ברוגז לעולם: מצוקתו של הילד הדחוי חברתית

ילדים רבים סובלים מדחייה חברתית. אין להם עם מי להיות בהפסקות בבית הספר, הם לא מוזמנים לבתי חברים אחרי הלימודים, וכשילדים אחרים משחקים - הם נשארים לבד או בצד. ילד שנדחה על ידי ילדים אחרים מוצא את עצמו במצב שגורם לו סבל ופוגע בדימוי העצמי שלו, הן לטווח הקצר (ירידה בלימודים) והן לטווח הארוך (קשיים ביצירת קשרים בינאישיים‭.(‬

הסיבות לדחייה חברתית, טוענת ענת אופיר, פסיכולוגית קלינית במכבי שירותי בריאות, נובעות מגורמים שנעוצים בילד עצמו, מגורמים משפחתיים ומגורמים שקשורים לסביבה החינוכית-חברתית.

‭.1‬ קשיים שקשורים לילד: שוני אובייקטיבי (מראה חיצוני, שפה, מצב משפחתי‭;(‬ עוצמה נמוכה של צורך חברתי; חוסר במיומנויות חברתיות בסיסיות. במצב האחרון הילד רוצה קשר עם ילדים אחרים, אך לא יודע איך לגשת אליהם. הדבר יכול להיות קשור לאינטליגנציה רגשית נמוכה: קושי בזיהוי רגשות הזולת וויסות רגשי נמוך, או ליקוי קוגניטיבי שמקשה על הילד לקלוט רמזים חברתיים חזותיים שמבטאים הזמנה לקשר.

‭.2‬ קשיים שקשורים למשפחה: לחץ של ההורים על הילד לקיים קשרים חברתיים עלול לגרום לו לחוות קשר חברתי כדבר מעיק וקשה; דוגמה אישית שלילית של ההורה ליצירת קשרים חברתיים; קושי של ההורה להיפרד מהילד ולהניח לו להסתדר לבד; חוסר הזדמנות של הילד להתאמן במסגרת המשפחה בקשרים חברתיים מסוגים שונים (כמו במקרה של ילד יחיד שגדל רק עם מבוגרים).

3.‬ קשיים שקשורים לסביבה החינוכית-חברתית: כיתה תחרותית ובלתי מגובשת, שהאקלים החברתי בה לא תומך ומקבל, עם מורה הישגית ונוקשה - עלולים לדרדר את מצבו של הילד הדחוי חברתית.

איך אפשר להקל על הילד הלא מקובל חברתית? “להורים קשה לעיתים לסייע לילדם שסובל מדחייה חברתית בשל הזדהות גדולה מדי איתו ומשום שהם חווים באמצעותו את קשייהם שלהם כילדים‭,“‬ אומרת אופיר. “המעורבות הרגשית שלהם עלולה להקשות עליהם להכיל את סבלו של הילד ולהביא להכחשה של הקושי או לביטול עוצמתו. לפעמים גם לילד קשה להיפרד מתווית ה'סובל', שיכולה לתגמל אותו בתשומת לב יתרה מצד ההורים ובהימנעות מלקחת אחריות לחלקו בבעיה.

“ניתן לעזור לילד ביצירת מצבים חברתיים נוחים עבורו, כמו ארגון מסיבה בבית או הזמנת ילדים לטיול משותף. אפשר להסתייע בהורים אחרים לריכוך התקשורת בין ילדיהם לבין הילד הלא מקובל. אפשר להיעזר גם בצוות בית הספר. למשל, לבקש מהמורה להצמיד לילד חבר בפעילויות שונות, ליזום בכיתה פעילויות שקשורות לסובלנות ולקבלת השונה וכדומה".

ההורה גם יכול לסייע לילד להתאמן בפיתוח מיומנויות חברתיות, טוענת אופיר. “למשל, לדון איתו על דרכי פעולה במצבים שונים, לחשוב יחד איתו איך כדאי להגיב במקרים ספציפיים ולסייע לו להבחין גם בנקודת הראייה של הזולת. שיחה עם הילד יכולה לעזור לו לראות את המציאות בפרופורציות נכונות ולהפריד בין אירועים שיש לו שליטה עליהם לכאלה שלא.

“חשוב גם לברר אם הילד מפרש לא נכון את האיתותים הרגשיים של הילדים האחרים. כמו כן יש לבדוק אם רגשות קשים של תסכול קשורים אצלו בפרשנות מסוג של 'תמיד זה קורה לי', 'אף פעם לא הולך לי', 'אני לא שווה', ואם הוא נוטה לקפיצה מהירה למסקנות, למתן תוויות של כישלון ולהשלכה של תחושת הכישלון שלו על אחרים".