אינטימיות של חלון ראווה
בבלוגים, אנשים מציגים את עצמם, מפלרטטים, עושים אהבה ונפרדים, כשרק כינויים חוצצים בינם לבין העולם. שיטות מחקר נפוצות של זוגיות כוללות מצלמות וידאו, ניהול יומן ושאלונים, אבל אז הנחקרים מתנהגים כמו שמתנהגים מול מצלמה, במודעות עצמית. הבלוגים מאפשרים לחקור בלי להפריע
אנשי האקדמיה ממציאים לנו שיטות כדי לחדור אל תוך תוככי הזוגיות ולבחון בצורה אוביקטיבית מה קורה שם באמת. השיטות הנפוצות הן הצבת מצלמות וידאו ברחבי הבית, ניהול יומן אישי ושאלונים. אבל יש בעיה: הנחקרים מתנהגים במקומות האינטימיים שלהם כמו שמתנהגים מול מצלמה. ערניים במיוחד לכל פרט, בניגוד למצב הטבעי. זו התסמונת הידועה של המחקר בכלל, אבל היא משמעותית במיוחד במחקר העוסק ביחסים בינאישיים. אחד הפתרונות המקובלים הוא למשוך את הזמן. ככל שאדם עומד יותר מול המצלמה, הוא נעשה רגיש פחות לקיומה. יחד עם זאת, החשש מהתנהגויות מוטות מרחף תמיד ברקע.
לעומת זאת, יש צורה של זוגיות שלכאורה ניתן לחקור אותה בלי שהמעורבים יודעים שהם תחת מעקב. אני מתכוון לזוגיות הנרקמת לעיני כל על גבי פלטפורמות שונות באינטרנט, ובעיקר בבלוגים.
זירת הבלוגים היא כמו חלון ראווה. הבלוגרים מנהלים את חייהם האישיים לעיני עולם ומלואו. הם מציגים את עצמם, מחזרים, מתאהבים, עושים אהבה ונפרדים, כשרק כינויים בדויים חוצצים בינם לבין ציבור גדול של קוראים.
מתלבטים על הבגידה יחד עם הקוראים
הכינויים הבדויים מסירים מלבם כל דאגה מפני חשיפה בלתי רצויה, ורבים מהם כותבים בכנות מלאה, ללא שום חשש, על הנעשה אצלם בחדרי חדרים. הדיווחים הם לפעמים ישירות מהשטח. מתאהבים ורצים לספר בבלוג. שוכבים ומפרטים בבלוג כשהם לפעמים עדיין ערומים. רוצים לבגוד או בוגדים - ומתלבטים יחד עם הקוראים.
אין סודות בבלוגים. רוצה לאונן ולא מצליח/ה, הבלוג הוא המקום לספר על כך. לא גמרת? אין כמו הבלוג לפרוק את התסכולים. רוצה לדעת מה חושבים על הביצועים שלך במיטה? הבלוג הוא המקום לספר ולשאול. הכל. וככל שהבלוגרים צעירים יותר, בגיל העשרה, הם נוטים להיות גלויים יותר. גם לא עושים לעצמם צנזורה וגם לא מקפידים במיוחד בשמירה על הכינוי הבדוי. מספרים על הבלוג האישי בסודי סודות לחבר או לחברה, ואחר כך, בתוך זמן קצר, לא מבינים איך כל הכיתה יודעת על הבלוג. בקיצור, גן עדן לחוקרים בתחום החינוך, הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, ואם רוצים - גם הפילוסופיה.
אנשי המחקר יכולים למעשה לשבת מול הבלוגים הפתוחים ולחקור כאוות נפשם, בלי ליידע בכלל את הבלוגרים הכלולים במחקר. אבל יש עדיין בעיה. הבלוגרים מצפים שיבקשו את רשותם.
העיתונאים היו אולי הראשונים שנתקלו בבעיה. ארז ארליכמן המליץ בזמנו ב-ynet על בלוג מסוים, אבל כותבת הבלוג נעלבה, היא הרגישה שחדרו לה לפרטיות בלי לבקש את רשותה. היא טענה שהיא כותבת לקהל קוראים מצומצם שלמד להכיר אותה, ופתאום הבלוג שלה נחשף לעיני מאות ואולי אלפי קוראים שלא היו מגיעים אליה בדרך אחרת.
האם בלוג יכול להיחשב כרשות הפרט?
הוויכוח שהתפתח בעקבות תלונתה היה בשאלה עד כמה אם בכלל בלוג המתנהל ברשות הכלל יכול להיחשב כרשות הפרט. הוויכוח הזה חשוב ומהותי לחברה המתפתחת בתוך ולצד האינטרנט. האם הזכות לפרטיות באינטרנט זהה לזו שמחוץ לאינטרנט? האם בלוג יכול להיחשב כרשות הפרט?
האם בחורה שמשתזפת חשופת חזה בחוף ים ציבורי מרשה בכך שיעמדו לידה ויביטו בשדיה, או שיביטו בהם מרחוק עם משקפת? האם היא מרשה בכך שיצלמו אותה בעירום? הפומביות והחשיפה, טענה הבלוגרית, אינה היתר לאחרים לעשות בה כרצונם.
גם אם בלוג פתוח לעיני כל, במצב שנראה כמו אפס פרטיות, הרי שקוראיו בפועל אינם רבים. בראש טבלת הפעילים של הבלוגים בישראל נמצאים בלוגים שמספר הכניסות היומי אליהם הוא בסביבות אלף. מספר הכניסות היומי ל-ynet הוא מאות אלפים. תפוצת הענק היא גורם בפני עצמו, היא מגדילה את הסיכוי לזהות את האנשים שמאחורי כינוי בדוי. אמא יכולה לזהות את בנה, אשה את בעלה, אחות את אחותה.
הזכות לקניין פרטי היא נקודה נוספת. הרשימות בבלוג מתפרסמות לקריאה ולשיחות בין הכותבים לבין הקוראים. כל שימוש אחר בתכנים כפוף להסכמתם של הכותבים, כמצוין במפורש בכל בלוג. האם פירושו של דבר שגם החוקרים חייבים לקבל אישור? שיריו של משורר הם הקניין שלו, אבל חוקרי שיריו אינם חייבים לבקש את רשותו. האם חקר ספרותי דומה לחקר פסיכולוגי שיורד לקרביו של הכותב ולא לפרטיו של הכתוב? דומה שלא.
מכל מקום, כפי שכתבה הבלוגרית שקיבלה מגה-חשיפה, "מאז הפרשה הזאת איכות הכתיבה שלי ירדה במידה משמעותית ואני גם כותבת הרבה פחות. אני חושבת על כל מילה שאני מעלה לבלוג, ויש לא מעט דברים שפעם הייתי כותבת והיום אני לא חושבת לכתוב".
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. המאמר הזה נכתב לקראת הרצאה שיישא היום בכנס של מכון מופ"ת על אתיקה במחקר החינוך בנושא בלוגים: היבטים מחקריים, אתיים וחינוכיים.
חיים תחת זכוכית מגדלת
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
