ברוש: ההתאחדות צריכה להפוך לגוף אקטיבי
שרגא ברוש, יו"ר מכון היצוא שנבחר לנשיא התאחדות התעשיינים החדש, לא חושב שהעובדה שהוא בעלים של מפעל קטן (לייצור חוטים לתעשיית השטחים) תפריע לו לחולל מהפכה בהתאחדות; יש לו יעד אבטלה ויעד יצוא שהוא רוצה להגיע אליהם, ובדרך, הוא מבטיח, לא יהסס לשחוט פרות קדושות; ראיון
ביום חמישי שעבר נבחר שרגא ברוש (51), יו"ר מכון היצוא, לתפקיד נשיא התאחדות התעשיינים במקומו של עודד טירה שפרש. המונח נבחר הוא פורמלי בלבד, שכן ברוש היה מועמד יחיד. אם השם ברוש מוכר לרבים, הרי זה משום שבעבר היה בבעלות המשפחה מפעל ברוש לייצור תנורי אפייה, שכיכבו במטבחים רבים בארץ. המפעל נסגר ב-1998 כשנחתם הסכם סחר עם טורקיה. טורקיה הפכה לאתר ייצור למוצרי חשמל עממיים, וכדאיות הייצור בארץ פחתה.
ברוש הוא נשיא ההתאחדות השני שצמח מתנורי אפייה. קדם לו בומה שביט, הנשיא המיתולגי של ההתאחדות, שהיה גם הוא בעל מפעל תנורי אפייה, שהתחרו באלו של ברוש. כיום בבעלות משפחת ברוש מפעל לחוטים לתעשיית השטיחים באזור התעשייה ברקן, מפעל קטן יחסית עם מחזור של 10 מיליון דולר בשנה, שאותו מנהל אחיו, יריב, והוא עצמו משמש יו"ר המפעל.
בחירתו של ברוש ממשיכה את המהפכה בצמרת התאחדות התעשיינים שהתחוללה עם מינויו של טירה. טירה היה המנהל השכיר הראשון בתפקיד, אחרי שורה של תעשייני צמרת מהגברדיה הוותיקה שכיהנו לפניו, כמו אלי הורביץ מטבע, דב לאוטמן מדלתא ודן פרופר מאסם. ברוש מצידו מייצג את המפעלים הקטנים והבינוניים, שהיוו את עיקר כוחו ב-20 השנה שבהן היה פעיל בהתאחדות, ובהן שימש בין השאר כיו"ר דור ההמשך ויו"ר איגוד המתכת.
נקודת השקה נוספת בינו לבין טירה: בניגוד לגברדיה הוותיקה שהיתה מזוהה עם מפלגת העבודה, טירה, בעל עבר צבאי מפואר, ידוע כמקורב לאריאל שרון. גם ברוש היה חבר מרכז הליכוד, חברות שאותה הפסיק עם הצגת מועמדותו לתפקיד נשיא ההתאחדות.
היכולת לגדול היא אינסופית
ברוש לא מתרגש מהביקורת על כך שהולך ופוחת הדור בהתאחדות התעשיינים ומההתרפקות על הגברדיה הוותיקה שאיננה. כנציג הדור הצעיר הוא מתכוון להיות פעיל מאוד: שלוש פעמים בשבוע הוא יאייש את לשכתו בבית התעשיינים, ויישען על נשיאות חדשה, שנבחרה לאחרונה ומכילה פנים חדשות וצעירות יחסית, כמו עופר איתני מביתילי, רוני קוברובסקי מקוקה קולה, עדי לבנה מכיתן, עמי אראל מדיסקונט השקעות, אלישע ינאי ממוטורולה, קובי תורן מרפאל וגם ישראל מקוב מטבע - וזאת מתוך תקווה לחולל מהפך.
לכאורה, תפקיד נשיא ההתאחדות הוא מאוד נחשק. איך זה שאף אחד לא התמודד מולך?
ברוש: "בהתאחדות מאז הקמתה, למעט מקרה אחד, לא היו בחירות עם שני מתמודדים. הפעם היחידה היתה כשטירה התמודד מול דורון טמיר וזכה. ההתאחדות היא ארגון של חברים, והם בסוף תמיד מסכימים ביניהם וסוגרים עניינים בין כותלי הבית. האמת היא שתמיד מתחת לפני השטח יש אנשים נוספים שרוצים את התפקיד, אבל בתנאי שיבקשו מהם ויבטיחו להם ניצחון. לכן לפינלה מגיע בסוף רק מועמד אחד".
