקציב הגנים ובתי-הספר. הסכום הכולל של התקורות – התקציבים המופעלים שלא בגנים ובבתי-הספר – לא יעלה על 10% מכלל תקציבי מערכת החינוך (כ-7% למינהלי החינוך האזוריים ושאר הגורמים המקומיים, 2-3% למשרד החינוך ולגופים המערכתיים האחרים).

התקצוב, בכל שלבי החינוך, יהיה בכסף. לרשות כל אשכול גנים או בית-ספר יעמוד סכום כספי השווה לסך התקציבים המיועדים לו על-פי סולמות התקצוב השונים כסכום גלובלי יחיד, והמנהל יוכל להשתמש בו על-פי שיקול דעתו, בכפוף לעמידה בהסכמי השכר, במדיניות המחייבת ובמטלות שנקבעו למוסד ועל-פי הכללים שייקבעו.

יש לשאוף כי בבית-ספר יסודי יהיו שתיים-שלוש כיתות מקבילות בכל שכבה (250–600 תלמידים בכל בית-הספר), ובבית-ספר על-יסודי יהיו שתיים-שש כיתות מקבילות בשכבה (400–1000 תלמידים). יאוחדו בתי-ספר קטנים מהמינימום שנקבע, ואילו בתי-ספר גדולים מהמכסימום שנקבע יפוצלו לשני בתי-ספר נפרדים, שיפעלו במתחם פיזי משותף.

משרד החינוך ימשיך לקבוע, בהתייעצות עם ועדת החינוך של הכנסת, טווח מינימום ומכסימום לתשלומי ההורים בכל שלב חינוך, וייאסר על מינהל חינוך אזורי לאשר לבתי-ספר תשלומי הורים מחוץ לטווח זה. בשום מקרה לא תותנה קבלת תלמיד לגן או לבית-ספר ביכולתם הכלכלית של הוריו לשלם תשלומים שעשויים להיות נדרשים מהם.

ייקבעו כללים ברורים להכרה בגן או בבית-ספר כמוסד חינוך ציבורי. רק גנים ובתי-ספר העומדים בכל הכללים שייקבעו, יזכו לתקצוב מלא. גנים ובתי-ספר שלא יעמדו באחד או ביותר מהכללים המוצעים, יזכו לתקצוב מופחת באופן משמעותי עד כדי ביטול התקצוב בכלל.

מימון מערכת החינוך – מימון הגנים ובתי-הספר כמו גם מימון מינהלי החינוך האזוריים והמערכות הארציות – יוסדר לפי כללים ברורים ושקופים ויעוגן בחקיקה מתאימה. ייקבעו נוסחאות הקצאה ברורות לחלוקת הנטל הכספי בין הממשלה לרשויות המקומיות, ולכל רשות מקומית ייקבע שיעור השתתפות במימון התקציב, שיהיה ביחס ישר לחוסנה הכלכלי של הרשות.

כדי לרכך את השפעת השינויים בתקצוב, תיקבע מגבלה שתמנע שינויים קיצוניים בתקציבי בתי-הספר. כוח המשימה יבחן בהמשך עבודתו את המקורות ואופן התקצוב של השינויים הנדרשים.

תיבנה על-ידי משרד החינוך, הרשויות המקומיות ומשרד האוצר תוכנית רב-שנתית לסגירה מלאה של פערי הבינוי וההצטיידות בכל הארץ ובכל המגזרים, ובמיוחד במגזר הערבי ובמוסדות חרדיים מרובי תלמידים.