פרשנות: בעקבות רכישת ATI על ידי AMD
רכישת ATI על ידי AMD תפתור לשתי החברות כמה בעיות דוחקות בטווח הקצר, אבל החשיבה מאחוריה היא אסטרטגית וקשורה קשר הדוק לעתיד המחשוב ותעשיית השבבים
במחשבה ראשונה, זו עסקה מוזרה למדי. AMD משחקת בה בתפקיד נחש הבריח, שעתיד לבלוע את ATI - לא בדיוק פיל, אבל גם לא ממש חברה קטנה בהשוואה ל-AMD. זו עסקה שעלולה להזכיר קצת לחלק מאתנו את רכישת טיים-וורנר על-ידי AOL, או קומפק על-ידי HP. רכישות שנויות במחלוקת ששלחו הביתה מנהלים וגרמו הפסדי
אבל בראייה רחבה יותר, קשה שלא להגיע למסקנה שהרכישה הזו הייתה בלתי נמנעת. ומעניין לא פחות לנחש לאן היא מכוונת ולאן תוביל.
המאבק על הלוח
היתרון הגדול ביותר של אינטל על AMD בשנים האחרונות, טמון ביכולתה לספק חבילות של מוצרים במקום מוצרים בודדים. הדוגמה המובהקת היא חבילת סנטרינו, שכוללת מספר שילובים של מעבדים ממשפחת פנטיום M ושל ערכות שבבים משלימות מפיתוחה של אינטל.
חבילת סנטרינו הוכיחה את עצמה טכנולוגית ושיווקית, אבל בעיקר כלכלית, משום שהיא הוזילה את עלויות הפיתוח של מחשבים ניידים ולכן יצרנים רבים העדיפו אותה. לאינטל, היא העניקה שליטה טובה יותר והרבה יותר גמישות, בתמחור מוצרים והגדרת שולי רווח.
בשורה התחתונה, אינטל הצליחה למכור לרבים מאתנו לא רק את המעבד אלא גם את החלקים שסביבו - דבר שהיא עשתה כבר קודם לכן בפחות בהצלחה, גם במחשוב השולחני ובשרתים.
ועל הצלחת סנטרינו, שאינטל מקווה לשכפל, מתבססת גישת הפלטפורמות שלה שמיועדת לתקוף במקביל את כל שווקי המחשוב האישי. זהו מהלך שדורש שיווק, מיתוג, אולי גם תפירה קצת יותר הדוקה של רכיבים סביב מפרטים מוגדרים מאד.
אבל היכולת הייתה קיימת בעבר וקיימת היום, וזו יכולת ש-AMD ויתרה עליה לפני מספר שנים. היא מעולם לא הייתה טובה בזה במיוחד, והשוק העדיף שילובים בין מעבדיה לבין שבבים של חברות מתמחות, כמו VIA, SiS, Nvidia ו-ATI.
שינוי במפת השבבים
שתי האחרונות, הן יצרניות של שבבים למאיצים גרפיים (GPU) שהרחיבו את פעילותן לפלחי ה-High End של שוק ערכות השבבים. במהלך השנים האחרונות נמצאה הראשונה בשיתוף פעולה הדוק מאד
עם AMD, והאחרונה עם אינטל, אבל היוצרות התהפכו.
ההתקרבות בין ATI ל-AMD, הייתה במידה רבה תוצאה של הידוק היחסים בין Nvidia לאינטל. ממילא ATI הצליחה להכניס את ערכות השבבים שלה לחלק קטן מאד מהמחשבים האינטליים ו-AMD הציעה לה הרבה יותר מקום לגדול.
האבסורד הוא ש-ATI נועדה להיות הספקית העיקרית של מאיצים גרפיים עבור מחשבי המשחקים האינטליים מדור Core 2, ולעת עתה מאיצים מתוצרתה מככבים עדיין בהרבה מאד קווים של מחשבים ניידים מבוססי Core/פנטיום M. לפחות לזמן מסויים - אם כי לא לזמן רב - סביר להניח שנראה מחשבים אינטליים שיכללו בתוכם חלקים של AMD.
מכל מקום, AMD תוכל מעתה להתחרות באינטל, אחד לאחד, עם פלטפורמות משלה. מה גם שמוצרי ATI צפויים לצאת את קווי הייצור של AMD כשהם זולים יותר. כמובן שהיא תצטרך להבטיח לשותפות האחרות שלה, בראשן Nvidia, VIA ו-SiS, שהן לא הולכות להינזק מהמהלך.
אבל בשלב הראשון, ערב ההכרזה של אינטל על מעבדי Core 2 החדשים, החיבור ל-ATI עשוי להיות מה שיאפשר ל-AMD לצלוח את התחרות הקשה בטכנולוגיה שאין לה עדיין מענה טוב מספיק עליה.
המשמעויות האסטרטגיות
כל זה קשור לטווח הקצר והבינוני, ובטווח הארוך יש משמעויות אחרות לגמרי לרכישה. בטווח הארוך, עיסקת ATI-AMD עשויה להיות חבל ההצלה של שתי החברות מול רכבת המו"פ הדוהרת של אינטל.
ראשית, אינטל כבר הכריזה שהיא הולכת להשקיע יותר בטכנולוגיות ההאצה הגרפית שלה, בשאיפה להציע מוצרי High End כמו של ATI ו-Nvidia. גם ATI וגם AMD היו מתקשות להתחרות בה לולא שילבו כוחות.
שנית, אינטל מדברת היום על פיתוחים עתידיים של טכנולוגיות Mini-Core; מעבדים עתירי-ליבות, שאבני הבניין שלהם לא יהיו ליבות מתוחכמות כמו אלו של פנטיום M או Athlon, אלא ליבות פשוטות וקומפקטיות כמו אלו שאפשר למצוא במעבדים של Sun ו-Sony, או בשבבי GPU.
התחום הזה, ומספר תחומי התפתחות אחרים בעולם המיקרו-ארכיטקטורות, הם תחומים בהם ל-ATI יש בדיוק את הידע וההון האנושי להם AMD זקוקה.
המוצרים, הידע וצוותי הפיתוח המשותפים של AMD ו-ATI, יוכלו לפנות גם לשוק הסלולרי, ליצרני האלקטרוניקה הבידורית, ולתחומים נוספים בהן לשתי החברות היה עד היום רפרטואר טכנולוגי אטרקטיבי אבל חלקי.
זו רכישה שעשויה לאפשר ל-AMD לקיים את הבטחותיה, וליצור חברה שבעוד מספר שנים מהיום תראה שונה לגמרי ממה שהכרנו.
