גבסו למרות הכל
למרות הבנאליות, חריצותו של שי גבסו וכישרונו הופכים את אלבומו השני לשלם ונעים לאוזן. וגם ללב. תימורה לסינגר בעד
מנותק מההמולה התקשורתית-רכילותית של "כוכב נולד", מגיח שי גבסו, מבוגרי המחזור הראשון, ובידו כבר דיסק שני, "במקומי". שני נכסיו הבולטים הם חריצות, שמתבטאת בהספק המרשים יחסית לגילו, 22, וכישרון, בעזרתו כתב גם הפעם דיסק שלם, מילים ומנגינות. התוצאה: אלבום נעים לאוזן וללב. גבסו שר בו בלהט, ברגשנות וברצינות, שלעיתים מעניקים לשירים עודף דרמטיות. אך בסופו של דבר, הנאיביות המובהקת שלו מעוררת סימפטיה.
האלבום הומוגני הן מבחינת הטקסטים של השירים, שמשתלבים אחד בשני ולעיתים מצטטים זה את זה, והן מבחינת הצלילים, שבמחצית השנייה של היצירה גולשים אחד לתוך השני עד כדי התמזגות. עם זאת, בעיבודים חסרה אותה איכות חמקמקה, שיש המכנים אותה מעוף, ברק או השראה, כזו שעליה אומרים "זה לא דומה לשום דבר". הכינורות, הוויולה והצ'לו, שמקשטים היטב חלק מהשירים, מכסים לעיתים על לחנים שגרתיים ויוצרים עיבודים שאינם מטלטלים גם במקומות שהטקסט משווע לכך.
ובכלל, חסרה יד מפיק יותר נוקשה ופחות מתפשר, שינקה את השירים ממהלכים מוזיקליים בנאליים ויזכך אותם עד שתתגלה המקוריות שחבויה בהם.
גבסו ניחן ברגישות מלודית ומילולית, בכנות, בצניעות ובחוש אסתטי. שתי התכונות האחרונות מתבטאות גם בחוברת הדיסק, שבה הוא מצולם רק פעמיים, כולל בעטיפה, בה מחצית פניו מוחשכת, ובחצי המואר משתקפים אנשים אחרים. בכל שאר הצילומים תיעד הצלם אלעד ויסמן שלטי דרכים.
המוות, ההנצחה והמאבק בשכחה, נוכחים באלבום כולו. השיר "תגידי לי את" מוקדש לסמלת ליאת גבאי ז"ל, שנהרגה בפיגוע ב-94'. "עייפתי מלראות אותך מחכה לקרוא קינה", אומר גבסו בשיר "במקומך", שמתאר את הכורח, אך גם את העול שבהיזכרות התמידית.
באלבום ניכר מתח בין הליכה (בשירים "יצאתי לטייל לפנות ערב", "הולך" ו"בדרך אלייך") להישארות במקום ("במקומי", "במקומך" ו"במקומנו"). גבסו שואל שאלות ומחפש את התשובות בחוץ, וגם בתוך נפשו. החיפוש בולט בעיקר בשיר "יצאתי לטייל לפנות ערב", שיר מסע עם איכות סיפורית כמעט אהוד-בנאית.
הספקות, היצירתיות וגם עוצמות רוקנרוליות בחלק מהשירים, מעידים על פוטנציאל רוקיסטי, ולאו דווקא על סגנון פופ מובהק, שנוטים לייחס לגבסו על סמך אישיותו הבימתית החביבה, הקומוניקטיבית ונעדרת החספוס. שני הצדדים קיימים בו, ומעניין לגלות מה יגבר על מה.
"מחשבות בצלילים זה משהו מיוחד", אומר גבסו בשיר "ביקשתם שאשיר לכם מילים". כדי לרכוש את הייחוד המיוחל, כדאי לגבסו להתרחק מביטויים משומשים כמו "הלב שלי פצוע", "הרוח על פניי" ו"עוד מעט ויגיע תורי", ולהימנע מחרוזים קלישאתיים מהסוג של שלום וחלום (בשיר "הולך"). אבל בסך הכל קיימת בו יכולת שירית לתאר באופן מעניין הלכי רוח, כמו "על יד הבית נותרו כמה אנשים. הם לא אומרים דבר. הם פה מהעבר" (מתוך "בחוץ כבר יש סימנים של שקיעה").
מסקרן לדעת האם גבסו ינכס לעצמו מקום מכובד בפופ הנעים והבטוח או יגיע לטריטוריות מוזיקליות מעניינות יותר ונועזות יותר. או במילים שלו "איזו מנגינה יפה. אפשר לשאול לאן היא ממריאה מפה".
