הגיע זמן הנשיאה

מספר ארגוני נשים, ובראשם תנועת אחותי, מובילים לאחרונה קמפיין שמטרתו לקדם את בחירתה של אישה לנשיאות. לפני כשבועיים הושק אתר האינטרנט www.womanpresident.org.il ובו קריאה לציבור הישראלי לחתום על עצומה המיועדת לחברי הכנסת, בדרישה לבחור מועמדת אישה לתפקיד. במקביל פנו הארגונים למספר נשים מובילות בתחומן, בבקשה שיציגו את מועמדותן.

לדברי אברמוביץ', הפנייה לנשים להציג מועמדות נעשתה דווקא לנשים עם סדר יום ותפיסה חברתית. "אשה זה תנאי הכרחי,  אך לא מספיק. אנחנו היינו רוצות לראות נשים עם אג'נדה אלטרנטיבית לזו הגברית. המוסד הזה מקבל תקציבים מאוד גדולים מהמדינה, שמאז ומתמיד הלכו כמעט אך ורק לטקסים. לנו, מצד הארגונים החברתיים, חשוב שהקול של מי שתעמוד בראש המוסד יהיה מכוון למעורבות חברתית".

לדברי עו"ד טליה ליבני, יו"ר נעמת, יש חשיבות עצומה לכך שאחרי כמעט 60 שנה למדינת ישראל, תיבחר נשיאה. "אמנם משרת הנשיא היא סמל ולא כזו שקובעת מדיניות, אבל היא יכולה לחזק סמלים ומסרים בציבור הישראלי וכלפי חוץ בעולם. אם איש עדות המזרח מכהן כנשיא, יש בזה מסר. בגיבור צבאי יש מסר אחר. הגיע הזמן שהשוויון יועלה לדרגת מסר לאומי באמצעות נשיאה. בנוסף, אשה תמלא בכישרון רב יותר את תפקיד הנשיא, שקשור באירוח ובמפגשים בכל הרמות, בוודאי שבנושא החנינות יש ערך ליכולת לראות את הצמד השיקומי של האסירים, כיוון שאשה ניחנה ברגישות חברתית אנושית גבוהה".

פרופ' מרילין ספר מאוניברסיטת חיפה, ראש פרויקט "קידמה" לקידום מעמד האשה, מאמינה שיש ערך גדול לכהונת אשה בתפקיד, בשל העובדה ש"נשים שמגיעות לעמדות כוח פחות משתמשות בו להישגים אישיים. עכשיו, שאנחנו רואים את כל הפוליטיקאים שסרחו, זה בולט, ולא רק בהקשר של הטרדות, אלא גם במשחקי כוח בין גברים. אנחנו זקוקים לגישות אחרות בפוליטיקה, ואחת הגישות הידועות של נשים היא לחשוב פעמיים אם לצאת למלחמה או להעדיף לדבר".

באוגוסט קיים פרלמנט הנשים, פורום הפועל מזה שבע שנים, דיון ציבורי בנושא, במסגרתו הוצגה מועמדותן של מספר נשים:

ח"כ קולט אביטל

ילידת רומניה, בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני במינהל ציבורי. שימשה במגוון תפקידים במשרד החוץ, ביניהם ציר

 בפריז, שגרירת ישראל בפורטוגל וקונסול כללי בניו-יורק. ב-1996 מונתה לתפקיד סמנכ"לית המשרד, האחראית על מערב אירופה. ב-1999 נבחרה לכנסת מטעם מפלגת העבודה ומאז היא משמשת כחברת כנסת. אחד הנושאים הבולטים שהובילה בכנסת ומחוצה לה היה המאבק לזכויות ניצולי השואה.

פרופ' חנה ספראי 

ילידת 1946, מרצה למחשבת ישראל וחוקרת במכון הרטמן, ידועה כפורצת דרך בקידום נשים בעולם המסורתי-יהודי ופעילה בארגון הנשים הדתי-פמיניסטי "קולך". היא שנויה במחלוקת בקרב הממסד הרבני-אורתודוקסי, בייחוד מאז שהיתה פעילה בחשיפת הטרדה מינית על-ידי רב באוניברסיטת בר-אילן. ספראי מקיימת קשרים הדוקים עם הממסד הנוצרי והממסד הרפורמי. היא מגדירה את עצמה אשת מרכז מבחינה פוליטית ומבחינת זהותה היהודית.

פרופ' נעמי חזן

ילידת 1946, אם לשניים. עומדת בראש בית-הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל-אביב-יפו ומרצה למדעי המדינה

 באוניברסיטה העברית. ממייסדות שדולת הנשים ופעילת שלום וזכויות אדם. בשנים 2003-1992 היתה חברת כנסת מטעם מרצ וכיהנה כסגנית יו"ר הכנסת. חזן פרסמה שמונה ספרים וכיהנה כראש מכון טרומן באוניברסיטה העברית.

ד"ר אסתר עילם

יו"ר התנועה הפמיניסטית בישראל ומייצגת המאבק הפמיניסטי בישראל מראשית שנות ה-70. חלוצת המאבק באלימות נגד נשים, וממקימות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל-אביב ותנועת "אחותי" למען נשים בישראל. פעילה מרכזית בהעלאת המודעות הציבורית לנושא הזנות והסחר בנשים. עילם היתה חברה בוועדה הממלכתית לקידום מעמד האשה, ובשנת 1994 פורסם ספרה "נאנסות, אונס והרשויות בישראל".

גם ד"ר רות רזניק ופרופ' רינה שפירא היו מועמדות שהוצגו

במסגרת פרלנט הנשים, אך מאז הן החליטו להוריד את מועמדותן. ד"ר אסתר הרצוג ממובילות היוזמה הוסיפה כי עלו שמות רבים של נשים ראויות, אך החליטו לוותר על מועמדותן מסיבות כאלה ואחרות. ביניהם: פרופ' גליה גולן, מקימת מרכז לימודי הנשים באוניברסיטה העברית, שופטות ומשפטניות כמו דליה דורנר, פרופ' נילי כהן ופרופ' רות גביזון, ואף חברות הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, שולמית אלוני וגאולה כהן. לאחרונה נודע כי היו פניות גם אל פרופ' פרנסס רדאי ופרופ' רותן בן-ישראל מהאוניברסיטה העברית.

יש לכם דעה? בואו להשמיע אותה בפורום שלנו.