"החלטתי להשיג לב, אפילו בקצה העולם"
דניאל בר הוא הישראלי הראשון שבגופו הושתל לב בסין. הוא מספר ל-ynet על ההמתנה האינסופית לתרומה, על ההתלבטויות ("אמרו לי שזה הימור") על בית החולים הסיני ("התייחסו אלי כמו נסיך"), על החוצפה הישראלית ("הם הבינו שלא נוותר ונאלצו להסביר כל פיפס"), על ספר התהלים שלקח איתו - ועל החשש שאת הלב קצרו מנידון למוות ("אני לא רוצה לחשוב על זה, זה עושה לי רע"). מה אתם הייתם עושים אם הייתם במקומו?
השתלת לב made in china: בשבוע שעבר נחת בארץ דניאל בר, שעשה היסטוריה כישראלי הראשון שבגופו הושתל לב בסין. בר בן ה-63, המתגורר בקרית חיים, הוא רק אחד מהישראלים שהתייאשו מהמתנה הארוכה כל כך להשתלות איברים בארץ, והחליט לטוס להשתיל בחו"ל.
עכשיו מצבו השתפר בהרבה - והשאלה היחידה שמעיבה על השמחה הגדולה היא שאלת מקורם של האיברים. בסין איבריו של המת שייכים למדינה ואין צורך בהסכמתו כדי לתרום אותם להשתלה, מה שאכן גורם לזמינות רבה של איברים. הדבר נכון קודם כל לגבי הרוגי תאונות - אבל גם לגבי נידונים למוות.
בר עם שובו לארץ. צילום: מיטל יסעור-בית אור
לדברי הרופא שטיפל בבר בארץ, מנהל היחידה להשתלות לב ב"שיבא" ד"ר יעקב לביא, האיברים נלקחים מגופם של אסירים שנידונו למוות. "מה
שקורה בסין זו למעשה נטילת איברים רפואית", הוא מספר, "לוקחים נידון למוות, מרדימים אותו בבית חולים וכירורג נוטל את איבריו. אני לא יודע איך אני הייתי נוהג באופן אישי אם מישהו מבני משפחתי היה נזקק להשתלה, אבל כאדם זה מעביר בי צמרמורת לדעת שצוות רפואי נותן את ידו להוצאה להורג".
בתו של דניאל, שיראל בר: "בכל מקרה מדובר באנשים שמוצאים להורג, אז אם אפשר לתת מזה משהו לאנושות אני לא רואה בזה שום פסול, אבל אני לא יודעת בדיוק מה המקור".
"אמרתי שאעשה הכל כדי להשיג לב"
נוכח הערפול סביב מוצא האיברים ומצבו הרפואי הקשה, אי אפשר להאשים את דניאל על כך שבסך הכל רצה לחיות ולתפקד: לפני הניתוח הוא ביקר פעמיים בשבוע בבית חולים, נזקק לעזרה צמודה, וכמעט את כל זמנו בילה כשהוא יושב בכורסה, משום שהשכיבה יצרה לחץ על ריאותיו. "כבר לא יכולתי אפילו להתלונן. אמרתי לעצמי שאני אעשה הכל כדי להשיג לב. גם אם צריך להגיע לתהום הכי עמוקה או ללכת לסוף העולם, דבר לא יעמוד בדרכי".
"הגעתי למצב קריטי שהלב שלי הגיע ל-4% ספיקה. זה נס שהגוף שלי הצליח להחזיק אותי, כנראה שזה בגלל שעבדתי כימאי 36 שנה, הגוף שלי היה חזק יחסית", הוא מספר. למרות מחלתו, בר לא חובר למכונות הנשמה ושהה בביתו - ולכן גם לא היה בראש רשימת הממתינים להשתלות, אלא אייש רק את המקום ה-50 חסר התקווה.
"אמרו שאבא לא יחזיק יותר משנה"
שיראל סיפרה ל-ynet על הלחץ שבו היתה נתונה המשפחה: "הצפי היה שתרומת לב הוא לא יקבל בשנים הקרובות, ומנגד הרופאים אמרו שאבא לא יחזיק מעמד יותר משנה. הגענו לשלב שהוא נכנס לייאוש ואיבד תקווה". אפשרות השתלה בפולין עלתה על הפרק - אך נפסלה לאחר שהפולנים סירבו להשתיל איברים באזרחי מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי. נשקלה גם האפשרות לטוס להשתלה בקולומביה, ואז הופיע מתווך ההשתלות איציק איתן ובפיו בשורה: נמצא בית חולים בשנגחאי, שמוכן לבצע את ההשתלה.
אבל דניאל ובני המשפחה נתקלו בהרבה המלצות לוותר על ההשתלה בסין. אפילו אחיו של דניאל, רופא פנימאי במקצועו, ניסה לשכנעו שלא לנסוע והציף אותו במאמרים על הסיכון שבהליך. וגם הרופאים שטיפלו בדניאל ב"שיבא", ד"ר לביא וד"ר דב פריימרק לא המליצו חד משמעית. "הם אמרו לי 'אתה יודע שזה הימור'. אבל האמנתי בכל לבי שאני אחזור".
"טיפלו בי כמו נסיך"
בר עבר את ההשתלה בבית החולים האוניברסיטאי Zhongshan בשנגחאי. לאחר שבועיים של המתנה במקום נמצא עבורו לב מתאים, ולאחר חודש של התאוששות שבה משפחת בר לישראל.
באופן מפתיע, לאחר שטופל בבית חולים סיני, הנחיתה במסדרונות בתי החולים בארץ היתה קשה עבור דניאל. שיראל: "מכיוון שהוא היה הזר הראשון שנותח שם, הרופאים אמרו לו 'אתה תהיה הקונסול שלנו'. בית החולים נראה כמו מלון 5 כוכבים. הוא קיבל חדר מדהים, יש שם אחות על כל חולה, שלא מורידה ממנו את העיניים. ניתחו אותו ובדקו אותו לאחר הניתוח המומחים הכי גדולים של בית החולים".
