קבוצת תמיכה: החיים בקומונות בישראל
ניחוחות הסיקסטיז העזים הנודפים מהמילה קומונה לא מפריעים לעשרות ישראלים לממש את רעיון החיים בקבוצה. הנה למשל חברי הקומונה האנרכיסטית בבאר יעקב, ואנשי המרכז הרוּחְני אשרם במדבר, החולקים בצוותא חיים משוחררים משעבוד לרכוש. כתבה שלישית בסדרה על מסגרות שיתופיות מעודכנות בישראל
"קומונה היא צורת מגורים או אורח חיים של שיתוף, הדוחים את התפיסה הבורגנית של רכוש, הישגיות ותחרות", מפרש המילון. להגדרה היבשושית-משהו הזו יש קשר קלוש לערב הרב של האסוציאציות שמעלה המונח, רובן נוגעות בשנות השישים וכוללות שיתוף מקסימלי ועליז בתחומי הסמים, הסקס והרוקנ'רול.
שתיים מתוך מספר קומונות הפעילות היום בישראל רחוקות מן הדימויים הללו כרחוק דלהי ההודית מאיסלנד הקפואה. אחת מהן רוחנית ומהורהרת, השנייה אנרכיסטית ונטולת חוקים. לאנשים החיים בשתיהן, לשמחת לבה של הגולשת שלי יחימוביץ', יש אג'נדה.
אלטרנטיבה לניכור: הקומונה האנרכיסטית בבאר יעקב
למרות גילם הפעוט של חבריה, שאינו עולה על 25, קיימת הקומונה האנרכיסטית בבאר יעקב כמעט חמש שנים. הגרעין שלה מונה חמישה חברים, מהם ארבעה בנים, אליהם מצטרפים לפרקים כשבעה-שמונה אנרכיסטים נוספים.
חברי הקבוצה נפגשו במהלך שנת השירות שלהם, ובמסגרת השירות הצבאי בנח"ל הקימו היאחזות קהילתית במושב מבטחים בחבל הבשור. שלוש שנים הם חיו ביחד, ובסופן החליטו שמה שטוב בצבא יכול להיות טוב עוד יותר באזרחות. בשלב הראשון הם שכרו דירה גדולה בתל אביב, ולפני כשנה מצאו בית פרטי מוקף גינה במושב באר יעקב, הממוקם בין רמלה לראשון לציון.
"העיקרון המנחה אותנו קובע שהקבוצה קיימת בשביל החברים, ולא להפך", מסביר חבר הקומונה אסף צ'רטקוף, 23, סטודנט לאקולוגיה וחינוך דמוקרטי ומדריך נוער במושב בן שמן. "אין לנו חוקים כיוון שעל-פי הפילוסופיה האנרכיסטית, הכל מותר והכל אסור. אין היררכיה ואין גבולות. הדברים נקבעים על-פי רצון משותף, מתוך אמון רב ותוך שיחה חופשית, מבלי שלאיש יש כוח לכפות את רצונו על האחרים".
כשהוא נשאל מה מתחזק את אורח החיים השיתופי, צ'רטקוף מסביר ש"קומונה אינה יכולה להתקיים ללא חברות אמיתית ועמוקה ובמקביל ראיית עולם משותפת. כולנו מגדירים את עצמנו כאנרכיסטים: אנשים שאין ביניהם חוקים מלבד אמון, ולא צריכים כוח כדי לעצב את הגבולות. אנחנו נותנים לדברים להיות, אין לאיש יכולת השפעה והשיחה היא הכוח הכי משמעותי וחזק. אם לא היינו מאמינים בעקרונות האלה לא היינו יכולים לחיות ביחד".
"השיתוף בא מתוך היכרות עמוקה וידיעת הצרכים". חברי הקומונה צובעים
את התקציב המממן את חיי הקומונה מרוויחים כל חברי הקבוצה, איש-איש בעבודתו. המשכורות מונחות במגירה משותפת וכל-אחד מוזמן להוסיף או לקחת כסף כרצונו. את לימודיו של צ'רטקוף, למשל, מממנת הקומונה, וכן גם את טיולו של אחד החברים השוהה עכשיו בהודו. "כל אחד מאיתנו מרוויח סכום כסף ממוצע כך שיש הכנסות", צ'רטקוף מפרש. "מאידך, ההוצאות שלנו קטנות. כשעשרה אנשים קונים אוכל ומבשלים אותו ביחד, וגם מכבסים במכונת כביסה אחת, זה עולה פחות ממה שהיה עולה לכל-אחד מאיתנו בנפרד. אנחנו מנצלים את יתרון הגודל".
