מפעיל רוטר.נט: לא אהיה השטינקר של המערכת
הרב ד"ר ישעיהו רוטר, מפעיל אתר Rotter.net הצהיר במהלך יום עיון באוניברסיטת חיפה כי הוא מסרב לחשוף פרטים של גולשים ומוחק את הגישה אליהם
לאחר שתיכון הכנסת ה-17, תונח על שולחנה הצעת חוק מסחר אלקטרוני, אשר השלכותיה מרחיקות לכת הרבה מעבר לתחום המצומצם של אתרי הקניות ברשת. מדובר אולי בחוק החשוב ביותר בתחום הטכנולוגיה שצפוי, עם אישורו, לתרום לעיצוב דמותה של הרשת הישראלית בשנים הקרובות.
החוק ישפיע על שאלות כמו גבולות הפרטיות והאנונימיות של הגולשים ברשת, תפקידם של שומרי הסף באינטרנט, גבולות הפטור מהם ייהנו ספקי שירותים באינטרנט ומה היקף חופש הביטוי שיינתן לגולשים, תוקפם של חוזים שנערכו ברשת, יישוב סכסוכים ועוד. הצעת החוק עדיין לא גובשה סופית וצפויים עוד תיקונים לפני הגשתה לקריאה טרומית.
אתמול (ד') ערך המרכז למשפט וטכנולוגיה דיון ציבורי באוניברסיטת חיפה בעניין תזכיר החוק, כדי לבחון את התאמתו למציאות וללמוד מהן השלכותיו על האינטרנט.
בעקבות אוקספורד ומלך הערפדים
בין המשתתפים בכנס היה השופט רמי אמיר, שחתום על אחד מפסקי הדין המוקדמים והמפורסמים בתחום האנונימיות המקוונת ("אוקספורד" נגד "מלך הערפדים" מיולי 2002). אמיר קבע אז בבית משפט השלום בכפר סבא כי אדם שחשף זהותו האמיתית של גולש באינטרנט בניגוד לרצונו לא הפר את החוק.
השופט אמיר אמר אתמול כי לשיפוטו אין בחשיפת זהותם האמיתית של גולשים משום פגיעה בפרטיות, מאחר ושמו המלא של אדם אינו מוגדר כצנעת הפרט על פי חוק הגנת הפרטיות. באשר לחופש הביטוי של האנונימי, הסתרת זהותו מוצדקת במקרים של חשיפת עוולות. אך אמיר הזכיר גם תרחישים אחרים: למשל, כאשר פלוני מטיף בפומבי לערכים מסוימים ותחת זהות אנונימית הוא מבטא דעות אחרות. במקרה כזה מי שחושף את זהותו מממש את חופש הביטוי שלו.
גולשים שמשמיצים בוודאי לא יוכלו להסתתר מאחורי האנונימיות שלהם. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן קבעה בתחילת החודש, בפסיקה שעוררה הדים, כי אין לאפשר שימוש באנונימיות כדי לפגוע במכוון באחרים. אך בית המשפט כן השאיר מקום לשימוש באנונימיות לצורך ביקורת שלילית החפה מזדון ורשעות.
ההצעה שתעגן את האנונימיות
שינוי מהותי במעמד האנונימיות מהם נהנים גולשים צפויה לחולל הצעת החוק החדשה, שתעגן את האנונימיות, אם תתקבל, אך קובעת שני סייגים לכך: כאשר הגולשים מסכימים לחשיפת זהותם או צו של בית משפט המחייב את הספק מחויב למסור למתלונן את פרטי מחבר התוכן הפוגע.
ד"ר מיכאל בירנהק הביע חשש בדברים שפורסמו כאן בעבר, כי ספקים רבים ידרשו מהגולשים להסכים מראש להסרת האנונימיות, וכי בתי המשפט יורו על הסרת מסיכת האנונימיות בקלות רבה מדי. לדעתו, בתזכיר המוצע אין די מנגנונים למנוע מקרים של ניצול לרעה של ההליך. למשל, הזמנת הגולש האנונימי לדיון באמצעות נציג או עורך דין שיטען רק בקשר לעניין, מבלי לחשוף את זהות הלקוח (הליך John Doe המוכר מהמשפט האמריקני).
חשש מכרסום בחופש הביטוי
בתווך, בין הגולשים האנונימיים לגורמים שדורשים את חשיפת זהותם, ניצבות חברות האינטרנט - ספקי האינטרנט וספקי שירותים כמו אתרי תוכן.
הצעת החוק החדשה מעניקה פטור מאחריות משפטית לספקי שירותים באינטרנט (חברות המארחות אתרי אינטרנט בתשלום, או אתרים המאפשרים פרסום מידע שנכתב על ידי אחרים באתר שלהם, לרבות טוקבקים באתרי חדשות) רק אם הם יפעלו על פי הליך "הודעה והסרה", לפיו יפעלו להסרת פרסומים בעייתיים מרגע שקיבלו הודעה מהגורם שרואה עצמו נפגע. מפרסם המידע יכול אף הוא לשלוח הודעה נגדית ובה הוא מודיע כי התכנים לא מפרים את החוק והוא מעוניין לברר את הסוגיה בבית המשפט. במקרה כזה הפרסום יישאר ברשת.
