בלוגים: הפוליטיקאים של קדימה מאחור

יומני הרשת מאפשרים לפוליטיקאים לשחרר את העניבה, להיות לא רשמיים, לקרוץ, לחייך ולרמז לאלקטורט שלהם כי בעצם גם הם בני אדם. למרות זאת, בדיקת ynet מגלה כי מספר מצומצם של פוליטיקאים ומועמדים לכנסת מפעילים בלוגים, רובם ככולם מהימין או מהשמאל

אהוד קינןפורסם: 21.03.06 , 18:03

נותר עוד שבוע לבחירות, ובעוד הפוליטיקאים מסתערים על כל מיקרופון ומצלמה פנויים כדי לברבר עד שהמראיין יעצור אותם ויזכיר להם שהם עוסקים בתעמולה בלתי חוקית, בדיקת ynet מגלה כי הנוכחות של המועמדים לבחירה דלה יותר דווקא בגן העדן המושלם לגרפומנים – הבלוגים.

פורמט הבלוג, יומן הרשת האישי, מאפשר לפוליטיקאים לומר את דברם ללא הפרעה. בניגוד לאמצעי התקשורת, בהם מראיין שולט בשיחה, הבלוג לא מגביל אותם בזמן או במילים. האפשרות לחלק את הבלוג לקטעי טקסט (פוסטים) ונושאים ולתקשר עם הבוחרים ישירות, הופך את הפלטפורמה הזו לאידיאלית.

חוק התעמולה, שבין השאר מגביל את הפוליטיקאים בנושא מה מותר או אסור לומר לפני בחירות,

לא מתייחס לבלוגים או אתרים אישיים, ובעצם מאפשר להם לדבר על מה שהם רוצים.

אתרי המפלגות מספקים בדרך כלל את הביוגרפיה של המועמדים, מצע המפלגה, חדשות ואירועים מהקמפיין, ולפעמים גם את דברי המועמדים, אך כמעט בכולם נעדר הביטוי האישי של המועמדים. אלה לא מפרטים את עמדותיהם האישיות. אתרים אלה סטטיים בעיקרם, ותעיד יותר מכל העובדה כי רוב הגולשים העדיפו לא לבקר בהם, על פי סקר שפורסם השבוע.

היתרונות של הבלוגים

בלוגים הם המקום הראוי לפרסום חוויות אישיות ממסע הקמפיין, ואירועים שלא היו גדולים מספיק בשביל להיות מסוקרים בתקשורת, ודווקא עשויים לעניין את הגולשים. יומני הרשת מאפשרים לפוליטיקאים לשחרר את העניבה, להיות לא רשמיים, לקרוץ, לחייך ולרמז לאלקטורט שלהם כי בעצם גם הם בני אדם.

עוד יתרון לעדכון שוטף של בלוג, הוא החיפוש בגוגל. ככל שבלוג יהיה מעודכן ומקושר יותר מאתרים אחרים, מגדיל הפוליטיקאי את הסיכוי שחיפוש שמו בגוגל יביא את הגולשים אליו ואל הדברים שהוא רוצה להגיד, במקום לקבל עליו ידיעות מאתרים חדשותיים. כמובן שזו לא נוסחת קסם, אבל זה בהחלט יכול להועיל.

למרות הכל, מספר מצומצם של פוליטיקאים ומועמדים לכנסת פעילים בלוגים ואתרים אישיים, מיעוטם מעדכנים אותם באופן שוטף. כנראה שנצטרך לחכות לבחירות 2009 (או מוקדם יותר, על פי הניסיון המר), כדי לראות שימוש מתוחכמם יותר של הפוליטיקאים ברשת.

הבלוג של אהוד יתום

הבלוג הראשון של חבר כנסת בארץ היה של אהוד יתום מהליכוד. הבלוג נפתח ונסגר תוך זמן קצר בראשית 2004, בעקבות תגובות של גולשים שפורסמו שם והזכירו את פרשת קו 300. אחרי הסגירה התברר שהבלוג היה יוזמה של עוזרו של יתום, ויתום אמר ל-ynet: "התגובות לא הרתיעו אותי. אילו חששתי מתגובות לא הייתי רץ לכנסת. אני לא זקוק לאתר משלי. כעסתי על העוזר שלי לאחר שנודע לי שהוא יזם את פתיחת האתר ללא ידיעתי ואמרתי לו להוריד אותו. זו סערה בכוס מים".

