פיראטיות: חובבי האיכות משתמשים ב-Usenet

פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב, שקבע כי מפעילות רשתות שיתוף הקבצים חשופות בפני תביעות, לא מרתיעה את הגולשים, שעדיין נמשכים בהמוניהם לרשתות כמו Bittorrent או eMule.

למעשה, נדמה שאי-אפשר לעצור יותר את השיטפון: לפי חברת המחקר BigChampagne, כ-200 אלף (!) גולשים חדשים הצטרפו לרשתות שיתוף הקבצים מאז חודש מאי 2005. בחודש שעבר הגיע מספר המשתמשים בכל רשתות שיתוף הקבצים ל-8.88 מיליון גולשים בכל רגע נתון.

זאת ועוד, הנפח הממוצע של הקבצים המופצים ברשתות שיתוף הקבצים גדל יותר מפי שניים מאז 2002: 8.92 מגהבייט כיום, לעומת 3.22 מגהבייט בלבד לפני שלוש שנים.

זהו גידול שמשקף את המגמה לעבור משיתוף שירים לשיתוף סרטי וידאו. ענקי תעשיית הבידור לא מתכוונים לוותר, כמובן, ולאחרונה הגישו כ-800 תביעות חדשות נגד גולשים החשודים בשיתוף קבצים באופן פיראטי – נוסף על כ-12 אלף תביעות שכבר הוגשו.

משחק החתול והעכבר הזה צפוי להימשך עוד זמן מה בטרם יבינו בהוליווד שבמאבק הזה כדאי לשלוף כמה טריקים חדשים מהכובע. בינתיים, מתחת לאפם של ארגוני זכויות היוצרים, המתמקדים ברשתות השיתוף, מערכת קבוצות הדיון הוותיקה "יוזנט" (Usenet) עושה קאמבק – הפעם, בתחום שיתוף הקבצים.

שובה של "יוזנט"

בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת הגו שני סטודנטים מאוניברסיטת דיוק את רשת "יוזנט". מטרתם הייתה למצוא דרך לצבור ולשתף מידע בין האוניברסיטאות, ולבנות מערכת שתאפשר דיונים ברשת ללא תלות במקום ובזמן.

כל סטודנט הוזמן לפרסם הודעה בקבוצת דיון כלשהי, וכל אחד יכול היה לענות לכל הודעה ולקרוא את הדיונים השונים. ככל שמספר המחשבים באינטרנט גדל, פרחה גם רשת היוזנט. טכנית, הרשת עובדת בשיטת הפירמידה. כל משתמש מחובר לשרת NNTP (פרוטוקול התקשורת הייחודי של "יוזנט") – וכל השרתים מחוברים זה לזה ומעדכנים זה את זה כאשר מגיעות הודעות חדשות.

השימוש בקבוצות מאפשר לכל בעל שרת להחליט אלו נושאי דיון מעניינים אותו ובאלו קבוצות דיון אין לו שום עניין. בתחילת דרכה שימשה רשת ה-Usenet לשיתוף מידע קולקטיבית ועזרה הדדית. כאשר לאנשים היו בעיות או שאלות בתחום מסויים, הם היו מחפשים הודעות בתחום או שמים שאלה ומקבלים תשובה.

התפישה היתה דומה למערכות BBS אשר היו נפוצות באותם הימים או לאתרי קבוצות הדיון הקיימות כיום. חשוב לציין בהקשר זה את אתר Deja News אשר שם לו למטרה לערוך מנגנון חיפוש ל-Usenet וכלל את מרבית המידע אשר נאגר בו. אתר זה נבלע בתוך גוגל, כיום, שנים לאחר רכישת מנגנון Deja News על ידי האתר, עדיין מספק גוגל גירסה מנוונת וחלשה לעומת Deja News הוותיק.

עם כניסת אתרים בעלי פורומים מפותחים וכן קבוצות משתמשים רבות, הפכה רשת ה-Usenet לפחות ופחות רלוונטית. לאחר תהפוכות רבות, שינתה הרשת את פניה. לא עוד רשת של החלפת רעיונות ושיתוף מידע, אלא רשת מסועפת של שיתוף תכנים. Usenet הפכה זירה להפצת תכנים שונים במאות קטגוריות, החל מסרטים שיצאו לפני שעה קלה לבתי הקולנוע (ובמקרים מסוימים, אפילו סרטים שעוד נמצאים בשלבי עריכה) ועד לתוכניות דוקומנטריות נדירות.