למרות זאת, פרופ' ניבה אלקין-קורן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה הביעה חשש ביום העיון כי הצעת החוק תכפה על ספקי האינטרנט לפעול כשופטים, והם יעדיפו לרוב לנקוט בגישה המחמירה של הסרת התכנים תוך פגיעה ניכרת בחופש הביטוי.
אלקין-קורן הציעה מודל אלטרנטיבי של הצעת חוק הנידונה בקנדה - "הודעה והודעה". על פי ההצעה הזו, ספקי האינטרנט לא מסירים מהרשת את התוכן מעורר המחלוקת ומשמשים רק כגורם מתווך בין המתלונן למפרסם המידע. הצעת החוק מעניקה פטור מאחריות משפטית לספקי האינטרנט תוך הכרה בתפקידם הציבורי החשוב, היא הסבירה.
מפעיל רוטר.נט: מסרב למסור מקורות מידע
מי שנקלעו למבוכה בסבך הפלפולים המשפטיים האלה היו בעלי אתרים שהוזמנו להשתתף בכנס ונכחו בקהל. "אני לא מעוניין להיות השטינקר של המערכת ולמסור מידע על גולשים ששולחים מידע. זה לא תפקידי", אמר הרב ד"ר ישעיהו רוטר, מפעיל אתר Rotter.net. לדבריו, האינטרנט מצוי עדיין בחיתוליו ובעתיד יפתרו הבעיות מאליהן ולכן אין כל צורך לעגן תקנות משפטיות חדשות".
רוטר הצהיר כי הוא מסרב למסור את מקורות המידע שלו (כלומר, זהות הגולשים) ומוחק את הגישה אליהם עם קבלת המידע. בעניין התביעות הרבות שמוגשות נגדו הוא אמר: "אני בסך הכל נותן לאנשים את היכולת הטכנולוגית לכתוב ידיעות חדשותיות באתר שלי. אם באים אלי בטענות אפשר לבוא באותה מידה בטענות גם לחברת החשמל ולחברות הטלפון המספקות שירות בדיוק כמוני".
"פעם בחצי שנה בממוצע אני מוצא עצמי בבית המשפט בענייני תביעות, והשופטים לא מבינים בכלל במה מדובר, חלקם, שופטים בכירים שאינם משתמשים במחשב כלל, לא ניתן להמשיך ולהתקדם בתחום ללא בקיאות השופטים באינטרנט".
הצעה למודל שיבטיח אנונימיות
ד"ר נמרוד קוזולובסקי הזכיר בכנס כי האנונימיות היא בחירה חברתית ואינה נובעת מדטרמיניזם טכנולוגי של האינטרנט.
"האנונימיות היא אולי הזכות החשובה ביותר בעולם הדיגיטלי, אך האינטרנט יכול להיות המקום הכי מזוהה בעולם", הוא אמר. קוזלובסקי הזכיר טכנולוגיות המבטיחות גלישה באנונימיות מוחלטת, למשל, Tor, אך הביע התנגדות לאנונימיות מוחלטת בשל החשש כי דוברים שידעו כי אין שום אפשרות לחשיפת זהותם ינצלו זאת לשחרור לשונם.
החלופה שהוא הציע היא "אנונימיות הניתנת להתחקות" (traceable anonymity), מערכת שתאפשר לגולשים להיות אנונימיים כל עוד לא יבצעו עבירות. במקרים כאלה ניתן יהיה לזהות כל גולש. זאת, באמצעות טכנולוגיה של חתימה אלקטרונית - כל גולש יחויב להזדהות ופרטיו יישמרו במאגר מידע נעול שיופעל על ידי גורם מאשר.
המשתמשים יגלשו באינטרנט באמצעות תעודה דיגיטלית חד פעמית, שאינה מספקת לבעלי אתרים וגורמים אחרים פרטים על זהותם. עם זאת, אם יוצא צו משפטי, הגורם המאשר יחשוף את זהות הגולש שביצע פעולה מסוימת ברשת (אך לא יוכל ללמוד על כל היסטוריית הגלישה שלו). כך ייחסך מהפונה הצורך לבקש מספק האינטרנט של הגולש לחשוף מי עומד מאחורי כתובת IP מסוימת, ורוב הגולשים יוכלו לשמור על אנונימיות.
ההצעה של ד"ר קוזלובסקי מעניינת, אך בעייתית. ההצעה מחייבת שינוי מסוים בארכיטקטורת הרשת, וצפויה לעורר התנגדות רבה מצד הגולשים. היא גם אינה עונה על החשש כי בתי המשפט, בשל שיקולים "ביטחוניים" ומתן משקל יתר לבקשות של המשטרה, ימהרו להסיר את המסיכות וישאירו את הגולשים חשופים לחסדי המדינה.
אך כפי שחזינו כאן בעבר, מי שעשויים לחסל את האנונימיות אינם בתי המשפט או המחוקק אלא אנחנו, הגולשים. תופעות כמו הגידול המדהים בפופולריות של רשתות חברתיות כמו MySpace.com עשויות להצביע על כך שהאינטרנט עשויה להפוך בהדרגה לרשת מזוהה.