הבלוגים של "העבודה" - לא ממש בלוגים

באתר מפלגת העבודה, מוצג איור של היו"ר עמיר פרץ, עם הכיתוב "מדבר מהלב". עם זאת, פרץ לא ממש מדבר, אלא מציג שם את אלבום התמונות שלו. לעומתו, מועמדי המפלגה לכנסת, שלי יחימוביץ' ועמי איילון, מחזיקים יומני רשת שאף הם מקושרים מהעמוד הראשי. הרעיון לבלוגים טוב, אך במקרה שלהם מאוד מפוספס.

בבלוג של עמי איילון פורסמו רק חמישה קטעים, הקטעים הראשונים הם אנקדוטות ממסע הבחירות שלו, שנכתבו בגוף שלישי על ידי מישהו אחר עם טון יותר בדחני, ואילו שני הפוסטים האחרונים נכתבו כבר בגוף ראשון, ונראו רציניים יותר גם בטון וגם בנושאים שעסקו בהם – על גשר בין דתיים וחילוניים אחרי נסיגה מהשטחים, ופוסט על ביקור בהוטסל של קיבוץ מחניים.

יחימוביץ' גם לא הרבתה לכתוב בבלוג שלה, אך היא כתבה את הבלוג בעצמה מהפוסט הראשון. לאחרונה היא אף התנצלה, על חוסר העדכון: "מאוד הייתי רוצה לאפשר לכם התבוננות יותר משמעותית בסדר היום שלי – כינוסים, חוגי בית לא פשוטים באתגר שהם מציבים, פעילות שטח, ישיבות מטה וישיבות תשדירים – אלא שלא תמיד אני מספיקה"

בקטעים נוספים שכתבה, הגיבה יחימוביץ' על ענייני היום, סיפרה קצת על מאחורי הקלעים של צילומי קמפיין הבחירות, ופרסמה סטיקרים עצמאיים שהכין פעיל מפלגה ושלח לה.

הבלוגים של מפלגת העבודה אינם במבנה המקובל וספק אם הם ראויים לשם בלוגים (במסגרת הזילות הכללית של המונח) - הקטעים אינם כוללים תאריך, קישור ישיר, או אפשרות לתגובות. למרות ההרשמה לעדכונים מהאתר אין הרשמה לעדכונים מהבלוג דרך מייל או RSS.

באתר המפגלה מופיע אזור דובדבנים, שדומה בצורתו לבלוגים של המועמדים, ומלקט כתבות חדשותיות ופוסטים מבלוגים המדברים על מפלגת העבודה, ובמיוחד על המפלגות האחרות.

האיחוד הלאומי-מפד"ל

חבר הכנסת שאול יהלום מהמפד"ל פתח בלוג כבר בתחילת 2005 בפורטל המסורתי כיפה. אז הוא קרא לגולשים לעקוב אחרי פעילותו הפרלמנטרית, וכדבריו, "להשתמש בכלי זה על מנת להעיר את הערותיכם ולהציע את הצעותיכם, הכל יתקבל באהדה ויזכה לתשומת לב".

שאול יהלום מעדכן את הבלוג לעיתים לא כל כך תכופות (בממוצע אחת לשבועיים עד חודש), אך כשעושה זאת מסקר את פעילותו, וגם חווה את דעותיו על עניינים שמטרידים אותו.

הפוסט האחרון הוא מתחילת פברואר ויהלום דן בו בענייני פינוי מאחז עמונה. הח"כ קורא לגולשיו לעזור לו להתנגד לממשלה על ידי זה שיבואו להצביע, ובו כתב הנבחר: "מה שיכול לעשות פתק הצבעה אחד לפני הבחירות לא יכולים לעשות עשרה דפי קיטורים אחרי הבחירות".

קטעי הבלוג של יהלום זוכים לתגובות של גולשים, אך יהלום עצמו לא משתתף בדיון בתגובות, ולא מתייחס אליהן בפוסטים הבאים. הבלוג של יהלום בכיפה מאפשר לקבל עדכונים באימייל, אך לא ב-RSS.

יהלום מפעיל את הבלוג, לצד אתר אישי שברשותו. האתר האישי מעודכן באופן תדיר יותר על פעילותיו של יהלום בצורת הודעות לעיתונות וקישורים לאתרי חדשות,אך לא בכתיבה אישית של יהלום. יש לציין, כי שני האתרים של יהלום לא מקושרים מאתר מפלגת המפד"ל.

אריה אלדד מהאיחוד הלאומי התחיל לכתוב בלוג בפברואר, ומעדכנו באופן סדיר. הכתיבה שלו אישית והומוריסטית. בקטע המדבר על איום החמאס על ישראל הוא כותב: "הכל התחיל אתמול בבקר כשפגשתי את ד' מהשב"כ (...) היה יכול להיות בחור נאה מאד, אמרתי לעצמי, לולא צלקות הריבועים הללו שנשארו על פניו. עכשיו דיסקין כבר נחשף, והוא לא לובש ריבועים כשהוא הולך למכולת, אבל כל כך הרבה שנים עם ריבועים - נשארים סימנים, איך לא?".

