בת גלים: מייבשים את הים

שכונת בת גלים יכלה להיות אחד ה-מקומות בחיפה, לו רק היו רוצים בזה ועושים בה משהו דוגמת מה שעשו במושבה הגרמנית. היא הייתה מסתדרת גם אם רק היו מפסיקים להזניח אותה הזנחה פושעת שכזו, ואם היו מסירים סוף סוף את איום המרינה אחרי 20 שנה כמעט.

האמת היא שקשה להסתובב בשכונה הוותיקה מבלי לחוש שמשהו פה אעפס עקום. מצד אחד, זו אחת משכונות המגורים היחידות בארץ בהן בתי המגורים מגיעים ממש עד קו המים. קרובים יותר לים מהמלונות

בחוף תל אביב. גם תחנת רכבת יש בה. אם זה לא מספיק, היא רוויית קסם.

בת גלים, הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20, לבורגנים (מורים, פקידים ובעלי מקצועות חופשיים) שרצו להקים 'שכונת גנים' מחוץ לעיר. את השכונה תכנן האדריכל ריכררד קואפמן, ובתיה המקוריים היו בני קומה אחת. יש כאן עדיין לא מעט בתים משנות ה-20 וה-30, חלקם בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), שמבליחים ביופיים בינות לבנייני השיכונים. מצד שני, היא עלובה משום מה באופן מפתיע. אולי זה לא יהיה מדוייק לומר שמדובר בסלאמס או בשכונת מצוקה, אבל דניה זה לא. גם לא אחוזה.

מפלצות בטון

שדרת בת גלים מובילה לעבר טיילת בת גלים. שדרת דקלים הפונה אל הים, לאורכה נשתמרו כמה מבנים המושכים את העין, ובחזיתם מגרדים את השמיים דקלי וושינגטוניה גבוהים המוכרים בעיקר ממושבת הברון בארץ. בתחילת השדרה 'דולפין', מסעדת דגים שנחשבת לנחשבת. בסופה לא נפתחת השדרה אל הים הרחב: את הנוף ואת החוף חוסם שלד בטון מזויין. 'הקזינו'. הימורים לא פעלו כאן מעולם, אך בתקופת המנדט, אז הייתה בת גלים מכז הבילויים של חיפה, היה פה בית קפה שוקק חיים. פה בילו קצינים אנגליים, עם נכבדי העיר, וגם עם לא מעט צעירות חובבות בריטים. "עדיין מסתובבים בשכונה

כמה בלונדינים בני שישים ומשהו", מתבדח בעניין גדה יאנג, בן למשפחה ותיקה שמעדיף להישאר בשכונה ולהיאבק על עתידה, למרות שלדבריו יכול היה להרשות לעצמו לעבור משם.

המשך קורותיו של המבנה פחות משעשעות. שנים עמד כאבן שאין לה הופכין ולפני כמה שנים, הוחלט לחדשו. במקום לשפץ אותו אישרו ליזם להרוס את המבנה ולבנות אותו מחדש. זה הרס את הבניין, ועל הדרך גם את הבריכה האולימפית המיתולוגית שמולאה כאן במי ים עוד בשנת 1935, יצק את הבטון בצורת הבניין המקורית, ונקלע לקשיים. יורם מלצר שכתב על בת-גלים בבלוג שלו מזכיר כי אוהבי הספרות העברית מכירים את הקזינו מסיפוריו של יהושע קנז, למשל. "בשלב זה, נאלצים אוהבי המקום והנגועים בנוסטלגיה לימיו היפים להסתפק בשלד הבטון המחודש, אנדרטה חלולה לימיו היפים לפני קום המדינה". בכלל, נראה שיש למישהו שם חיבה לפילים לבנים. בצדה שני של הטיילת, עוד מפלצת בטון נטולת שימוש. חצי מחלף עומד ותלוי באוויר.

מחזה עצוב הטיילת עצמה. היינו מתקשים להמליץ על ביקור שם, אלמלא היה עוד מה לעשות ממש ליד: הרכבל לסטלה מאריס, מערת אליהו, מוזיאון ההעפלה וחיל הים (והנה כתבה על כל אלה). רבים מהבתים לאורך הטיילת, המעידים על מה שהיה כאן פעם, עומדים נטושים. להרוס אותם אסור (לפחות זה), ולשקם לא כדאי, אז בעליהם אטמו אותם בבלוקים, על מנת לחסוך את הארנונה. קצת קשה להאמין, אבל זה מה שיש פה: וילות נטושות על שפת הים.

