מאות הפגינו נגד "אדישות" י-ם לפשעי צפון קוריאה
מאות צעירים הפגינו בירושלים בדרישה שישראל תפעל בצינורות הדיפלומטיים נגד "תאי הגזים ומחנות ההשמדה שמפעילה צפון קוריאה". לדבריהם, "אנחנו נעשה יותר ממה שעשו עבורנו לפני 60 שנה"
כ-250 צעירים ישראלים, רובם תיכוניסטים, סטודנטים וחניכי תנועות נוער, הפגינו הערב (ג') מול משרד החוץ בירושלים, על מה שהם מכנים "אדישות ואטימות" של ממשלת ישראל לנוכח מעשי הזוועה שנעשים באסירים פוליטיים במחנות הכפייה של השלטון הצפון קוריאני הטוטליטרי.
"60 שנה אחרי אושוויץ, אנשים עדיין נהרגים בשיטתיות בתאי גזים ובמחנות השמדה והעולם שותק", אמר ל-ynet ארז לבנה, בן 28 מרחובות, אחד מראשי הוועד הישראלי למען אסירי המחנות בצפון קוריאה.
לדברי לבנה, על אף שעדויות רבות נחשפו בתקשורת מאז חודש פברואר אשתקד, ולמרות שמחקרים רציניים שנערכו בנושא - ביניהם מחקר שפרסם בחודש נובמבר האחרון מכון ויזנטל, המאשש את העדויות להשמדת עם בצפון קוריאה - למרות כל אלו העולם בוחר להתעלם ולשתוק.
"החל משנות ה-70' מתבצעות בצפון קוריאה הוצאות להורג שיטתיות של אסירים. אין ידיעות ברורות על מה שמתרחש החל משנת 2002, אבל די ברור שגם כך כבר אלפים מצאו את מותם ברצח מכוער ומאות אלפים מוחזקים גם היום בשבי", סיפר יהודה, בן 18 מאפרת, אשר בניגוד לחבריו ומרבית בני הנוער הישראלי, מוצא זמן ואנרגיות בהתעסקות בנושאים המתרחשים אלפי קילומטרים מביתו.
"נחשפתי לעניין דרך אמצעי התקשורת די במקרה. חזרתי מסיור במחנות בפולין והייתי תחת רושם חזק של 'לעולם לא עוד' ופתאום פורסמו בתקשורת עדויות מזעזעות ותמונות על הוצאות להורג בתאי גזים של אסירים בצפון קוריאה. נדהמתי ממה שראיתי. לא האמנתי שהיום שוב מתחוללים דברים כאלה ושוב העולם שותק", אומר יהודה, יוזם ההפגנה.
"אנחנו פעילים רק כשנה, ומאז תחילת פעילותינו הולכים ומצטרפים בכל יום אנשים נוספים. כבר 16 אלף איש נכנסו לאתר הוועד הישראלי וחתמו על העצומה הקוראת לגנות את מעשי הרצח ולגייס את הארגונים הבינלאומיים והיהודיים, להם כוח רב בקונגרס האמריקני. רק בשבוע שעבר צפינו בטקס לציון 60 שנה לשחרור אושוויץ. כולם יודעים שלישראל היה חלק מרכזי בעיצוב הטקס ובגיוס כל מנהיגי העולם וזה מוכיח איזה כוח יש למשרד החוץ ולמדינת ישראל כאשר היא רוצה בכך", הוא מסביר.
"החברים בבית הספר אדישים"
גם אביב, בן 17 מרמת גן, נחשף במקרה לזוועות המשטר הצפון קוריאני ומאז הוא 'עמוק' בתוך העניין. "יום אחד ראיתי כתבה באינטרנט על מה שקורה בצפון קוריאה. נדהמתי. אתה יושב מול המחשב ומנסה להבין אם מה שאתה רואה זה רציני", הוא מתאר.
השניים יודעים כי אינם מייצגים את הנוער הישראלי הממוצע. "חברים שלי בבית הספר אדישים. הם מבקשים קודם לראות בטלוויזיה תמונות לפני שיגבשו דעה. למרות שאני מספר להם על מעשי הזוועה הם לא כל-כך מתעניינים בכך", מספר אביב.
"בחודש יוני נפגשנו עם נציגי משרד החוץ והצגנו בפניהם את בקשתנו אך הם אמרו שהעדויות אודות תאי הגזים אינן מבוססות. למרות שמאז פורסמו עדויות חדשות בנושא, משרד החוץ בחר שלא להתייחס אליהן", אמר יהודה, הסבור כי להתעלמותה של ישראל יש סיבה. "לא יפתיע אותי אם משרד החוץ פשוט מפחד לנקוט עמדה. יש לו חשש שאם יבחר להתערב כאן יטענו נגדו שעד שלא ייפתר הסכסוך במזרח התיכון אין למדינת ישראל זכות להתערב בעניינים אחרים", הוא מוסיף.
"אנו דורשים גינוי רשמי של המדינה ומבקשים ממשרד החוץ להפעיל את כל יכולותיו המוכחות בכל צינור דיפלומטי אפשרי וכן לפנות אל האו"ם כדי שישלח צוות פיקוח שיבחן מה מתרחש במחנות הכליאה של צפון קוריאה", הוסיף לבנה.
לדבריו, "אנחנו מרגישים שאנחנו המצפון של המדינה. יש כאן נוער שלא נרתע לא מגשם ולא מקור ואנו נמשיך לעמוד כאן ולהפגין. נעשה אנחנו יותר ממה שעשו מדינות העולם עבורנו לפני 60 שנה כשאבותינו נרצחו באירופה".
לפנייה לכתב/ת 
