על הקשר בין מלחמה לאהבה

"זה אקדח בכיס שלך, או שאתה שמח לראות אותי?"

יש גם הסבר סוציו-היסטורי. אהבה היא רגש שהתגבש במהלך של אלפי שנים בהם הגבר ודרישותיו היו דומיננטיים. יש על כך אלפי מאמרים וספרים ולכן אסתפק במילים

בודדות. ההיסטוריה יצרה לנו, בשפת הדימויים שלנו, קשר גברי מפוקפק בין אהבה למלחמה. הקשר אמור להיעלם על רקע התרבות של שוויון ערך האדם.

הסבר אחר לקוח מהאופי הכאוטי של רגש האהבה עצמו. אהבה אמנם נתפסת כרגש מאחד, אבל על פי טבעה היא יוצרת תחושה פנים-זוגית של הכל מותר. מותר ונעים להשתולל, להתפרע, להשתטות ולשבור מוסכמות, כמו במלחמה. בדומה למלחמה, אהבה יכולה להיות רגש הרסני, חסר גבולות וכאוטי.

אני רוצה להרחיב מעט על האופי הכאוטי של האהבה. ניטשה, ובהשפעתו גם היידגר, כתבו על ההבחנה בין שני פולחנים מיוון העתיקה, הפולחן של דיוניסוס והפולחן של אפולו. הפולחן של דיוניסוס הוא כאוטי - שכרות, יצרים אפלים או סתומים, קירבה אל הטבע, פריקת עול ואורגיות. ויחד עם זה, או דווקא בגלל זה, דיוניסוס הוא האל של שמחת החיים ושל הדימיון היוצר. הפולחן של אפולו, לעומת זאת, הוא פולחן של ריסון, תבונה, יופי ושלמות, וגם של היצירה והאמנות. אפולו היה, למשל, האל האחראי על ההגנה של העדרים, האל של המוזיקה והאל של הידע. שני האלים דואגים למוזות, כל אחד מהיבט אחר, ובאותה מידה גם לאהבה.  אהבה היא רגש של יצרים טבעיים ופריקת עול, באותה מידה שהיא גם רגש של ריסון, יופי ושלמות. ואהבה קרובה למלחמה במובן הכאוטי שלה.

• אבינועם בן זאב הוא פילוסוף, סופר ומרצה. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימיילים עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.