תכנים, רבותי, תכנים

חשוב להבהיר, שכל קובץ מכל סוג יכול למצוא עצמו ברשת "יוזנט". אין כל דרישות מיוחדות לגבי תוכנו או איכותו. כמובן, שהתכנים המעניינים ביותר את המשתמש הממוצע כיום הם סרטים דיגיטליים ברזולוציה גבוהה ( HDTV – המילה האחרונה בתחום שידורי הטלוויזיה).

בארה"ב, הגישה לתחנות המשדרות באיכות HDTV הולכת והופכת קלה: שידורים לווייניים, שידורים דיגיטליים המועברים באוויר, או שידורי רשתות הכבלים.

צופים רבים באמריקה כבר התמכרו לשידורים האיכותיים.

רוב סדרות הטלוויזיה החדשות (כמו CSI, "אבודים" או "עקרות בית נואשות") וגם סרטים רבים משודרים כבר ב-HDTV (אם כי לא תמיד ניתן לקלוט אותם, באיכות הגבוהה, בכל מקום).

אבל את מה שתחנות השידור לא עושות, עושה האינטרנט: באתרי שיתוף הקבצים יכולים מזפזפי כל העולם למצוא את הסדרות והסרטים האהובים עליהם באיכות HDTV משובחת.

ההפצה ברשת - לא משימה מסובכת

העברת השידורים אל הרשת אינה משימה מסובכת. אפשר להקליט וידאו באיכות HDTV באמצעות המחשב האישי, מכשירי PVR (מקליט דיגיטלי אישי) ומקלטי לויין או OTA, המאפשרים להעתיק את המידע באופן חופשי.

לאחר הקלטת התוכנית, היא עוברת קידוד (המרה מפורמט אחד לאחר) על-ידי המשתמש. במקרים מסויימים, אין אפילו צורך בזה, שכן המידע מגיע למקלט הלווייני בפורמט המקורי שבו שודרה התוכנית - TS (או TRANSPORT STREAM) – שהוא הפורמט המקורי שבו שודרה התוכנית למקלט הלוייני.

במקרים אחרים מקודד המקור ל-DivX או לאחד הפורמטים הקרובים לו (XviD וכו'). במקרים מסוימים, המקודד יכול לשמר על הרזולוציה המקורית, כך שנוצר לנו קובץ שמגיע בקלות ל- 600MB או יותר לתוכנית של 45 דקות (בד"כ לא ברזולוציה המלאה ששודרה במקור).

השימוש: לא ידידותי למשתמש

רשתות שיתוף הקבצים המפורסמות, כמו eMule או BitTorrent, מסתדרות מצויין עם קבצים לא גדולים. אבל כאשר מדובר בקבצים ענקיים של עשרות ג'יגה לסרט, טכנולוגיית השיתוף הרגילה אינה אפקטיבית עוד. בניגוד לרשתות השיתוף, שהטכנולוגיה העומדת בבסיסן מתבססת על משתמשים רבים שלרובם קצב העלאת קבצים נמוך לרשת – "יוזנט" מתבססת על מעט שרתים, אבל בעלי רוחב פס גבוה מאוד. לכן, הורדת הקבצים דרכה היא בקצב גבוה, וקבוע.

בפועל, גם רשת "יוזנט" יודעת להפיץ מידע בגדלים מוגבלים בלבד. השיטה מורכבת למדי, והיא דורשת בתחילה פיצול של הקובץ למקטעים קטנים, קידוד שלהם ושיגורם לקבוצה המתאימה. בכל מקרה, הורדת

תכנים דרך "יוזנט" דורשת ידע מוקדם. בעוד שרשתות שיתוף הקבצים מסתפקות בחיפוש ובלחיצה על מקש ההורדה - "יוזנט" דורשת מהמשתמש יותר מאמץ.

ראשית, צריך להשקיע כסף. רוב ספקי האינטרנט בעולם מחזיקים בשרתי "יוזנט", אך אינם שומרים את התכנים לאורך זמן. הם גם תומכים רק בקבוצות מעטות או בקבוצות טקסט בלבד, ומקצים לשרתים רוחב פס קטן למדי. כך שבכדי להגיע לחומר הדרוש, חייבים למצוא שרת רציני, בעל גישה מהירה לאינטרנט ודיסקים ענקיים באמת.

ההוצאה הממוצעת למנוי לשרת מסוג זה (מחברות מוכרות ורציניות) יכולה להגיע ל-25 דולר בחודש. נוסף על כך, יש צורך לחפש את המידע עצמו, ולשם כך יש צורך במנועי חיפוש ייחודיים, שעלות השימוש בהם עשויה להגיע לחמישה דולרים לשעת חיפוש (!). יש כמה אתרים המספקים את השירות הנ"ל בחינם, אולם בשל האופי החמקמק של התכנים ברשת, הם לא עומדים בקצב ולא מספקים את הסחורה.