דניאל: "הם טיפלו בי כמו נסיך שם. חוץ מאחות צמודה, אחרי הניתוח כשמצבי היה קשה היתה לידי גם סייעת צמודה, שהרבה בזכותה החלמתי. אני רגיל לבתי חולים, כבר 7 שנים אני כל הזמן מתאשפז ויחס כזה לא רואים. אנשי הצוות שם ממש בכו כשעזבתי את סין. עדיין אין לי כוח לדבר איתם ולהודות להם, אבל אנחנו מתכננים בעוד שנה לחזור לסין ולהודות להם".
השפה לא היוותה, לדברי בני המשפחה, מכשול רציני. הרופאים דיברו אנגלית ולמשפחה היתה צמודה נציגה של החברה המתווכת שסייעה בתרגום. רק לאחר הניתוח, כשדניאל היה בטיפול נמרץ, נקראו בני המשפחה לעמוד לידו ולקרוא לו בעברית, כדי לסייע לו להתעורר מהטשטוש.
החוצפה הישראלית, החוקים הסיניים
"כנראה שאצלם המנטליות היא לא לספר לחולים על כל פיפס שקורה", מספרת שיראל, "הם אמרו שרק אם משהו יהיה לא בסדר הם יעדכנו אותנו. מה שקרה הוא שהם הבינו שלא נוותר, אז הם היו קוראים לנו ומסבירים דבר דבר, ששם זה חריג. היו מכניסים אותנו לטיפול נמרץ וכל הסינים בחוץ היו מסתכלים בקנאה".
דניאל ביקש לקחת איתו לחדר הניתוח ספר תהילים, אבל הרופאים אמרו לו לא לקחת אותו. "אחרי הניתוח אחד מאנשי הצוות הצביע על היד של אבא, בין כל הצינורות היתה תחבושת ובה ספר התהילים בתוך כפפה סטרילית. אז הם הבינו שזה חשוב לו מאד".
1,170 ממתינים להשתלת איברים
מנתונים שפירסם לאחרונה מרכז ההשתלות הארצי עולה שכ-120 ישראלים ממתינים היום להשתלת לב, כאשר מתחילת השנה בוצעו בארץ רק כ-11 השתלות לב. בסך הכל ממתינים להשתלות איברים כ-1,170 איש. 10% מהם עלולים למות עד שתימצא עבורם תרומת איברים, מצבם של אחרים עלול להידרדר מאד עד שלא ניתן יהיה לבצע את ההשתלה בגופם.
בשל זמן ההמתנה הארוך לניתוח ישראלים רבים עוברים השתלות איברים במקומות שונים בעולם. סין כבר הפכה ל"שלאגר" בקרב חולים הממתינים להשתלת כליה, אך זו השתלת הלב הראשונה שם. גם בקולומביה ובפיליפינים נערכות מדי פעם השתלות וישראלים רבים נוסעים לעבור השתלות בתורכיה, אצל מנתח ישראלי שפתח שם מרפאה. מנתוני מרכז ההשתלות עולה שבשנת 2004 טסו 63 איש לעבור ניתוח להשתלת כליות בחו"ל (ועוד לפחות כ-40 ישראלים שלא קיבלו טיפולי דיאליזה ולכן לא הופיעו ברשימות הממתינים של בתי החולים), 13 ישראלים עברו השתלת כבד בחו"ל ו-6 עברו השתלת לב.
ביום ב' השבוע טסו שני ישראלים נוספים לעבור השתלת לב בסין, בעקבות הצלחת הניתוח של דניאל. לדבריו, למרות שבקושי הספיק להתאושש מהניתוח, כבר שוחח עם 15 חולים שהתעניינו באפשרות של השתלה בסין.
התורמים: הרוגי תאונות או נידונים למוות?
הרופאים בסין יכלו לספר לבני המשפחה רק שהתורם הוא צעיר בן 20 ומצבו הבריאותי היה טוב, אך לא פירטו מעבר לכך.
איציק ירון, נציגה של חברת מדיקט אשר מאתרת עבור ישראלים איברים להשתלה ברחבי העולם ושסייע גם בהשתלה של דניאל לא יודע, לדבריו, מה מקור האיברים: "אין לי תשובות לדבר הזה, ואני לא יודע ולא רוצה לדעת. אני רק יודע שיש צורך להמתין עד שיימצא האיבר המתאים. אני יכול להגיד לך שבאזור הזה של שנגחאי יש קרוב ל-200 אלף תאונות דרכים בשנה".
אמנון וידן, ראש סניף אמנסטי בישראל אמר כי לידי הארגון הגיעו "עדויות ורמיזות על כך שאיבריהם של נידונים למוות בסין נלקחים להשתלה, אבל לא הצלחנו להוכיח קשר ישיר בין הדברים".
דניאל: "באופן אישי בטח שהייתי מוכן לפגוש את משפחת התורם, הייתי מוכן גם לשבת איתם וללמוד עליהם ועליו, אבל זה לא נראה לי רלוונטי בסין. יש שם חשש וחשדנות לגבי פירסום".
בתשובה לשאלה, האם מקור האיברים בנידונים למוות הוא אומר: "את מה שאת מספרת לי שמעתי פה בארץ ולקחתי את זה בערבון מוגבל. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לחשוב על זה, זה היה עושה לי רע כי אני אדם מאד רגיש. עשיתי לי מחסום כזה ואמרתי עזוב, זה סתם מה שאנשים מדברים".
לפנייה לכתב/ת 
