התפלת מים - העידן החדש

מערכות המים של המדינה עוצבו בשנים הראשונות לקיומה, ועם הקמת המוביל הארצי בשנת 1964 נקבע אופיו של משק המים עד לאחרונה. מקורות המים הטבעיים, שכוללים את אגן הכנרת והאקוויפרים (מי התהום), חוברו יחדיו. המים שנשאבים בצפון מוזרמים דרומה. מי המרכז מתחברים אליהם, ותוך כדי אספקה לצרכנים מספקת המערכת את הדרוש עד לדרום הארץ, בואכה באר שבע והר הנגב. "מקורות" - חברת המים הלאומית, אחראית לאספקת המים לכל דורש, פועלת על פי הנחיות נציבות המים, ומבטיחה איכות מים שפירים על פי תקנות משרד הבריאות למים באיכות מי שתייה.

צרכני המים העיקריים הם הצרכנים הביתיים והחקלאות. צרכנים נוספים - התעשייה, הטבע ובהמשך גם הפלסטינאים וממלכת ירדן, רובם ניזונים מן המערכת הארצית. כ-40% מן המים הטבעיים שאינם חלק מן המערכת של חברת "מקורות" נשאבים ומסופקים במערכות הפקה ואספקה פרטיות. מקורות המים האלה נשאבים בדרך כלל מאותם מקורות של המערכת הארצית. נציבות המים אמונה ל תיאום הניצול על פי שיקולים מקצועיים ועל פי אחריותה כנגזר מחוק המים.

בשנות ה-70 גברה מצוקת המים עקב הידלדלות המקורות. משק המים החל לנצל באופן מושכל את הביוב הביתי, תוך הפיכתו לקולחים איכותיים לשימוש חקלאי ותעשייתי. כך, הפכה ישראל לדוגמה ולנושאת הדגל של שילוב מי קולחים במאזן צורכי המים של המשק.

שינוי במדיניות

המדיניות שלפיה נוהל משק המים באותן שנים, ולמעשה עד תחילתו של העשור הזה, קבעה שיש לאפשר לאוגר הטבעי, בכנרת ובמי התהום, לקלוט את מרב ההיזון האפשרי בחורף, ורצוי שהחורפים יהיו גשומים. ההיגיון המנחה היה, שככל שנאפשר ליותר גשמים להיקוות במאגרים הטבעיים, כן נצמצם את האיבודים עקב גלישות, ובסך הכול נגדיל במידה מרבית את כמויות המים הרב-שנתיות לניצול. זו מדיניות של "הליכה על הסף". לצד היתרונות של שמירת נפחים פנויים לקליטת עודפי גשמים בעונות גשומות, עמד הסיכון והחשש שמא לא תתאפשר אספקה סדירה בעקבות שנה שחונה או סדרה של שנים כאלה. מדיניות זו נתמכה גם מן ההיבט הכלכלי, כשייצור מים נוספים, מעבר להיצע הטבעי, נחשב כיקר, ועדיף הקיצוץ בחקלאות מכל פתרון אחר.

ישראל ממוקמת מבחינה גאוגרפית באזור חצי-מדברי. השונות בין שנים גשומות לשנים שחונות מתבטאת באקלים, בהיקפי הגשמים, בעוצמתם ובפריסתם. הצגת המילוי החוזר למאגרים הטבעיים ב-70 השנים אחרונות ממחישה את השונות ואת התדירות של סדרות ארוכות יחסית של שנים שחונות, לעומת סדרות קצרות של שנים גשומות.

בשנים 1999 עד 2001, כפי שכבר אירע בעבר, נקלעה המערכת ההידרולוגית למשבר, שאף התעצם עקב המדיניות שתוארה כאן. מכסות המים לחקלאים קוצצו באופן קיצוני, ועדיין סברו שאם שנת 2002 תהיה אף היא שחונה, יש חשש של ממש שלא תהיה אפשרות למשק המים לענות על הצרכים המינימליים, ובכלל זה מי שתייה.

ממשלת ישראל נזעקה, בעקבות התראותיה של נציבות המים, וכבר בשנת 2000 הורתה על התחלת פעולות להתפלת מי ים. בתחילת שנת 2002 הכינה נציבות המים תכנית אב (מעבר) למשק המים, שנועדה להציג פעולות דרושות ל"הצלתו" של המשק. ביסודה של התכנית נקבעה מדיניות חלופית, "היענות לצרכים". משק המים נדרש להציע את הפעולות ולבצע אותן כדי להבטיח את צורכי המים שהתוותה הממשלה. ביטחון אספקה באמינות מרבית חייב את המתכננים להציע תכניות פיתוח רחבות לביצוע עד סוף העשור הנוכחי.

