עשרת משחקי הפעולה הטובים בכל הזמנים

אחת לכמה שנים צריך אדם לעצור ולעשות סיכום עם עצמו. לשבת ולחשוב על עברו, לאסוף אותו ברשימה, לדרג לפי סדר חשיבות, ולנמק היטב מדוע בחר בכל פריט ופריט. ואם ראוי שכך יעשה כל אדם, הרי ברור שהחובה חלה גם על עלינו.

לפני מספר שבועות חשנו כולנו כי הגיע הזמן לעשות כן, וכעת בידינו הרשימה האולטימטיבית: עשרת המשחקים הגדולים, החשובים, הטובים ביותר אי פעם, מכל ז`אנר שראה עולם משחקי המחשב בתולדותיו. אלו שעוד שיחקו במשחקים הותיקים יוכלו להיזכר בהנאה מפעם, ואילו הצעירים יותר יוכלו ללמוד להכיר את תהילת העבר.

משחקי סדרת Quake, הבייבי של ג`ון קארמק וחברת id, רשמו פריצות דרך גרפיות, והיו מבין הראשונים שנתנו יד מושטת לקהילת המודים באינטרנט. השחקנים יכלו לשנות ולעצב שלבים חדשים בכוחות עצמם, בזכות קוד המקור של המנוע, שבעצמו נמכר לחברות רבות לשמש כבסיס למשחקים אחרים.

מבין משחקי הסידרה בולט במיוחד Quake 3 Arena. היה זה הכותר הראשון שיועד מתחילת פיתוחו לריבוי משתתפים בלבד, בימים שהאינטרנט נחשב עדיין לקוריוז. היה זה גם הכותר הראשון שהציג מנוע גרפי בעל יכולת קימורים (אח, הקימורים, הקימורים). הוא גם שינה את פני האינטליגנציה המלאכותית לאותו זמן, ונתן לבוטים אפשרות לקרוא את מפת השלב ולנוע בה לפי רצונם.

הכותר הצטיין לא רק מבחינה טכנית, אלא גם בזכות יכולותו האדירה להעניק לשחקן כיף טהור. ג`ון קארמק נתן למעריצים בדיוק מה שהיה חסר להם, טבח מתמשך ברשת, במכות קצרות אך ממצות.

Battlefield

סדרת Battlefield, מבית מדרשה של Electronic Arts, הפציעה לראשונה בשנת 2002 עם כותר בשם Battlefield 1942, שהבטיח הרבה מאוד וקיים את כל מה שהבטיח.

המשחק הגיע אלינו כחלק מהמולת משחקי מלחמת העולם השניה (שהחלה עם MoH:AA) והציג, גם הוא, פעולה מגוף ראשון. אולם בניגוד לרוב כותרי ה-FPS שפגשנו עד כה, המשחק הזה וכמוהו הסדרה כולה, הציגו משחקיות שונה.

ראשית, הדגש המרכזי כוון למצב ריבוי המשתתפים, אבל לא מהסוג שפגשנו ב-Counter Strike, אלא כזה שמצריך שילוב כוחות עם שחקנים רבים אחרים בכדי לכבוש יחדיו את נקודות השליטה הפרושות בשטח.

אפשרות משחק זו היוותה מוקד משיכה גדול לשחקנים רבים מרחבי תבל שהתמכרו למשחקיות שלא הצריכה רק ריצה וירי לכל עבר, אלא גם תכנון מראש. מעבר לכך, הסדרה הציגה, ממש לראשונה, כלי רכב רבים, מג`יפים וטנקים ועד מטוסים ומסוקים, שהכניסו מימד חדש ללחימה.

Call of Duty

"גם אנחנו רוצים כזה!" אמרו ראשי Activision לאחר שראו את ההצלחה של Medal of Honor: Allied Assault, ה-Shooter המפורסם המבוסס על מלחה"ע ה-2.

אמרו, ומיהרו להחתים את חברת Infinity Ward הצעירה לפיתוח משחק פעולה מגוף ראשון משלהם, אשר גם הוא יתרחש על רקע אותה מלחמה קולוסאלית.

בשלהי 2003 יצא לאוויר העולם Call of Duty, והשאר חקוק בדפי היסטוריית משחקי המחשב הקצרה. CoD זכה להצלחה אדירה בין השחקנים ובקרב המבקרים, עקף את MoHAA בסיבוב ונטל ממנו את שרביט "משחק מלחמת העולם השנייה הטוב ביותר בשוק".

הסוד של Call of Duty טמון בעיקר באווירה הקולנועית יוצאת הדופן שלו ובתחושה "המגמדת" שהוא מעניק לשחקן. אף משחק לפניו לא הצליח לתת לשחקן את ההרגשה שהוא נמצא בתוך סרט מלחמה, באופן כה מוצלח. 

Operation Flashpoint

מעולם לא חווה שוק עולם המחשב במחסור במשחקי פעולה מלחמתיים. אך בדיוק כשכבר התחלנו להכיר את שגרת המלחמה הרגילה – אי שם בשנת 2001 – שגרה שכללה הליכה אינסופית בכיוון קבוע מראש ויעדים שעיקרם פשוט "לפגוע במה שזז", הגיע Operation Flashpoint.

הכותר מבית Bohemia Interactive, חברה אלמונית למדי דאז ממזרח אירופה, הציג חידושים רבים כמו עלייה חופשית על כלי רכב בשטח (הרבה לפני שהדבר הפך לסטנדרט), רמת ריאליזם גבוהה מהמקובל (מה, חייל יכול להחזיק רק משגר טילים אחד?..), פיזיקה מדויקת, מערכת פיקוד משולבת באינטליגנציה מלאכותית טובה, שטחים ענקיים ומשימות מגוונות מאוד.

אך יותר מכל, המשחק הצליח למשוך אחריו כמות מעריצים גדולה מכיוון שהצליח ליצור אווירת מלחמה אותנטית מאוד, ברמה שרבים אחרים מתקשים להגיע אליה גם היום.

Deus Ex

ב-Deus Ex שיחקנו את דמותו של ג`יי-סי דנטון, סוכן טרי בסוכנות אנטי טרוריסטית של האו"ם. יחד עם אחיו פול, נלחם ג`יי-סי בארגון NSF, שמנסה להשתלט על עתודות חיסון חיוני למגפה הפוגעת בעולם המערבי.

במהרה העלילה מסתבכת: לאחר מספר משימות אנו מגלים שהרעים אינם בהכרח רעים והטובים לא בהכרח טובים. מערכת בניית הדמות של המשחק מרשימה באיכותה.

ג`יי-סי ופול דנטון הם אבות-טיפוס של לוחם בעל אפשרות שדרוג: במסך הראשון קשה לבצע אפילו ירייה פשוטה באקדח, ומנגד קל מאוד למות או לזכות במום מגביל, אך עם כל שדרוג טכנולוגי, כוחו של ג`יי-סי עולה. בניית הדמות המוחכמת, ביחד עם העלילה החזקה והאווירה המלווה אותה, הצליחו יחדיו להנציח את DX בדברי ימי הז`אנר.

Counter Strike

Counter Strike, משחק הפעולה הפופולרי ביותר באינטרנט מזה יותר מחמש שנים, החל את דרכו כמוד חינמי ש"התיישב" על Half-Life והפך אותו לזירת קרב בין שתי קבוצות חמושות: טרוריסטים ואנטי-טרוריסטים.

המשחק פותח במשך שנה על ידי כמה חבר`ה צעירים, בזמנם הפרטי, תוך שיתוף פעולה ועזרה מקהילת חובבים שהלכה וגדלה כל הזמן.

בתוך מספר חודשים לאחר יציאתו לאוויר העולם הצליח Counter-Strike החינמי לקחת את תואר "משחק הפעולה המצליח והמשוחק ביותר באינטרנט" מידיהם של Quake 3 ו-Unreal Tournament, ובשנים שלאחר מכן הפך לדומיננטי ביותר בתחום. כה דומיננטי, למעשה, עד שבשנים 2001 עד 2003 שיחקו בו פי 10 יותר אנשים מאשר בכל משחק פעולה אינטרנטי אחר!

יש סיבות רבות להצלחתו הפנומנלית של CS: הוא היה ריאליסטי יותר ממתחריו בשנים הראשונות, עם נשקים שמועתקים מהמציאות וסביבות ארציות ובלי "חבילות בריאות" או נופים מדע-בדיוניים; הוא גם פשוט למדי וקל להבנה, מהיר, ומחולק לסיבובים קצרים יחסית; ומעל הכל, הוא יכול לרוץ על מחשבים מיושנים וזולים, והוא חינמי לגמרי (בתנאי שכבר יש לכם עותק של Half-Life, משחק פעולה משובח בזכות עצמו).

בשנתיים האחרונות החל מעמדו להשחק, הודות למשחקים חינמיים לחלוטין כמו Enemy Territory ומשחקים פורצי דרך כמו סדרת Battlefield, אך CS הוא עדיין המלך הבלתי מעורער של התחום, ו-CS: Source, הגרסה המחודשת שלו על גבי המנוע הגרפי המרהיב של Half-Life 2, מבטיחה שכוחו עדיין במותניו.

Wolfenstein 3D

Wolfenstein 3D

, ששחקני ארצנו בוודאי זוכרים כ"הטירה הנאצית", הוא אחד מחלוצי משחקי היריות מגוף ראשון, ולמרות שלא היה הראשון להציג את זווית הראיה של המשחק מתוך עיני הדמות, הוא היה המשחק הראשון שהצליח להפוך את הז`אנר לנושא החם במחשבים בכל העולם.

למרות שלמשחק קדמו שני כותרי דו-מימד, צאתה של גרסת השרוור של Wolfenstein 3D לאוויר העולם מסמנת אבן דרך בעולם משחקי הפעולה - לא עוד מבט צד חסר אישיות, לא עוד קו התקדמות משמאל לימין בלבד ולא עוד גרפיקה שמשאירה אותנו כצופים מהצד.

תוסיפו למשוואה גם אסיר ספק יהודי (בלזקווויץ`?), נאצים שנואים והיטלר בחליפת רובוט עם ידי מכונת ירייה ותקבלו להיט בטוח שקסמו לא נס גם אחרי קרוב ל-14 שנה. גם Wolfenstein, כמו משחקים רבים ברשימה זו, נעשה ע"י החבר`ה מ-id, חלוצי הז`אנר. הם גם אלו שהביאו לנו (בעזרת מספר חברות משנה) את Return to Castle Wolfenstein - ההמשך העדכני שפעל על מנוע Quake 3 וקבע היסטוריה דווקא בשחרורה של גרסת מולטיפלייר חינמית לחלוטין.

Thief

Thief פרץ את הדרך, שלא לדבר על אינספור דלתות ומנעולים, לז`אנר ההתגנבות של ימינו.

הוא עשה זאת בעזרת מספר גדול של חידושים שאפשרו לנו לגלם לראשונה גנב-על, הנע בלתי נראה מצל לצל. אחד החידושים הללו היה יהלום החשאיות, מדד ויזואלי שאפשר לנו לקלוט במבט עד כמה אנחנו חשופים למבטים מחפשים בכל רגע נתון.

המשחקיות המרעננת נעזרה ב-AI מתקדם לתקופתו, שפטרל על פני השלב, הגיב לקולות וצלליות חשודים בהתקרבות ובדיקה, קרא לעזרה אם מצא גופות של עמיתיו, והיה מסוגל לנהל מרדף אחרי השחקן ולסרוק את המקום האחרון שבו הוא נראה בחיפוש אחריו.

לתוך Thief נבנו כל-כך הרבה אלמנטים מקוריים עד שאין טעם לנסות למנות בקטע קצר זה את כולם: מחיצי מים שמכבים לפידים ממרחק ובכך מסייעים לגיבור להתקדם בחסות האפילה, ועד לאויבים שמחצינים את מצבם התודעתי באופן וורבלי - ממלמלים לעצמם בתמיהה כשהשחקן נעלם מחושיהם, לועגים לו כשהם חושבים שהם ראו אותו וכו`.

למשחקיות השונה והמותחת של Thief צריך להוסיף עוד רובד שסייע לו להגיע לסטטוס של משחק נערץ - עיצוב השלבים הלא ליניארי, שאפשר לשחקנים להחליט מאיפה לחדור למבנה, איזה נתיב לקחת דרך חדרי הבית, האם להוריד את השומר, להסיח את דעתו או לחמוק על פניו ועוד  

משחקי Thief הבאים, שהאחרון בהם פותח על ידי Ion Storm המחוזקת במספר פורשי Looking Glass, שימרו את ערכי המשחק המקורי גם אם לא הצליחו להתעלות עליו. אנחנו עוד מחכים לצוות שיצליח לקחת את המורשת המפוארת ולפתח אותה אל השלב הבא.

Doom

כמעט ולא תמצאו בעולם המערבי אדם שאינו מכיר את השם Doom. בשנות התשעים היה זה אחד המשחקים המפורסמים בנמצא, אולי הידוע מכולם. עבור הבורים שאינם גיימרים, היה זה "משחק המחשב" ב-ה` הידיעה, השם היחיד שהכירו מלבד פאקמן וטטריס.

הסיבות לכך רבות ומגוונות, החל מגירסת הדמו שעברה בין ידיים רבות מאוד, וכלה בשערוריות שהעלו את Doom לראש סדר היום בארה"ב: ראו, משחק שבו יורים והורגים! וגם יש שדים וסמלי שטן! והגרפיקה כל כך מציאותית. לאן עוד ידרדר הנוער!?

אותם שדים בלתי נשכחים נטבחו פעמים רבות כל כך שפלא שהם עדיין מצליחים לקום, וזאת בזכות הנשקים המופלאים, הפצפוצים ונהמות המוות שהתאגדו ביחד לחווית הרג מספקת מאוד. Doom הציע לשחקן את כל הסיבות ליהנות מהרג שיטתי של כל מה שבסביבתו, ורק תירוץ קלוש ביותר שיקשר בין השלבים השונים ויהפוך אותם לדבר מה שניקרא "עלילה".

Half Life

אחד ממשחקי המחשב הנחשבים והזכורים ביותר לטובה עד היום, Half-Life, יצא לשוק בשנת 1998 ויצר מהפכה אמיתית בתחום משחקי הפעולה התלת-ממדים. עד HL, רובם המוחלט של משחקי הפעולה לא נהנו מעלילה מושקעת או אפילו עלילה בכלל, ורק הטובים ביותר ביניהם הציגו דמויות שנשארו בזכרון או אווירה סוחפת.

Half-Life הצליח לספר סיפור מעניין בצורה מותחת וליצור אווירה מחשמלת כמעט לכל אורכו, באמצעות ויתור על סרטוני-קישור לטובת דיאלוגים בתוך המשחק עצמו.

כמו כן, המשחק התהדר באינטליגנציה מלאכותית מתוחכמת שטרם נראתה עד אז והציגה עבודת-צוות בין האוייבים, במנוע גרפי טוב מאוד ובאיזון מצוין בין האקשן הקצבי, קטעי העלילה והקרבות, שדרשו מאיתנו גם לחשוב ולא רק לירות.

סיפורו של המדען הזוטר שהופך מפועל שחור במעבדת נשק סודית אי שם במעמקי האדמה לניצול היחיד מניסוי שהשתבש (או שמא נועד מראש להשתבש) בצורה נוראה, וגרם לעדרי חוצנים מפלצתיים לפלוש לעולמנו, הוביל אותנו בינות למסדרונות הרוסים-למחצה בדרכנו אל פני הקרקע, לקרבות מול הצבא האמריקני שנשלח לחסל כל שריד לניסוי ולתוצאותיו, ולבסוף לכוכב החוצנים עצמו.

מלבד הישגיו פורצי-הדרך של המשחק בתחומי העלילה, האווירה והמשחקיות, Half-Life שמר על מעמד של משחק פופולרי ואהוב במשך שנים גם בזכות הטכנולוגיה שעמדה מאחוריו, אשר איפשרה לחובבים לפתח מאות ואלפי מודים, תוספות ושינויים למשחק המקורי במהלך השנים.

המוכר מבין אלו הוא Counter-Strike, שהפך בתוך זמן קצר מיציאתו למשחק הפעולה הפופולרי ביותר ברשת, בהפרש עצום. CS ושאר פיתוחי החובבים גרמו ל- HL להמשיך ולהמכר שנים ארוכות לאחר יציאתו לשוק, והוכיחו באופן חד משמעי שתמיכה טובה בקהילה ובמפתחים החובבים יכולה להתרגם להכנסות גבוהות.

בסוף השנה שעברה, אחרי סאגה ארוכה וסוחטת-דמעות במהלך הפיתוח שכללה פריצה על ידי האקר וגניבת חלק משמעותי מקוד המקור של המשחק, יצא לשוק Half-Life 2, משחק ההמשך, ומיד הפך להצלחה מסחררת. למרות שהוא אינו פורץ דרך כקודמו, מדובר במשחק פעולה מעולה ומודרני, עם מנוע גרפי נפלא הכולל בתוכו סימולציה פיסיקלית מתוחכמת, שמתווה את הדרך למשחקים הבאים בז`אנר.

הכתבה פורסמה במקור באתר המשחקים vgames.co.il.