זכותה של רווקה להפריה מזרע המאהב

אבל האשה, במקרה זה, לא הצליחה להתעבר באופן טבעי. היא פנתה לבית חולים, לצורך הפריה חוץ גופית מהזרע של מאהבה, אבל בית החולים סירב מטעמים משפטיים. זה הסיפור. על פי המצב המשפטי בישראל, ניתן לעבר אשה באופן מלאכותי רק באמצעות זרעו של בעלה או באמצעות תרומת זרע של תורם אלמוני. ואילו במקרה זה האשה אינה נשואה לגבר זה, וזהותו ידועה לה. אמנם היא חיפשה לעצמה סעד בטענה שהיא והגבר מנהלים זה שנתיים וחצי מסגרת חיים של ידועים בציבור, שזה כמו זוג נשוי אולי, אבל הגבר לא ממש נפרד מאשתו. הבעיה נשארה כשהיתה.

מסתבר שהטכנולוגיה של הפריה חוץ גופית, שכוונתה המקורית היא לבטל את קיפוחם של אנשים עקרים, יוצרת בסופו של דבר חוסר שוויון בפני החוק. בעוד שהחוק כמעט אינו מגביל אשה פוריה, הוא מציב שורה של מגבלות, מוסריות ואחרות, בפני אשה המתקשה להרות.

כמה דוגמאות: בני זוג שאינם יכולים להוליד ילד ביולוגי אלא באמצעות אם פונדקאית מוגבלים על ידי החוק הישראלי לפונדקאית שהיא בת דתה של האשה, בעוד אשה פוריה רשאית להתעבר באופן טבעי ללא שום מגבלה דתית. סל הבריאות הישראלי מגביל, או מנסה להגביל, את טיפולי ההפריה רק לבני זוג שאין להם ילדים בנישואים הנוכחיים שלהם, וגם אז רק למספר טיפולים מסוים, בעוד שאין שום מגבלה על הטיפולים הרפואיים להם זכאית אשה המתעברת מיחסי מין טבעיים. והחוק האנגלי, בדוגמה אחרת, מציב תנאים קשוחים ביותר, על פיהם ביצוע הפריה מלאכותית מותנה בטובת הילד שייוולד, בטובתם של ילדים אחרים של ההורים המיועדים ובחובת ייעוץ להורים ולתורמים, וכל זאת בניגוד משווע לחופש כמעט גמור הניתן לבני זוג המפרים עצמם באופן טבעי.

המעורבות המוסרית והכלכלית הזו של החברה משתנה עם השנים. כך, למשל, לפני שש שנים, הוגשה עתירה לבג"צ נגד הדרישה מנשים לא נשואות לעבור בדיקה פסיכיאטרית והערכה של עובדת סוציאלית כתנאי לקבלה של תרומת זרע. בעקבות עתירה, התיר משרד הבריאות לעותרות לקבל את הטיפולים ללא הבדיקות האמורות. יחד עם זאת, עתירות מהסוג הזה לא ביטלו עד כה כליל את האפליה. אדרבה, אני צופה שהאפליה תלך ותחריף ככל שהטכנולוגיה תמלא תפקיד חשוב יותר בהבאת ילדים לעולם.

שיקול דעת מוקדם אינו מהווה תנאי הכרחי להריון טבעי

איפה כאן הבעיה? הבעיה היא בצורך בשיקול דעת. בעוד ששיקול דעת מוקדם אינו מהווה תנאי הכרחי להריון טבעי, הוא כן מהווה תנאי הכרחי להריון מסוג אחר. הסיבה לכך דווקא הגיונית למדי: הפריה חוץ גופית היא מעשה חברתי. היא לא מעשה שנעשה בין שני אנשים פרטיים, אלא מעשה שדורש מעורבות של רופאים שפועלים על פי אתיקה חברתית ואישית, מעורבות של מוסדות רפואיים שפועלים על פי תקנות וחוקים, ואפילו, ברוב המקרים, מעורבות כלכלית של המדינה. וכשבני זוג פונים בבקשת עזרה לחברה, לא ייתכן שלא יהיה לחברה שיקול דעת משלה.

אמנם כל הריון נדרש בימינו למעורבות רפואית, אבל יש בכל זאת הבדל. בהריון טבעי, החברה לא מחוללת את התהליך, אלא דואגת שתהליך קיים לא יפגע לא באשה ולא בעובר, בעוד שבהפריה חוץ גופית - המדינה מחוללת את התהליך.

ובחזרה למקרה שלנו, בית המשפט עשה צעד חשוב: הרווקה פנתה אל בית המשפט, שהכריע לטובתה וציווה על בית החולים להפרותה מזרעו של מאהבה. בית המשפט קבע בכך שאין להפלות בין אשה לאשה.

• אבינועם בן זאב הוא פילוסוף, סופר ומרצה. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימיילים עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.