תחליף לכבלים או ללוויין

בכך לא נגמרות ההוצאות: כדי לנגן את הקבצים האיכותיים, יש צורך במחשבים חזקים למדי. אין כל טעם להוריד תכני HDTV ללא מקרן איכותי, או מסך דק ברזולוציית HD (כלומר 720 שורות ומעלה). האיכות, כמובן, טובה משמעותית יותר מ- DVD .

עבור י', משתמש ותיק בטכנולוגיה, העלות הגבוהה אינה מכשול, שכן הוא משתמש ברשת "יוזנט" כתחליף למנוי הכבלים או הלוויין – ועלות השימוש ברשת הזו נמוכה מעלות המנויים. במקום ממיר, משתמש י' במחשב הפרטי שלו: במהלך היום הוא מוריד סרטים חדשים ופרקים מסדרות פופולאריות באיכות גבוהה, וצופה בהם בערב, עם שובו מהעבודה. ואכן, ל"יוזנט" יש כמה יתרונות בולטים.

בעוד שאי-מיול מתמקד בכמות – כלומר האפשרות להוריד עולה ככל שיותר משתמשים מחזיקים בתכנים הרצויים – יוזנט מקבלת את הבכורה על איכות. אותם מיוחסים המנויים על שירותים אלה לא מוטרדים מכך שסיטקום של 30 דקות תופס 4 ג'יגה. זה, כולם מבינים, המחיר שצריך לשלם בשביל תמונה חדה ואיכותית.

תכנים ישנים "נזרקים" החוצה

התכנים אכן טריים לגמרי: לעיתים הם מופיעים ברשת תוך פחות משעה ממועד שידורם בארה"ב. אולם, יש לזכור שתוכניות וסרטים רבים "נזרקים" מ"יוזנט" באותה מהירות שבה הם מגיעים אליה: מי שמחפש תכנים ששודרו לפני חודש לא ימצא אותם ברשת הזו לעולם.

בשל המהירות הגבוהה ומיעוט המשתמשים, חברים ברשתות "יוזנט" יקבלו את התכנים החדשים ביותר בצורה המהירה ביותר. אבל היסוס קל – והם עלולים בקלות לפספס. במילים אחרות: כדי ליהנות מיוזנט צריך להיות עם האצבע על הדופק, כל הזמן. וזה לא החסרון היחיד: מכיוון שכל קובץ ביוזנט מחולק לחלקים (שגם הם מפוצלים לתתי-חלקים),

יש לקושש בעמל רב את פירורי הקבצים הללו כדי לזכות בסדרה או בסרט המבוקש. אם אפילו אחד מתתי-הקבצים אינם נמצאים על השרת, הקובץ לא יהיה שלם – ולא ניתן יהיה להרכיבו מחדש. פעמים רבות נתקלים במשתמשים שמתחננים לקטע מסויים של קובץ זה או אחר, בשל העובדה שהשרת שלהם פיספס את הקטע הקטן הזה.

"eMule - מכונית, 'יוזנט' - מטוס"

המשתמש י' משווה את ההבדל בין "יוזנט" ל-eMule להבדל בין מטוס למכונית. כולנו רוצים להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. מרביתנו משתמשים בדרך הפשוטה, של נסיעה ברכב בפקקים של הבוקר. אלה שמוכנים להשקיע את הכסף יכולים לרכוש מטוס פרטי, שיגיע ליעד במהירות רבה.

הבעיה: בעוד שהרכב הוא פשוט להפעלה וזול, המטוס הפרטי יקר וקשה יותר לתפעול. העלויות הגבוהות ומורכבות השימוש מונעות בינתיים מהקהל הרחב להיכנס בהמוניו ל"יוזנט". העלויות והדרישות הקשות מהמשתמש מונעות מהקהל הרחב מלהיכנס בהמוניהם לרשת ולהצביע ברגליים.

הרשת משמשת להעברת תכנים אשר מרביתם מקודדים לאחר מכן ל-DIVX ברזולוציות נמוכות יותר אשר מופצות לרוב ברשתות ה-P2P. מיעוט המשתמשים איפשר לרשת לחמוק עד כה מתחת לרדאר של חברות ההגנה על זכויות היוצרים. לא לעולם חוסן.

כתבו: עפר לאור ורוני קאהן, אתר האודיו והקולנוע הביתי hometheater.co.il