יחד עם ההומור, אלדד ביקורתי ומפגין יותר משמץ ציניות. בקטע שמספר על שאלון לבדיקת תוחלת חיים הוא כותב: "מיהרתי להשלים את השאלון ולרווחתי מצאתי כי לכאורה סיכויי ההישרדות שלי בארבע השנים הבאות דומות לסיכויי החמאס לקבל מייד לאחר הבחירות כסף ממדינת ישראל, כלומר – סיכויים מצויינים (...).

"הבנתי כי מחברי השאלון לא התאימו אותו לגורמי הסיכון הספציפיים של חברי כנסת בישראל, השאלה החשובה מכל : מה הסיכויים שתיפגש בפלוגה של שוטרי יס"מ שנער גבעות עירני השליך עליהם שלוש דקות קודם לכן את הטיטול המשומש של אחיו הצעיר, אלנקם פדהצור נ"י".

ח"כ אלדד אף משתתף בדיונים שמתפתחים בתגובות לקטעים שלו. הבלוג של אריה אלדד, אשר לא מקושר מאתר המפלגה, פועל על פלטפורמת הבלוגים של ישראבלוג, תחת הכותרת "בחירות 2006", הוא מאפשר עדכונים על פוסטים במייל או ב-RSS, דפדוף בארכיון או לפי נושאים, וקישורים חוזרים מבלוגים אחרים (טראקבקים).

עלה ירוק, חד"ש והבחירה הדמוקרטית

ליאור פרי, מועד מספר 4 בעלה ירוק גם מפעיל בלוג בישראבלוג, אולם הוא לא מקושר מאתר המפלגה. כל הפוסטים של פרי מלווים בחיוך לצד הכותרת, ולמרות בדיחות הדעת הניכרת בפוסטים שהוא כותב (מתוך היומנים של פרי: " להוציא את רוני סופרסטאר אל מחוץ לחוק") הוא מנסה להפגין רצינות ברוב הקטעים ולספק הסברים בשפה פשוטה ובגובה העיניים על מצע המפלגה, ועל התמיכה בלגליזציה של סמים.

עוד מועמדת מעלה ירוק המפעילה בלוג היא הגר צימרמן (מקום 9 - "עוד ראש וגם לכם זה יראה מקום ראלי ;)", היא כותבת בבלוג, המתעדכן לעתים קרובות.

דב חנין וחברי מפלגת חד"ש מפרסמים את הבלוג "דב וחבריו". בבלוג, שמקושר מאתר המפלגה, חברי המפלגה מפרסמים באופן יומי מאמרים בענייני היום, ועדכונים על מסע הבחירות.

הם השתמשו בפלטפורמת וורדפרס לבלוגים, הכתובה בקוד פתוח, תייגו את הפוסטים שלהם לפי נושאים, איפשרו לתת טראקבקים (לינקים חוזרים מבלוגים אחרים), הוסיפו קטעי אודיו ווידאו של ג'ינגלים וכללו עדכונים ב-RSS.

במקביל, פתחו חברי מפלגת חדש בלוג בישראבלוג, שם מפרסמים פוסטים נבחרים מהבלוג המקורי. בשני הבלוגים, התגובות הן מעטות מאוד ורוב הפוסטים מראים 0 במונה התגובות.

החלוץ - ברונפמן

אחד מחלוצי הפוליטיקאים בתחום הבלוגים הוא רומן ברונפמן , שהתמודד במסגרת רשימת הבחירה הדמוקרטית לכנסת עד שפרש בתחילת פברואר.

הוא הפעיל בלוג יחד עם שותפו למירוץ דן גולדנבלט. השניים עדכנו את הבלוג באופן תדיר והשתתפו בדיונים בתגובות. אפשר לומר הם מיצו באופן די מרבי את היכולות שהמדיום האינטרנטי אפשר להם. גם הם, בדומה לחד"ש, השתמשו בפלטפורמת הבלוגים Wordpress.

נוסף על הבלוג, ברונפמן היה הראשון להשתמש בפודקאסטים (טכנולוגיה להפצה אוטומטית של קובצי אודיו ווידאו באמצעות עדכוני RSS. ניתן להוריד את הקבצים למכשירים ניידים ולהקשיב או לצפות בדרך). ברונפמן איפשר לגולשים להירשם בנפרד להורדת קובצי האודיו, בהם הציג בקולו חלק מהנושאים עליהם כתב.

עוד כתבות בנושא בחירות וטכנולוגיה: