חוק משרות אמון עבר בקריאה ראשונה
המבקר אסר, הציבור והתקשורת ביקרו בחריפות, אבל דבר לא עוצר את חברי הכנסת מלאשר לעצמם להעסיק חברי מרכז בלשכותיהם. 21 חברי כנסת תמכו בהצעת החוק, ורק 5 התנגדו. ולמה תמכו חברי הכנסת בחוק? משה גפני כי "אויבו של הטוב הוא הטוב ביותר"; ח"כ הנדל כי "הנימוקים של העיתונאים שמתנגדים לו אינם טהורים"
דווקא ח"כ איתן כבל (עבודה), שהיה מיוזמי התיקון, הודיע אתמול אחר הצהריים כי הוא מושך את תמיכתו. כבל אמר כי נציב שירות המדינה שמואל הולנדר הבהיר לו כי החוק אינו ראוי, וכי שרי מפלגת העבודה אינם מסייעים לו בעניין החוק - ולכן הוא מושך את ההצעה. הדבר לא הפריע לחוק לעבור.
על פי ההצעה, כל שר וסגן שר יוכל להחזיק שלושה חברי מרכז כיועצים ועוזרים.
ח"כ סער אמר במהלך הדיון במליאה כי "היום כל דבר הוא שחיתות, ואף אחד לא בודק ועוצר רגע לפני שהוא מטיח את הדברים. התוצאה היא
ששר יצטרך לחשוב מאיפה הוא מביא את עוזריו. יש מקום אחד שהוא לא יכול להביא אותם – וזה מהפעילות פוליטית-מפלגתית, וזה כמובן אבסורד".
"עד כדי כך הגענו בציד המכשפות שכדי לקבל קצת תקשורת חיובית, הדרך הקלה ביותר היא להתגולל באיזשהו אופן על מרכז הליכוד", התלונן סער, "אין דבר יותר פשוט מזה. זה אמור להיות, כביכול, מקור כל הרע בחיינו הציבוריים".
לעומתו, ח"כ מודי זנדברג (שינוי) תקף את החוק: "מילא אם היינו אומרים שצריך לבחור אנשי אמון, שיודעים לעשות את המלאכה – אבל מזכירה? הלא ברור שכאן מדובר בסיטואציה שבה רוצים לקרב אליך אנשים מסוימים מתוך הקבוצה הפוליטית, שגם מכריעה בעתידך".
אז אם אתם רוצים לדעת למי חשוב לחלק ג'ובים, רשמו לפניכם את השמות הבאים, שהצביעו בעד: השרים גדעון עזרא, לימור לבנת, וסגני השרים מגלי והבה, רוחמה אברהם, זאב בוים, והח"כים עומרי שרון, יוסף פריצקי, נעמי בלומנטל, אהוד יתום, גלעד ארדן, יחיאל חזן, מיכאל איתן, אפרים סנה, יעקב מרגי, משה גפני, ענבל גבריאלי, גדעון סער, יולי אדלשטיין, נסים זאב, אברהם רביץ וצבי הנדל.
ומי הצביע נגד? רק הח"כים אריה אלדד, עמרם מצנע, חמי דורון, טאלב א-סנע ועבד אל-מאלכ דהמשה.
למה לתמוך בחוק? כי המניעים של התקשורת לא טהורים
לח"כ משה גפני (דגל התורה) היה נימוק מקורי לתמיכה בהצעת החוק: "כאשר רוצים להיאבק בתופעת המינויים הפוליטיים, הולכים לקיצוניות השנייה, ואויבו של הטוב הוא הטוב יותר. צריך להיאבק, וחייבים להיאבק, בתופעה הזו של המינויים הפוליטיים למיניהם, אבל מכאן ועד לא לאפשר לאנשים שהם אנשי המפלגה של השר להיות מינויים במשרות אמון – הדרך ארוכה".
גם ח"כ צבי הנדל (איחוד לאומי), כמו ח"כ סער, תבע את עלבונם של חברי מרכז הליכוד - וגם לו היה נימוק מקורי לתמיכה בחוק: "צריך לדעת שגם לצביעות יש גבול, ובבית הזה לא כולם מטומטמים. גם אם יירשמו אותי עשרים פעם בטור של החבר של אולמרט בעיתון, יום-יום, שהצבעתי בעד החוק המושחת אני אצביע בעד החוק המושחת, כי המניעים של העיתונאי לא טהורים".
יו"ר סיעת העבודה, ח"כ אפרים סנה תמך בהצעת החוק והסביר: "אדם פוליטי לוקח איתו לתפקידים האלה את הקרובים אליו, מי שהלך איתו בחיים הפוליטיים כברת דרך. כל אדם שהולך לכל תפקיד במשק מביא איתו את סביבתו הקרובה, את אותם אנשים שהכיר בצבא או בחברה הקודמת. אנשים שיש לו אמון בהם".
בתגובה לאישור החוק נמסר מהתנועה לאיכות השלטון כי "הכנסת הוכיחה שוב שחבריה פועלים עבור עצמם ועבור אלו הדואגים להם להיבחר שוב, במקום לפעול עבור הציבור".
לאחר שההצעה עברה בוועדת חוקה, הסביר ח"כ גדעון סער, מיוזמי החוק: "החוק מתייחס ללשכות השרים שבהם אנשים עובדים במשרות אמון,
ואינם חלק משירות המדינה באופן קבוע. הם מסיימים את תפקידם עם סיום תפקידו של השר, והאנשים האלה, נכון להיום, הם עוזרים פוליטיים אבל הם לא יכולים להיות חברי מרכז.
"החוק מאפשר להם לקיים פעילויות שאסורים על עובדי מדינה אחרים, ולכן אין הצדקה לקיום ההגבלה הזאת (על חברותם במרכז). לכן הצענו את התיקון", הוסיף סער.