המבקרים טוענים שאתה תעשיין קטן, לעומת הטייקונים הקודמים שכיהנו בתפקיד.
"איכותו ויכולתו של נשיא ההתאחדות לא נגזרה מעולם מגודל המפעל שלו. די אם נסתכל על בומה שביט, שהיה אחד הנשיאים הטובים ועד היום זוכרים אותו, שהיה בעל מפעל קטן לתנורים כמוני".
איך המפעל שלך, שמייצא את כל תוצרתו, מתחרה בשווקים בחו"ל?
אנחנו מייצאים 100% מהתוצרת להולנד, איטליה ובלגיה, כי היתרון שלנו הוא שהמפעל לא עתיר עבודה ולכן שכר העבודה לא כל-כך רלוונטי. אנחנו מפעל עתיר הון וטכנולוגיה. מחיר חומר הגלם (פוליפרופילן) אחיד בכל העולם וזהה גם אצל המתחרים, ולכן אנחנו מתחרים בנישה, בשירות, איכות ואמינות. שטיחים זו תעשייה של מיליארדי דולר ברחבי העולם, ומה שמניע אותי, גם כיור מכון היצוא, זו ההכרה שהיכולת שלי ושל התעשייה הישראלית לגדול ביצוא היא אינסופית, אם כל אחד ימצא את הנישה שלו. גם אם העולם לא צומח בקצב הרצוי, המפעל שלנו בנישה שלו צומח ב-20% לשנה. את יודעת שבסין הענף הכי צומח היום זה מזון משומר?"
זה אומר שלכל הענפים בתעשייה יש סיכוי מצוין לייצוא.
"אפילו תעשיות הטקסטיל, שיש להן תדמית של מי שעבר מהעולם, מצליחות בארץ ביצוא, והן אף מהמובילות בעולם בתחומים מסוימים כמו הלבשה תחתונה".
מפעל החוטים שלך כשל תחת הבעלות הקודמת, והיו טענות שקנית אותו כדי לחלץ את אליחי, חברך הטוב ובעלה של לימור לבנת, מקשייו.
"היתה טעות בקונספציה הניהולית של הבעלים הקודמים, שבבעלותם היה גם מפעל שטיחי ברקן. הם לא התמקדו בפיתוח שוקי היצוא למפעל. הלקוח היחיד לפי תפיסתם היה מפעל השטיחים שלהם, שמאוחר יותר נקלע לקשיים בגלל התחרות העזה מצד שטיחים זולים מיובאים מחו"ל שהחלה עם הפחתת המכסים. מפעל השטיחים נמכר לימים למשפחת איתני, בעלי ביתילי, שמיזגה אותו עם שטיחי כרמל שבבעלותה.
"הטענה שחילצתי את אליחי והרמיזות לקשר ללימור הן מגוחכות, משום שאת המפעל רכשתי מבית-המשפט ומכונס נכסיו, ולא מבעליו. זאת לאחר שנקלע לקשיים ובנק לאומי, הנושה, מינה לו כונס נכסים".
העובדה שהמפעל ממוקם בברקן, מחוץ לקו הירוק, לא מפריעה לך כיצואן? לפי ההסכם עם האיחוד האירופי מוטל קנס באירופה על סחורה מיובאת מהשטחים.
"נוח לנו באזור, ואת נושא הקנס של האיחוד האירופי הממשלה התחייבה לפתור על-ידי מתן פיצוי לתעשיינים בגובה הקנס. להזיז מפעל כמו שלנו, עתיר ציוד - זה ישבית את המפעל למספר חודשים, יעלה הון, ובעצם מדובר בהקמת מפעל חדש".
למה הפסקת את חברותך במרכז הליכוד?
