א יידישע ניו-אייג'

הנהירה אל היידישקייט פורחת היום בישראל יותר מבכל זמן אחר ב-50 השנים האחרונות. כל מי שמרגיש קצת "חור בבטן" או בלבול שהודו לא פתרה לו, מגיע אל העניין היהודי. בקצב שלו.

אם בהתחלה היו אלו נסיעות ליליות אל קבר יונתן בן-עוזיאל לשם תפילה לשידוך ראוי, הרי שהיום בליינים ירושלמים משפשפים עיניים כשהם רואים בשישי בלילה ליד הפאבים בנחלאות את חבריהם החילונים כמותם מתקבצים במעגל סביב הרב דורון אייל ושומעים ממנו על תיקון הנשמה, על זוגיות, ועל הנפש המבקשת תשובה. אחר-כך ממשיכים לבלות אל תוך הלילה.

הרב יובל שרלו מספר לכל גולש באינטרנט על הפן ההלכתי של הזוגיות ועל התמודדות עם בגידה. באתרים מורשת"" ו"חדרי חרדים" שואלים על אהבה, רוחניקיות ויחסים אינטימיים. איש איש ושאלותיו, מתעניינים הגולשים החילונים בנושאי גאולה, וסדנאות יהדות משגשגות ופורחות במתחם שינקין-יבנה בתל-אביב. עכברי היי-טק יוצאים מבנייני הזכוכית ומתחברים בהנחיית מורה רוחני למעמקי האני המבולבל בטקסים קטנים של רוממות רוח, צחוקים, מפגשים מהסוג הסמי-דתי. דמי השתתפות מזעריים של 25 שקל למפגש, ואתה חופשי לברר שאלות גורליות מול מדריך מואר.

גם ב"בצלאל" לקחו השנה השראה מן היהדות המתחדשת. על שלטי חוצות מתנוססות מודעות בית-הספר היוקרתי

לאמנות, כשאותיות רש"י זועקות מתוך פריים שחור "תתחיל להתפלל" (שיקבלו אותך ל"בצלאל" בשנה הקרובה), ובמכללת ויצ"ו חיפה מוצגת התערוכה "כלולות בצלם אלוהים", שמסריה נושקים לאמנות היודאיקה והשם המפורש מופיע בה שוב ושוב, מהבהב מתוך רמזור צהבהב.

לצד הרחבת האופקים וקניית ידידים חדשים, מזמנים המפגשים והסדנאות היכרות עם מושגים כמאגיה, גלגול נשמות וקארמה. לשון הקודש מתעברת בלינגו הרוחני ומתפענחת כצירופי אותיות שיש בכוחן לעזור, חיבור הוליסטי בין תקשור, פענוח שפת הבריאה ומשנתם של המקובלים. גם אם יש כאן פה ושם מניפולציה שיווקית, עומד מולה צורך של אנשים, בעיקר צעירים, לצאת מתוך תקיעות מתמשכת שהממסד אינו יכול ואינו מנסה להתמודד מולה.

גורו של ראש חודש

ד"ר שוש צימרמן, מרצה בכירה לספרות עברית ולאמנות, משמשת מזה כמה שנים כיועצת רוחנית למבקשי גאולה. בלו"ז העמוס שלה היא כוללת גם הרצאה מדי ראש חודש על האנרגיה והמשמעות הרוחנית של החודש שלפנינו ועל העיתוי המצויין להתחבר ולתפוס טרמפ לגאולה. עשרות רבות של מתעניינים מגיעים אליה לקיבוץ גבעת חיים איחוד, כדי להתבשם מדבריה, לשאוב מהלבביות הבלתי אמצעית שלה קצת כוח ולטפס לתובנה גבוהה יותר שתעשה סדר בחיים.