כמו הכסף גם הרכוש משותף. כאשר מספר החברים קטן נהנה כל-אחד מחדר משלו - וכשהם מתרבים מאכלס כל חדר כמה אנשים. "עם זאת, לא יהיה מצב בו אדם זקוק לפינה פרטית ולא תהיה לו", מסייג צ'רטקוף. "הוא מביע את הצורך, אנחנו זורמים לעבר הפתרון והפינה נמצאת". בניגוד לחדרים, ארונות הבגדים המצויים בבית דווקא ריקים. "הארון היחיד המלא הוא זה שנמצא ליד מכונת הכביסה, אליו מגיעה הכביסה הנקייה", הוא מספר. "אנחנו בדרך כלל לוקחים ממנו בגדים נקיים ולא ממש בודקים למי הם שייכים".
הבית מתוחזק על-ידי כל חברי הקבוצה ("אם יש הנדימן שיודע לעשות את זה יותר טוב הוא בדרך כלל לוקח את הנושא על עצמו"). כולם גם קונים, מבשלים, מכבסים ומשלמים את החשבונות. הקבוצה לא מחלקת תפקידים לאנשיה, וכל-אחד מהם לוקח על עצמו מחויבות זו או אחרת באופן חופשי.
הפעילות הקבועה היחידה בקומונה היא הפולס (פעימה בעברית), מפגש שבועי אליו מומלץ (אך לא חייבים, חלילה) להגיע. במהלך המפגש מדברים חברי הקבוצה על חייהם ודרכי התנהלותם. "אנחנו לא מכינים שום דבר מראש", אומר צ'רטקוף, "וגם אין החלטות. מדובר בעצם במפגש התעדכנות בסיסי, מעין שיחת סלון".
- אתה מרגיש בנוח לממן טיול של חבר בהודו בזמן שאתה עובד?
"בהחלט. ההחלטה לנסוע להודו, לצאת ללימודים או לעשות כל פרויקט אחר, נוצרת תוך תהליך של שיחה משותפת. הקבוצה לעולם לא תגיד לאחד החברים מה הוא צריך לעשות, בסופו של דבר זו תהיה ההחלטה שלו. יש מגירה והוא יכול לקחת כסף ולקנות כרטיס. חיי השיתוף שלנו באים מתוך היכרות עמוקה וידיעת הצרכים. ברור לי שהוא לא היה נוסע להודו אם זה לא היה מתאים, כמו שאני לא הייתי יוצא ללמוד אם לא היינו יכולים לממן את זה. אנחנו חיים ביחד וכמו במשפחה, מעבר להתחשבות כל-אחד מאחל לאחרים רק טוב".
- למה, בעצם, בחרת לחיות כך?
"כי יש כאן מידה רבה של אלטרנטיבה לניכור. הקבוצה היא כמו משפחה ללא קשרים גנטיים, משפחה שבחרנו לחיות בה. היא נותנת אהבה ללא תנאי וגם הרבה חופש - אני יכול להישאר או ללכת כרצוני. אני נשאר בתוך המרחב הזה כי הוא סוג של בועה המאפשרת לי להיות אני עצמי. בתוכה אני מקבל פידבק חברתי, ומתוכה אני מגיב לעולם שבחוץ. הבועה הזו מאפרת לי לחיות בצוותא עם אנשים שחושבים ומתנהלים כמוני".
- הקומונה היא אפיזודה חולפת או דרך חיים?
"ההורים שלי חושבים שמדובר באפיזודה חולפת, אבל מבחינתי זוהי דרך חיים. ברור לי שכשיהיו משפחות וילדים נצטרך להתאים את אורח החיים לסיטואציה, אבל אישית מאוד הייתי רוצה להמשיך ולחיות בקומונה לתמיד".
