עינות סוסין: היה היה כפרון קטן

כיוון ששלטים ולוחות של מפות ותרשימים שצריכים ליתן הסבר על המקום דהו שם ונשחתו ואין כמעט להבין מהם דבר, אני רואה עצמי פטור לחלוטין מעונשם ויכול להפליג אל המילים שמתחילות ב"פעם אחת היה היה".

ואכן, פעם אחת היה היה כפרון קטן ודל מראה בשם בית סוסין. מה היה בו ממש בימי קדם זאת אין לדעת, אם כי ממקומו ומגדרות האבן ובורות המים החצובים בסלעי הסביבה ברור שגם אם היה קיים אז, לא היה בו דבר ראוי לציון. בעת החדשה, כלומר על סף ימינו שלנו, חיו בו רק כמה עשרות בני אדם, כולם בני משפחת האצולה הפלסטינית הנודעת אלחסייני, שאומנם המוניטין הגדולים נרכשו לה מאז שבניה התיישבו בירושלים, אי אז במאה ה-16, אך מוצאם האמיתי הוא מהכפר הקטן והיפה דיר א-סודאן, בדרום-מערב שומרון – מחוז שבימי קדם נקרא הרי גופנה ואין נאה ממנו בכל ההר להיות מעוז למרדנות ולסרבנות, מאז ימי מרד החשמונאים ועד ימינו ממש.

אנשי בית סוסין היו אלה שכמעט נענו להפצרותיו של שלוח הממון לבית רוטשילד, ובתום המאה ה-19 כמעט מכרו את אדמותיהם ואת בתיהם הדלים למפעל הציוני. תחתיהם נועדו להתיישב יהודים יוצאי ראדום שבפולין, אלא שברגע האחרון טירפדה ממשלתו של הסולטאן את העסקה. זו לא יצאה לפועל, אנשי סוסין נותרו על אדמותיהם עוד 65 שנים, אנשי ראדום לא באו לארץ ועלו בלהבות כבשני פולין, ובית סוסין הפכה לכמעט שמורת טבע.

מגעם של החסיינים עם יהודי הסביבה הפך להיות של נותני חסות – אם כי מעולם לא מתוך אהבה שלא לשמה – למתיישבי הרטוב, שמכל סביבותיהם חשו את נחת זרועם של הכפריים. אלה, מדרך ההיגיון, שטמו את המפעל הציוני. בראייה אינטואיטיבית של העתיד הם ידעו כי הטפטוף התמים של קניית אדמות בידי יהודים יהפוך יום אחד לאיום קיומי עליהם. מי שלא שיתף פעולה עם פורעי הסביבה היו משום מה אנשי בית סוסין, בניהם של אלה שכמעט מכרו את אדמותיהם.

נותרו אם כן הכפריים במקומם, עבדו את חלקותיהם עתירות החרסית, גידלו את בוסתני פריים וייפו את סביבותיהם בעצי דקל נטועים, להגביר את ממד הרומנטיקה האוריינטלית בעיני עוברי אורח אקראיים, שעל כן הכפר הזה – כשכניו בית ג'יז, כפרוריה, אשוואע, ועוד כ-20 כפרים וכפרונים אחרים בסביבה – שכן בירכתי הנידחות שבין מחוזות החוף הסואנים לירושלים הקדושה.

מעיינות הכפר השופעים, שנקראו "אלעָיָן אלחאריג'יה", כלומר, המעיינות שמחוץ לכפר, הפכו לימים לבאר חתומה שאף הוסיפה מימיה לצינור "השילוח" הנודע, עורק החיים לירושלים של מלחמת העצמאות. עץ האיקליפטוס שנטעו פועלים מצריים, נספחי חיל המשלוח הבריטי בימי מלחמת העולם הראשונה, הפך לענק רם צמרת שחניון קק"ל שלם, לטובת המטיילים שם, עוצב תחתיו.

הבריטים אף טרחו והקימו לילדיהם ולילדי הכפרים השכנים בית ספר אזורי. בית האבן הנאה, הניצב בראש הגבעה השכנה, מוכר היום לכל בשמו ובתפקידו המודרני, "מצפה הראל", והוא משמש את יערני קק"ל. בית הספר לשעבר סמוך ליד-זיכרון מעוצבת השחה בעניינה של הדרך לירושלים ותפקידה בעיצוב מהלכי הניצחון היהודי במלחמה על הארץ, בשנת 1948.

בית אבן נאה, שחזיתו מקושתת, ניצב כמטחווי הטלת אבן ממה שהיה בית סוסין וממה שהיה בית ג'יז, מול בית הספר הבריטי הישן. זהו הבית שבו נשפט למוות מאיר טוביאנסקי, שהואשם בבגידה בעם ובמולדת בעצם ימי מלחמת העצמאות. במשפט שדה נמהר ונטול אנושיות נחרץ דינו והוא נורה ככלב שוטה, רק כדי שעשרות שנים אחר כך יטוהר מכל אשמה ויוחזר לו שמו הטוב. הוא הוכרז בקול ענות חלושה חף מפשע וקורבן, ואילו הנבלים שגררוהו לשאול מעולם לא נענשו על רשעתם. אפילו שמם לא ידוע בציבור, ועד היום הם חוסים בצילה המיטיב של החשאיות הבטחונית המקודשת, מקלט הרוצחים מימים ימימה.

היום מקיף אותו השקט שאבניו הן יער חרובים יפהפה, עורבנים צורחים באמיריו, ניצים מהירי מעוף מלהטטים במרדפיהם בין הצמרות אחרי יונים מבוהלות, כלניות מאדימות את אדמת חורפו ורקפות מוורידות אותה באביב. שטיחים מצהיבים של חרדל נפרשים, עם בוא החום הראשון, בין בוסתני השקד והזית העתיקים וגדרות האבן הנטושות.

מעט מן הסערות הקשורות למקום הוא מפגש הלילה של 29 במאי 1948, בין שני ג'יפים – זה שבא מחולדה וזה שירד מירושלים בדרך העפר אשר "התגלתה" לא מכבר. במהרה הפך המפגש הזה לאות הפתיחה של "דרך בורמה", עוד צעד אדיר במלחמה אז על ירושלים.

פחות משבוע אחר כך כבר נמלטו כל משפחות בית סוסין, כמעט 200 איש, אישה וילד, יחד עם כל שכניהם, אל הר חברון. במקום כפרם באו יהודים מהודו ובנו את תעוז. את פרנסתם מצאו בגידול עופות והיו צריכות לחלוף עוד כ-40 שנה עד ש"עיון אלחאריג'יה", שהפכו לעינות תעוז, יהפכו גם לחניון מטיילים.

איפה זה במפת הטיולים וסימון השבילים מבואות ירושלים ("הפרוזדור") – מס' 9. קל להגיע למקום ב"דרך בורמה", שהיא דרך עפר מסומנת באדום שמחברת את מצפה הראל ליד קיבוץ הראל, עם תחנת הדלק של מסילת ציון, לא רחוק משער הגיא. הדרך עבירה לכל כלי רכב.