"ברגע שהיה ברור לי שאני מתכוון להתמודד על תפקיד הנשיא, הפסקתי את החברות. אני מאמין שבתפקידים האלה צריך להיות א-פוליטי ואובייקטיבי, משום שההתאחדות איננה גוף פוליטי. חשבתי שלא ראוי שנשיא יהיה חבר במוסדות מפלגה כשלהי, שבהם אתה שותף לקבלת החלטות שנוגעות, גם אם בעקיפין, לגוף שאתה עומד בראשו. סדרי העדיפות שלי הם: המדינה בראש ובראשונה, ואחריה התעשייה, והאמת היא שאני לא מוצא במציאות של היום הבדל גדול בין העבודה לליכוד. היום זה יותר שאלה של אמונה בצדקת הדרך של מנהיג זה או אחר. גם לתפקיד המוניציפלי בעיריית רמת-גן
(ברוש הוא מ"מ ראש העירייה - נ.ז) הסכמתי לרוץ רק ברשימה אזרחית שהקים צבי בר, משום שהמטרה היתה לשפר את איכות החיים ברמת-גן".
מה היתה התרומה שלך למכון היצוא? בזמנו האוצר רצה בכלל לבטל את הגוף הזה.
"הפכנו אותו לגוף מוטה לקוחות, שמספק ליצואנים כלים שבעזרתם יוכלו לפעול. בתקופתי לדוגמה המכון היה אחראי ל-12,000 מפגשים שהתקיימו בין יצואנים לאנשי עסקים זרים, במטרה ליצור שווקים ולקוחות חדשים. נכון שהאוצר רצה בזמנו לקצץ את תקציב המכון, אבל העובדה היא שזה לא נעשה. כדי למנוע את הקיצוץ היינו צריכים לשכנע את כולם באפקטיביות של המכון, והצלחנו.
"העזרה הכי גדולה שנתנו ליצואנים היא העבודה שעשינו באיתור ובהתמקדות במדינות יעד ליצוא. איתרנו את סין, קוריאה, הודו, מקסיקו. קיבלנו תקציב מיוחד של מיליון דולר להקים באותם יעדים מרכזי סחר שיסייעו ליצואנים, בעיקר קטנים, ויקומו בשותפות עם גורמים מקומיים, שיקבלו תשלום חודשי ותמלוגים מההצלחות שהם יהיו אחראים להן. אפילו שגרירי ישראל בחו"ל שמו להם באג'נדה, כתוצאה מפעילויות שלנו, את נושא הגדלת היצוא, הן בפעולות הסברה והן ביצירת מפגשים עסקיים.
"וישנן התערוכות. יש ענפים רבים כמו פלסטיקה, תכשיטים, מוצרים חקלאיים, שבהם לשם ישראל יש ערך מוסף, ולכן האפשרות של יצואן ישראלי להופיע בביתן הישראלי בתערוכה בחול מייצרת עבורו ערך מוסף. מספיק להזכיר את הביתן הישראלי שאנחנו אחראים עליו בסלון האווירי בלה-בורז'ה שליד פאריז.
"אנחנו גם יוצרים מפגשים. עשינו כנס בנושא רכש גומלין לפרויקט הרכבות. הבאנו את החברות הזרות שאמורות להשתתף במכרז, חשפנו את הצרכים שלהן ואת ההיצע של התעשייה הישראלית בפניהם. באחד הנושאים החמים היום בעולם, הום סקיוריטי (אבטחה אזרחית), לקחנו חברה אמריקנית שתפקידה לקדם בארה"ב חברות ישראליות העוסקות בתחום".
מהו האני מאמין שלך כנשיא ההתאחדות?
"ההתאחדות צריכה להפוך לגוף אקטיבי, שיוזם למען חבריו. היות שהתעשייה היא הקטר שמוביל את המשק, היוזמות שננקוט למען הרחבת מפעלים והגדלת התפוקה ממילא יתרמו למשק כולו. אנחנו צריכים ליצור בתוך שנתיים-שלוש 100,000 מקומות עבודה חדשים, ובכך להוריד את רמת האבטלה ל-7%. התעשיינים צריכים לקחת חלק אקטיבי בנושא. תוך שלושה חודשים נגיש לממשלה תוכנית לביצוע המשימה. ההבדל הוא שאני לא מתכוון להגיד מה הממשלה צריכה לעשות למען העניין, אלא מה אנחנו צריכים לעשות.
"למעשה, כיום יש שתי מדינות - בין חדרה לגדרה, שם האבטלה היא כ-7%, ומחוץ לאזור הזה, שם היא מזנקת ל-15%, שזה כמעט אפריקה. נכון שהיה טוב אילו המדינה היתה משקיעה בתשתיות ובונה כבישים שמקרבים את הפריפריה למרכז, אבל בינתיים מה שאקטואלי זה יצירת 500 מקומות עבודה בקרית-גת, בשדרות וכו'. אני מתכוון לפעול שזה יקרה.
"אנחנו, התעשיינים, לא נוכל להרשות לעצמנו לחיות בקוטביות כזו. המובטלים הם פצצת זמן מתקתקת ועלינו מוטלת החובה לנטרל את הפצצה. נצטרך לפעול ביתר שאת כדי להעביר מפעלים מאזור המרכז לפריפריות. כל בקשתנו היא הקצאת קרקעות לא מנוצלות באותם מקומות.
"המטרה שלי היא להגיע להסכם ראשון מסוגו עם הממשלה כדי שלתעשיינים תהיה תחנה אחת בלבד שתרכז את כל הבירוקרטיה הכרוכה בהעתקת מפעלים מהמרכז לפריפריה או בהקמתם. כל מה שיישאר לתעשיין לעשות זה להזמין את המשאיות להובלה. לרשות התעשיינים יעמדו גם שני מסלולי מענקים. אחד, למי שלא עומד בתנאי החוק החדש לעידוד השקעות הון, שיאפשר לקבל עד 2,000 שקל לעובד למשך חמש שנים, והשני - מענקי מדינה במסגרת החוק לעידוד הון.
"אני גם מתכוון שההתאחדות תעסוק במשרה מלאה בנושא היצוא. היעד הוא להגיע עד 2008 ל-30 מיליארד דולר יצוא, לעומת 22 מיליארד ב-2004. ההפתעה היא שב-2004 גדל היצוא ב-16%, וכנראה שגם ב-2005 צפוי גידול של 10%.
"הממשלה חייבת לפני הכל לשנות כיוון בחשיבה ולהבין שהיצוא הוא הקטר החשוב לצמיחה במשק. למרות המאמצים להגברת היצוא, הנזק ליצוא בשל שביתות הנמלים כל-כך קשה, שכל המאמצים יורדים לטמיון. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ניסיון נוסף של התאבדות קולקטיבית כמו זו שהיתה לפני מספר חודשים בעת שביתת הנמלים, שאת חלק מתוצאותיה לא נוכל לתקן לעולם - הפעילויות שיצאו מהארץ ולא יחזרו, לקוחות שאבדו, מפעלים שמעתיקים פעילות לחול. השביתות בשנתיים האחרונות עלו למשק 19 מיליארד שקל - שווה ערך ל-4% מהתוצר הלאומי. הממשלה צריכה להבטיח שבכל מקרה הנמל יישאר פתוח. אנחנו לא נרשה לעצמנו ולו יום שביתה נוסף אחד. ההתאחדות לא תהסס בנושא זה לשחוט פרות קדושות, כמו תמיכתנו שהיתה לכאורה מובטחת עד היום לחלק מהצדדים בסכסוך הנמלים, ובעתיד זה לא בהכרח יהיה כך".
דברים שלא ידעתם על שרגא ברוש
- במסגרת תפקידו כמ"מ ראש עיריית רמת-גן הוא אחראי על התרבות, החינוך הלא פורמלי ותרבות הפנאי בעיר.
- אשתו, תמי, היא דוקטור לביו-מכניקה ומרצה בפקולטה להנדסה ורפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב.
- גם אחיו הקטן יריב פעיל בהתאחדות התעשיינים, ועד לאחרונה שימש כיור דור ההמשך.
- מפעל החוטים שנרכש על-ידיו לפני חמש שנים נקרא בעבר חוטי ברקן, ואחד השותפים בו היה אליחי, בעלה של לימור לבנת.
- בטקס הבחירה שלו לנשיא ההתאחדות אמרה השרה לבנת כי עזבה באמצע דיון בדוח דברת כדי לבוא לברכו, כי הוא חבר טוב שלה.
- יש לו ג'יפ טרופר והתחביב שלו הוא טיולי ג'יפים.
- הוא סגן-אלוף במילואים ומגד בחיל הקשר.
- החל מיום חמישי שעבר הוא נושא, לראשונה בתולדות התאחדות התעשיינים, גם בתפקיד יור מכון היצוא, תפקידו הקודם, וגם בתפקיד נשיא ההתאחדות, כי רק בחודש מארס ייבחר לו מחליף במכון. ההחלטה על מינוי המחליף נעשית על-ידי התאחדות התעשיינים, כלומר בידיו.
לפנייה לכתב/ת 
עודד טירה. נקודות השקה עם ברוש
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