- לאתר הקומונה האנרכיסטית בבאר יעקב לחצו כאן
"נמצאים פה מתוך אהבה לאורח החיים ולחברים האחרים". אשרם במדבר
מעמיקים את המודעות ביחד: אשרם במדבר
לפני כשלוש וחצי שנים הקימו משה (מוסא) בן מנחם, איש קיבוץ סמר הדרומי, ותמיר (רפיק) קמחי, מאושיות התנועה הרוחנית המקומית ומבוגרי האשרם בפונה, את קומפלקס אשרם במדבר. כיום מפעילה את האשרם, שהוקם כענף של קיבוץ סמר אך מתנהל בנפרד ממנו, קומונה קטנה ומדיטטיבית שבין היתר עורכת פסטיבלים וסדנאות הפתוחים לקהל הרחב. במקום חיים 14 חברים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, רווקים וזוגות ללא ילדים, אליהם מצטרפים מתיישבים מזדמנים. במקום שולט רוב גברי בדרך-כלל, אך האוכלוסייה משתנה.
כל חברי הקומונה עובדים באשרם. הוותיקים ביניהם, דוגמת ישי אילן (32) הסוגר במקום שנה וארבעה חודשים, מרוויחים משכורת צנועה (800 עד 1,000 שקל). האחרים עובדים בהתנדבות. חברים חדשים שמבקשים להצטרף משתלבים בתוכנית בת חצי שנה הקרויה "מדיטציה בעבודה", הכוללת מגורים, אוכל ופעילות מלאה, עבורה הם משלמים 1,400 שקל לחודש. אם בתום מחצית השנה הם מבקשים להצטרף נערכת הצבעה ועל-פי תוצאותיה מחליטה הקומונה אם החבר נשאר - או הולך לחפש חיי שיתוף אחרים.
בניגוד לחבריהם האנרכיסטיים, לקומונה הרוחנית אין קופה משותפת והניהול המשותף מתבצע באופן שונה. לכל-אחד מהחברים יש תפקיד מוגדר, למשל אחראי על הגינון, המשרד, חדר האוכל, התחזוקה וכדומה. כשאחד מהם מבקש לעזוב, עליו להודיע לקבוצה מראש ולחפוף היטב את מחליפו.
"בעבר כולם היו שותפים לכל ההחלטות, אך גילינו שזה לא יעיל", מסביר אילן. "היום אנחנו מקימים צוותים קטנים לכל נושא והם מקבלים את ההחלטות הקשורות אליו, בעוד כולנו יחד מחליטים רק החלטות עקרוניות ומהותיות". ההחלטות המשותפות מתקבלות במפגשי מעגל, אז מועבר מקל הדיבור ומאפשר לשתף את המתכנסים בכל נושא אישי או מקצועי. מפגשים נוספים מזמנות הארוחות, הנערכות במשותף, כמו גם המדיטציות הפותחות וסוגרות את היום.
"ללמוד לבטא את הצרכים שלך ולהקשיב לצורכי הקבוצה". פעילות באשרם
- אורח החיים שלכם נשמע מחייב מאוד.
"זה רק נשמע ככה", אומר אילן. "עקרונית מדובר בקבוצה שיש בה הרבה מאוד חופש. לכל-אחד יש חדר משלו ושם הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. גם הרכוש אינו משותף. אנשים נמצאים פה מתוך אהבה לאורח החיים ולחברים האחרים, ואם נמאס הולכים שני מטר אל תוך המדבר או מנצלים את שבוע החופש שאנחנו מקבלים אחת לחדש".
- אילו יתרונות יש בחיים כאלה?
"החיים בקומונה מאפשרים לך ללמוד לבטא את הצרכים שלך מחד, ולהקשיב לצורכי הקבוצה מאידך. לטעמי מדובר בלמידה משמעותית. מעבר לזה פשוט נעים להיות ביחד, להכין ארוחות ולשיר לפני האוכל, לעשות שרינג, למדוט ולהעמיק את המודעות. אנשים חיים בקומונה הספציפית הזאת בשביל ההתפתחות האישית והרוחנית, וכן בשביל הריפוי האישי המשתקף גם דרך הקבוצה. זוהי המוטיבציה המשותפת לכולנו - ובלעדיה המקום לא יכול היה להתקיים".
- בעיניך זו אפיזודה חולפת או דרך חיים?
"אישית אני רואה את עצמי ממשיך הלאה אם ארגיש שמיציתי את הלימוד, אך יש פה אנשים שבהחלט רואים את עצמם חיים כאן חיים שלמים".
- לאתר אשרם במדבר לחצו כאן