ד"ר צימרמן מפענחת אותיות ונותנת בהן קדושה. היא מוצאת במילים סמלים וסימנים, ומלמדת על האוצר הטבעי ועל כוח היצירה שמכילים החודשים על לוח השנה העברי. היא מרצה בחוגים, סדנאות ומכללות, מעבירה שיעורים לקבוצות קבועות של קברניטי כלכלה, אמנות, ספרות ובידור, מחברת ספרים על העקרון המכונן של שירת אלתרמן ("לפניך תאומים") ושל שירת ביאליק ("ממך אליך") וכותבת מאמרים לכתבי עת. מודעות רוחנית והתפתחות אישית הן ציפורי נפשה.

ד"ר שוש צימרמן הפכה בשנים האחרונות למעין גורו. היא מלמדת על תיקון הנפש, עונה על שאלות קיומיות ודוגלת בפשטות ובשמחה טבעית. "הכל מתוזמן בחיינו", היא אומרת, "ושום דבר לא קורה במקרה. לא אוכל להסביר זאת אלא במילים פשוטות. מעולם לא למדתי קבלה מעשית או תקשור. ההנחייה שאני מנסה לתת נובעת תמיד מהשכל הטהור, העליון, הגבוה, כלשון הרמב"ם. אני מלווה אנשים עד שהם מגיעים למודעות שכלית גבוהה של עצמם ולמודעות רוחנית לפי בחירתם. בנתינת ייעוץ מדובר יותר בתחומי רפואת הנשמה, ולא ברפואת נפש. אדם יכול ללמוד לגעת במהותו הגבוהה. בעיקר אם יסלק הצידה קצת אגו, התחשבנות, פחד וטינה. כשיגיע לשם, יגלה שיש לדברים קסם המחולל מהפך בתפיסת החיים".

ד"ר צימרמן, גרושה ואם לחמישה בנים, מקבלת את תלמידיה בבית העץ הרב-מפלסי והחמים שלה. מאביה התייתמה בגיל שמונה ואת אחיה הצעיר שכלה במלחמת יום-כיפור, בקרבות התעלה, אבל היא תמיד אשה שמחה, משעשעת ומשועשעת, שאינה מקפידה על גינוני ריחוק גורואיסטיים (והיא מסתייגת מההגדרה עמוקות). את ההנחייה למימוש עצמי דרך מודעות רוחנית היא מכנה "מימוש פוטנציאל", גם כשהכוונה היא להצלחה חומרית. "מאוד רוחני בעיניי להצליח בעסקים", היא מאשרת. "למצוא את הכוחות, להגשים חזון, להתגבר על ההיסוס. גשמיות היא עניין חשוב. ראוי לצבור גם נכסים מעולם החומר, כדי לאפשר חיים נוחים. את הגבול קובע כל אדם לעצמו. אם מטרידה אותו תחושת חסר כלכלי, מי אני שאעצור אותו מן המירוץ אחר העסקים. להיפך, אשתדל להנחות אותו איך למצוא את הכוח, כדי לחזק ולפתח את הפוטנציאל שלו. אינני נותנת ייעוץ קונקרטי. אני מקשיבה להתלבטות ומשמיעה המלצה. אין מקום להחליף אותי עם מנחשת בקפה. אני מורה רוחנית המטפסת לקשר עם העצמי הגבוה שלי כדי לקבל תשובות. חבל לי על מי שלא תופס את חייו כמסע של התפתחות. אין אדם שלא יכול לשפר את חייו. פשוט צריכים לקחת אחריות על העצמי. בתפקידי אני בסך-הכל המעודדת על מגרש הכדורסל, ובשום אופן אינני מסמנת נתיב לאיש".

מעבדות לחירות בישראל

ד"ר שוש צימרמן אינה מופתעת מאווירת השיבה ליהדות. בתי-מדרש מלמדים "יהדות בחיבור לחיים" ולרות קלדרון, הכוהנת הגדולה של השבט החילוני מבית המדרש "עלמא", יש תוכנית קבועה בטלוויזיה. ארגון "קולך", המשמיע את דבר האשה הדתייה העכשווית, זוכה לתהודה נרחבת גם בתקשורת החילונית, ובסדרת הטלוויזיה "פרשת השבוע" (הוט) מככבת קרן מור כמנהלת בית-מדרש מודרני. חוג החשיבה "על-פי ימימה" מקבץ אליו ידוענים (לאה שבת, אברי גלעד) לצד סקרנים מן השורה, ובסדרה "אמא'לה", אורנה בנאי סירבה לספר מיהו אבי תינוקה כיוון שהושפעה מהכתוב במסכת "סוטה". בכל אלה רואה ד"ר צימרמן סוכני שינוי טבעיים, המקרבים אנשים צמאי דעת ליהדות, כיוון שתשובות אחרות אין וכולם מתגעגעים למשהו מרגיע, והמנזרים הבודהיסטים לא סיפקו את האור, ומשיח לא בא.