תכנית האב בחנה את מאזני המים מול הצרכים שצוינו. הוצג המצאי הן בהיבט של ממוצעים והן משיקולים של הסתברויות לתרחישים שחונים. נקבע שהחקלאות תתבסס על "מנת ברזל" של מים שפירים, ועיקר צרכיה יתמלאו מאספקת מי קולחים. המערכת ההידרולוגית תנוצל רק אם תוכל להבטיח קיימוּת ומניעת הידרדרות כתוצאה מניצול יתר. מערכות המים השפירים ישודרגו עם תוספות של מים מיוצרים והתאמת הרשתות לפריסת האספקה. התוצאה המשמעותית של התכנית היא סדרת פרויקטים לפיתוח עד סוף העשור בהיקף מוערך כ 20 מיליארד ש"ח. כ-50% מהיקפי ההשקעה מיועדים לפנות למגזר הפרטי.

תכנית התפלת מי ים, לצד שאר הפעולות המוצעות בתכנית האב, מעמידה שלד מרכזי של עשייה. היקף התפלה של כחצי מיליארד מטרים מעוקבים לשנה נקבע כערך סף עליון, שאליו נגיע אם תתממש תחזית קשה שלפיה עלול האזור להיפגע מסדרת שנים שחונות. שתי שנים ברוכות יחסית שינו את התכנית לפחות בכל הקשור לקצב הפיתוח. ההחלטה הראשונית שנתקבלה בשנת 2002 קבעה מכסת התפלת מי ים לפיתוח בהיקף מיידי של 400 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה (מלמ"ש). התכנית הצטמצמה לכדי 315 מלמ"ש, ותכנית זו אכן מתבצעת כעת.

הגורם הכלכלי - כמשפיע עיקרי

אין להתעלם מן הגורם הכלכלי שסייע לתהליך ההחלטות בנדון. עלויות התפלת מי ים פחתו במידה ניכרת בעשור שקדם לזה. נמצא כי מתקנים גדולים באופן יחסי, שבהם ייעשה שימוש בטכנולוגיות משופרות, יפיקו מים איכותיים בעלות שתהיה נמוכה מ-50 סנט למ"ק. עלות זו אמנם גבוהה מעלות ההפקה של מים טבעיים, אך איכות המים המותפלים העדיפה מקזזת במידה רבה את תוספת העלות.

סוגיה עקרונית נקבעה כבר בשלב הראשון לאחר קבלת ההחלטה לשילוב התפלת מי ים במערכת. הוחלט להקים את הפרויקטים באמצעות המגזר הפרטי. עם סוכם עם חברת "מקורות" שהיא תקים פרויקט יחיד לאספקת 45 מלמ"ש באשדוד. מונתה ועדת מכרזים בראשות סגן החשב הכללי. הוועדה פועלת בסיוע יועצים. המדינה מתקשרת עם יזמים בשיטת BOT (הקרקע בבעלות המדינה) או BOO (הקרקע ברשות היזם) למשך 25 שנה. מחיר המים נקבע במכרז, והמדינה מתחייבת לרכוש את המים בתעריף שמתחלק בין תשלום בסיסי קבוע על פי זמינות המתקן, ובין תשלום עבור המים המסופקים. האתרים שיועדו להקמת מתקני התפלה, ובכלל זה היקפי המים לייצור והקשר עם מערכות האספקה נקבעו במסגרת תכנית מתאר ארצית (תמ"א 34 ב).

כל המתקנים מתחברים למערכת המים הארצית ומשתלבים בה. אנו עוסקים במקור מים חשוב, שיגדיל את הספק המקורות ביותר מ-20% בשלב הפיתוח הנוכחי. אנו מניחים שהמערכת הארצית יכולה לקלוט עד 500 מיליוני מטרים מעוקבים בשנה, כשיותר מכך, בעתיד, יידרש חיזוק למוביל הארצי. כיווני הזרימה שמלכתחילה תוכננו מצפון דרומה ישתנו, על פי עונות השנה, כשהמים המותפלים מגיעים מן המערב, וחלק מהם יוזרם צפונה.

איכות המים המיוצרים במתקני ההתפלה תהיה גבוהה ביותר, ולמעשה תשפר את איכות המים המסופקים לרוב צרכני המים. המליחות הנמוכה, הקשיות המבוקרת, והעמידה ללא תנאי בתקנות משרד הבריאות למי שתייה הם יתרון אדיר לתמיכה בקליטתם של המים האלה.

כללו של דבר, היוזמה של נציבות המים לתת מענה לצורכי משק מים מודרני קורמת עור וגידים. אנו צופים שנוכל להבטיח מים לכל דורש באיכות, בכמות ובאמינות לאורך שנים.