הילד "לא אוכל כלום"? שנו הרגלי אכילה
התינוק יורק את הגזר, ואחיו הגדול מוכן לאכול רק שניצל בצורת כוכב עם קטשופ • הורים רבים מגלים שהאוכל וזמני הארוחות עם הילדים הופכים לזירת התמודדות רוויה במאבקי כוחות, תסכולים ועצבים • מה עושים?! סמדר בן נון מסבירה איך לגרום לילדים לאכול מזון בריא ואיך להפוך את הארוחה לחוויה נעימה
אמא של עידן בן השנתיים היתה אובדת עצות. עידן היה תינוק חמוד, שאהב לאכול כל מה שהציעו לו, טעם הכל ועלה יפה במשקל. לפתע, ללא הודעה מוקדמת ובלי שום מעבר הדרגתי, התחילו בעיות.
פתאום עידן התחיל לסרב לאכול, גם מאכלים שקודם "היה משוגע עליהם", או שהתעקש רק על מאכל מסוים, ושיוגש בצורה מסוימת ולא בשום צורה אחרת. אם היו 'גושים' בפירה – הסתיימה הארוחה; אם התערבבה האפונה באורז –
לא נכון
מיתוסים שגויים שקשורים באוכל
ילדים אוהבים רק ממרח שוקולד? נקניקיות הן מקור לבשר? שניצל מסויה עדיף על שניצל מעוף? לא, לא ולא. ויש עוד כמה מיתוסים שהורים רבים מאמצים
קשיי אכילה או האכלה אצל פעוטות וילדים הם תופעה שהורים רבים מתמודדים איתה בגילאים שונים. יש ילדים שמינקות מוגדרים כ'אכלנים גרועים', ויש ילדים שמשנים את התנהגות האכילה שלהם בגיל שנה, שנתיים ואפילו מאוחר יותר.
עבור ההורים האכילה היא גם ביטוי לאהבה, וההאכלה מלווה בהרבה רגשות. ברגע שהילד מסרב לאכול – מעבר לדאגה לבריאותו ולתהליך הגדילה שלו – עולים אצל ההורים רגשות נוספים כמו תסכול וחשש לגבי תפקודם: אם הילד שלי לא רוצה לאכול את האוכל שאני נותן לו, מה זה אומר עלי כהורה? למה הילד שלי מתנגד לי כל כך?
התינוק: נפתח לטעמים
הבסיס להרגלי האכילה ולהתייחסות הרגשית לאוכל נרכש בשנים הראשונות לחיים. האכילה יכולה להפוך לחוויה חיובית ותומכת או לחוויה של חרדה ותלות. בתחילת החיים משמש המזון לסיפוק הצרכים הרגשיים של התינוק ואחר כך מבטא את ההתפתחות המוטורית שלו כשהוא לומד לאכול עצמאית. המזון משמש גם ליצירת קשר עם ההורים ואחר כך עם הסביבה.
להרכב התזונה ולהרגלי האכילה יש השפעה גדולה על הבריאות ועל צורת האכילה לכל החיים. הדרך שבה ההורים יאכילו תלמד את התינוק על צרכיו: אם מאכילים אותו אחרי שהוא בוכה ומרגיעים אותו תוך כדי, הוא ילמד לקשר את האכילה עם תחושות נעימות וביטחון, למשל. אם, לעומת זאת, עונים באמצעות האוכל על צורך נפשי של התינוק כמו כעס, אי שקט או בכי שלא נובע מרעב, הוא ילמד לקשר את זה בהמשך ולהשתמש במזון כדי להשיג תשומת לב וסיפוק נפשי.
דרך ההתנסות הישירה עם מזון ועם אכילה לומדים התינוקות על הקשר בין החושים, על ההקשרים החברתיים של האוכל ועל המשמעויות הפיזיולוגיות של האכילה, דבר שמוליד העדפות נלמדות של מזון מסוים או דחייתו.
אצל תינוקות מוכרת גם תופעת הניאופוביה – חשש ממאכלים חדשים. כנראה שזהו מנגנון שהתפתח באבולוציה כדי למנוע מפעוטות לאכול מזונות רעילים. התקופה שבה התינוק פתוח לקבל טעמים חדשים היא קצרה, חודשים ספורים. אחר כך יש צורך בחשיפה חוזרת והדרגתית למזון החדש לאורך זמן.
חשוב להציג מזונות בעלי מרקם שונה לפני גיל שנה. אחרי גיל שנתיים קשה עוד יותר להחדיר טעמים חדשים. אם מלמדים ילד מההתחלה שכל המזונות טעימים וברי אכילה, הוא ילמד לאהוב הרבה מאכלים.
הפתרון לניאופוביה הוא דווקא לחזור על אותו מאכל (למרות שזה בניגוד להיגיון של הורים) במשך 10-14 יום. ההעדפה למזון חדש עולה ככל שחוזרים עליו. גם כשרוצים לחשוף ילד גדול יותר למאכל חדש אפשר לנהוג באותה שיטה. אפשר להציע לו לאכול את המזון הלא מוכר, ואם הוא מתנגד, לא להכריח ולא להביע אי שביעות רצון מכך שלא אכל.
הפעוט: מורד בהורים
אחרי ההאצה בגדילה שמתרחשת לאורך תקופת הינקות מתחוללת האטה ניכרת בגדילה הפיזית משנת החיים השנייה ועד אמצע תקופת בית הספר היסודי. זו התקופה שמקדימה את הזינוק בגדילה בגיל ההתבגרות. עד גיל ההתבגרות קצב הגדילה הולך וקטן וצרכי האנרגיה משתנים.