תלמידיה של ד"ר צימרמן באים אליה עם שאלות פשוטות לכאורה, על מציאת בני-זוג, למשל, והיא מציעה להם להקשיב לליבם, כי כל התשובות ידועות להם מראש. "בדרך כלל, אדם יושב מולי ומקשיב, וכעבור כמה שיחות והרבה שאלות, הוא יודע לעצמו את התשובות. באמצעות התובנה הזו, הוא יוצא, לעתים בבת אחת, מאומללות ומסוג של עבדות – לחירות". היא אינה אשה דתייה. "אני יודעת יהדות ולא יודעת מאיפה", היא מודה בחיוך מסתורי. "אני לומדת דף גמרא בכיף גדול, מפעם לפעם, אבל היכולת שלי לאפשר לאנשים להכיר להם מי הם נובעת מתוך חיבור לידע שנשאב ממקור פנימי גבוה. אני מרגישה זאת כשניצת גוון אור חדש בעיניו של הלומד. למעשה, אדם לא לומד אצלי, הוא לומד את עצמו אצלי'".

מהאשראם לבית-המדרש

איילת אידלברג, חוקרת תרבויות ודתות של מזרח אסיה, נמנית על חוג תלמידיה של ד"ר שוש צימרמן. במשך 13 שנה הדריכה טיולים במזרח אסיה, היתה תרמילאית וגרה ביפאן. היום אידלברג חיה בתל-אביב, מרצה על פילוסופיות מזרחיות, כותבת במגזיני טיולים ומעבירה הרצאות בנושאי מודעות. "מאז שאני זוכרת את עצמי חיפשתי תשובות", היא אומרת. "כשעוד לא היה מקובל החיפוש אחרי ההארה, כבר חיפשתי לעצמי מדריך רוחני. חייתי באשרמים באסיה, למדתי יוגה ומדיטציה במנזרים בודהיסטיים, שהיתי במנזר זן ביפאן, למדתי קבלה כשעוד לא דיברו על כך, אבל ד"ר צימרמן היא בעיניי המורה האמיתית להתפתחות רוחנית."

"למרות שאני אדם פרקטי ומאוד על הקרקע, מתגוררת בצפון תל אביב ומתפרנסת היטב, עניין הנשמה והשכל העליון מרתקים אותי. אני לא מהחבר'ה של השאנטי שמתפרנסים על חשבון הוריהם ומסתובבים עם חיוך בוהה. רוחניות היא גם חומר. מי שלא מתפתח רוחנית מפספס את חייו. בהרצאות של שוש הבנתי ששום דבר לא קורה סתם כך. גם את בן-זוגי פגשתי לא במקרה. היה ברור ששנינו צריכים לעשות תיקון ביחד. כל אחד צריך ללמוד משהו ממישהו".

מה קיבלת מהלימודים?

"בעקבות הלימודים אצל ד"ר שוש צימרמן למדתי לשאול, להתחבר עם הנשמה הגבוהה שלי. אדם צריך לשאול כל הזמן. אפילו אם דפקו לו את המכונית, הוא אמור לשאול למה זה קרה לו דווקא עכשיו. כל דבר הוא שיעור. אם אתה לא שואל, פספסת את השיעור. התפתחות רוחנית שווה בעיניי הרבה יותר מחופשת סקי או ביקור במסעדת גורמה, או רכישת ביגוד ותכשיטים. אצל שוש מתחברים למימד חשיבה גבוה יותר. הנשמה שלנו באה הנה כדי ללמוד ולהתפתח. לא סתם התגלגלנו לאן שהתגלגלנו, המשפחה, האחים, האחיות."