"החוף הכי טוב באירופה"
 

ועד הפעולה של השכונה זוכה לרוח גבית מקבוצה אחרת: הגולשים. חוף בת גלים הוא לא רק החוף של השכונה המיוחדת, הוא גם חוף מיוחד מבחינת הרוח והמים. זה החוף היחידי

בארץ שפונה צפונה, הרוחות המערביות מקבילות לקו החוף, וראש הכרמל היורד אל הים, מחזק את הרוחות. זה לא רק חוף הגולשים המקומי, אלא "המֵכָּה של הגולשים".

מכיוון שאין לי מושג ירוק בספורט, תראו מה אמרה לנו לי קורזיץ, אלופת העולם בגלישה ב-2003: "אני גרה במכמורת, אבל החיים שלי זה חוף הגולשים. הוא מאוד ייחודי, בעיקר בגלל שבירת הגלים והרוח בו. הרבה גולשים באים ליהנות מהמקום הזה ואולי לא יוכלו יותר להיות שם. אנשים באים מאילת בשביל המקום הזה. אנחנו נאבקים, אבל כל הזמן דוחים אותנו. נבחר ראש עיר חדש, ושוב זה חוזר. אין ספק שבאירופה, זה החוף הכי טוב לגלישה. אנחנו מצליחים מהים, אז למה להרוס את זה? יכול להיות שאהיה בסוף כמו המתנחלים ואקשור את עצמי לאחד העמודים בחוף".

שווה להדגיש: החוף הכי טוב לגלישה בא-י-ר-ו-פ-ה. ככה אומרת אלופת עולם. אבל כנראה יותר חשוב שיהיה עוד מקום לעגון יאכטות בארץ. כי מה זה שווה להחזיק יאכטה אם אתה לא יכול להפליג להנאתך בשבת מהרצליה לחיפה. הנה, קחו אותי לדוגמה, רק בגלל שאין מרינה בחיפה לא קניתי יאכטה (אגב, מתנגדי המרינה טוענים בתוקף שאין כל בעייה למצוא מספי מקומות עגינה בנמל הקישון). גולן פרי, גולש רוח ממובילי המאבק, מדמיין את בת גלים כעיירת גולשים מדליקה שכזו. לא צריך להיות פנטזיונר גדול בכדי לדמיין את הבתים המקסימים, צבועים בשלל צבעים ומאכסנים חנויות גלישה, ומסעדות תיירים ושאר תוססים. ואולי זו הבעייה: זה פשוט. לייבש את הים זה גרנדיוזי. 

בין הזמנים

לעת ערב מתמלאת הטיילת במאות על מאות של אנשים. בתקופה זו של לוח השנה העברי, "בין הזמנים", ניתן למצוא כאן בעיקר משפחות של חרדים. לרבים מתושבי השכונה אין מזגנים בבית, מסבירים לי אנשי ועד הפעולה. האנשים ההולכים לאורך החוף, או יושבים מול הים, מתספקים ברוח והלחה שמביא איתו הים בערב של אב. לאחד שכמותי, שמורגל בטיילת של תל אביב, מאוד חסר האקשן הכלכלי בעיניים. המון רב וכל מה שיש פה הוא גלידריה

וחצי בקצה האחד, ובית קפה בצדה השני. בטיילת עצמה - כלום. אף לא בית עסק או רוכל אחד לרפואה. רק הבתים האלה, שחלונותיהם אטומים בבלוקים. 

בדרך חזרה לרכבת, שלט ותמונה על לוח עץ פשוט המחובר בחוטי ברזל לגדר של מה שהיה הבריכה האולימפת ועתה הוא שטח הרוס, סגור ומגודר(למרות שהוא על קו המים). 'היו זמנים' זועקת הכותרת. "ככה היה המקום הזה, כפי שרואים, תפארת השכונה", נכתב שם, "מקום בילוי, מפגשי ספורט ואומנות, תחרויות שחיה וקפיצות למים, המכביות ועוד. הייתה תקופה שהבריכה הייתה פתוחה לשמחת התושבים גם בלילה. כואב הלב שהמקום הזה מופקר ומוזנח. הגיע הזמן שהאחראים והקובעים ברשויות ישו סוף לזוהמה - ואולי יחזירו את המקום לקדמותו".

• מחר, יום שישי, 26 באוגוסט, תתקיים הפגנה כנגד יוזמת הבנייה בחוף. מוזמנים להצטרף גולשים ושוחרי ים ואיכות הסביבה מכל הארץ. ההפגנה תתקיים בגן האם שבמרכז הכרמל, בשעה 12:00. לפרטים נוספים: רונית פישר, החברה להגנת הטבע, 052-8746404; ירון כרמי, ארגון הגולשים, 052-8335888. 
  

בהכנת הכתבה השתתף רענן וייס