לכל ילד דפוס גדילה משלו, שיכול להיות בלתי יציב: לעיתים תהיה תקופת זינוק לעומת זמנים של גדילה איטית או בכלל לא. יחד עם ההאטה בגדילה יש גם ירידה או שינויים בתיאבון. רוב הילדים מתחת לגיל 5-6 אוכלים בצורה בררנית.
הם יכולים להשתעמם מהמזון הרגיל או לרצות אותו מזון כל יום, או בכלל לגלות חוסר עניין באוכל. ילד יכול להתחיל לאכול מזון שהוא אוהב ולהפסיק באמצע. לפעמים הילד לא ירצה לאכול את כל מרכיבי הארוחה, ולכן הארוחות לא יהיו מאוזנות מבחינה תזונתית ולא יכילו את כל רכיבי התזונה הדרושים. האיזון התזונתי יושג רק על פני כמה ימים. לא כל יום הילד יצרוך אותו מספר קלוריות. הוא יכול לאכול הרבה בארוחה אחת ומעט מאוד במשך היום, יכול לאכול רק מזון מסוג אחד ולא לגעת במגוון המזונות שמצויים בבית ועוד ועוד.
בנוסף לכך, בגיל שנתיים מתחילה התפתחות של אופי ושל רצונות עצמיים. הפעוט מורד בהורים – גם בעניין האוכל.
כל השינויים האלה מדאיגים את ההורים שלא היו רגילים להתמודדויות כאלה קודם: יכול להיות שהכמות שהילד אוכל תיראה להם קטנה מדי, הארוחות יימשכו זמן רב וילוו ב'משחקים' ובהפסקות רבות. השינויים בהעדפות המזון ובצורת האכילה מבלבלים, וההורים נכנסים ללחץ ומלחיצים בתורם את הילדים. הילדים קולטים את רגשות ההורים, ובעיקר את נקודות התורפה שבהן ניתן לעשות מניפולציות, ואם הילד ירגיש שאכילה היא נקודה רגישה – היא תהפוך למאבק כוח.
מאבקי כוחות על אוכל יכולים להפוך לדפוס שילווה את הילדים ואת הוריהם לזמן רב. כשהאכילה מגיעה ממקום של מתח או של לחץ מצד ההורים, היא עלולה לבטא כעס או לגרום לכך שהילד יאכל גם כשהוא לא רעב כדי לרצות אותם. לעיתים הילד ישתמש באכילה או באי אכילה כדי להביע שליטה ביחס להורים – כי זה אחד התחומים שבהם הוא עצמאי באופן יחסי.
הניסיון של ההורים לשלוט באכילה רק מחמיר את המצב: כפייה מתחילה כשמנסים לגרום לילד לאכול יותר או פחות ממה שהוא באמת רוצה, כשמנסים לגרום לו לאכול ירק שהוא לא אוהב, לאכול לפי לוח זמנים שלנו ולא שלו, כשמונעים מילד לבדוק מזון באצבע או לאכול לבד, כשמשחדים ילד בממתק או כשנועצים בו מבט כשהוא דוחה מזון כלשהו. ילד שמכריחים אותו לסיים את המנה לומד שהוא לא צריך להתחשב באיתותי גופו.
מה כן לעשות: כללים לאכילה נכונה
- הציעו אוכל מגוון: תפקיד ההורים הוא להציע מגוון של מזונות בריאים ולהבין שהילד אחראי לכמות.
- הימנעו ממאבקי כוחות: אם הילד לא רוצה – לא ללחוץ. לשדר אדישות. הורידו את האוכל מהשולחן אחרי זמן סביר. ילד שלא אכל כלום – יאכל יותר למחרת.
- הגבילו את האכילה או ה'נשנושים' בין הארוחות, על מנת לפתח תחושת רעב לקראת הארוחה הבאה. ילד רעב יאכל אפילו מזון בריא.
- אל תהפכו למסעדה. יש להציע שתי אופציות לאכילה ומתוכן שיבחר אחת. למשל: "היום יש אורז או מקרוני – מה אתה מעדיף?". מצד שני, אם שאלתם את הילד מה הוא מעדיף – אל תסרבו לתת לו את זה. למשל, אם שאלתם, והוא ביקש פיצה – זה מה שתתנו לו. הרי שאלנו אותו מה הוא רוצה...
- הימנעו משידול או מפיתוי: אל תתנו את הארוחה במתן ממתק לקינוח. לא לתת ממתקים כתחליף לארוחה.
- תנו לילד חיזוקים חיוביים כשהוא אוכל ("כל הכבוד, אכלת יפה") והתעלמו כשהוא לא מתנהג כיאות.
- השתדלו לאכול כמה שיותר ארוחות יחד, כמשפחה, כדי לתת דוגמה אישית וכדי שהאכילה תהפוך לזמן איכות ותתקשר לחוויה נעימה ומהנה. ארוחה משפחתית היא גם הזדמנות לחשוף את הילד למזון לא מוכר, גם אם הוא לא יאכל אותו.
- אפשר להתקרב לאוכל דרך משחקים: להכין גינת ירקות מפלסטלינה, לספר סיפורים על אוכל, להכין ביחד סלטים או פרצופים מירקות ומפירות.
הכותבת היא דיאטנית ילדים, חברה בוועדה לתזונת ילדים, עמותת הדיאטנים הקליניים בישראל - עתיד
לפנייה לכתב/ת 
אל תקחו את זה אישית
צילום: סי די בנק
מומלצים