לא עדיף ללכת לפסיכולוג טוב?

"פסיכולוג לא מספיק כדי להגיע לתיקון, כי הוא מתעסק עם מה שאמא ואבא עשו לך ולבסוף מגיע למבוי סתום. בתפיסה שלי, אם יש למישהו הורה מכה, או אם איבד אחד מהוריו בגיל צעיר, או אם התעללו בו בדרך כלשהי, זה מעצב את חייו. הנשמה באה לעולם עם אג'נדה מסויימת (בהודית: קארמה, שפירושה מעשה). אני מספיק מנוסה בתורות המזרח, כדי להבין שהנאמנות שלי לחוגים של ד"ר שוש צימרמן הם בזכות הידע שעובר דרכה. רק אדם מאוד נקי יכול להעביר ידע כמו שלה. אם הוא נגוע באגו גדול, טינה ותחרות, המידע שיעבור דרכו לא יגיע נקי."

"בחרתי את שוש כי הנוכחות שלה קורנת אור. למדתי אצלה שהפחדים, האישיות, האגו, הדעות הקדומות הם שבולמים אותנו. ושבכל זאת, לכל אחד יש הזדמנויות לתפוס רגע נכון ולצאת ממה שמחרבש לך את המצב. ד"ר צימרמן לא מתכוונת להיות גורו של אף אחד. היא דוגמה אישית לאדם עם המון ניקיון ואור, ואני חייבת לה, כי היא העלתה אותי על האוטוסטרדה של החיים".

ארבע כוסות היין והגאולה

הבחירה של הנוהרים ללמוד מודעות רוחנית יכולים להיות מיוצגים, על-פי נסיונה של ד"ר שוש צימרמן, ב"ארבע לשונות גאולה", הקשורות לפסח. מדובר בפסוק מספר שמות, שלפי המסורת מסביר את שתיית ארבע הכוסות לאורך קריאת ההגדה: "לכן אמור לבני ישראל אני אדוני והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם". ארבע פעולות – ארבע גאולות. "מי שמגיע למודעות רוחנית, המכילה ידע אוניברסלי מקיף של לב-שכל, תופס שניצוץ הנשמה שלו בא לעולם על מנת ללמוד ולהתקדם, בעיקר דרך נתינת אהבה וקבלתה", אומרת ד"ר צימרמן. "מדובר בתהליך של איזון עצמי, איזון חומר הגוף עם רוח הנשמה, עד שמשיגים גאולה פרטית, שמביאה גם להשפעה במעגלים רחבים ומזכירה את תהליך הגאולה במעבר מעבדות לחרות בפרשת יציאת מצרים".

אז מה באמת מביא אנשים לחפש מודעות רוחנית?

"אפשר למצוא לכך ארבע תשובות עיקריות בהתאם לפסוקי ספר שמות. יש כאלה הבאים מתוך סבל גופני, ועליהם חל המשפט 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים'. אותו אדם הסובל מחולי, מחפש נקודת אחיזה מחשבתית חדשה שתחזק את כושרו להתמודד. האדם החש שלילת חירות פנימית, מעין הרגשה שמישהו או משהו משתלט עליו ומונע ממנו שלווה, מתקשר ישירות למשפט השני: 'והצלתי אתכם מעבודתם'. מי שמבקש בטחון והגנה כיוון שהוא חרד תמידית מפני כוח הנוגס בחייו, מתאים לו 'וגאלתי אתכם בזרוע נטויה', ומי שבא כיוון שהוא מחפש משמעות חיים ממוקדת ושייכות למסגרת שתעניק לו טעם, תואם את המשפט 'ולקחתי אתכם לי לעם'. החוויה המשותפת לכולם היא חיפוש גאולה, בלי לבצע חזרה בתשובה פיזית, ובלי לחבור אל קהילה דתית. רק להתחבר באופן הדוק לתחושה המחממת של "והבאתי אתכם אל הארץ". במילים אחרות: להגיע סוף-סוף הביתה בשלום.