חיים בסרט של נתניהו

בנימין נתניהו פורץ בקריירה חדשה: הוא החל להעלות סרטונים לאתר האינטרנט שלו, בהם הוא מבטיח להשתדל ולענות לשאלות הגולשים. לנתניהו שני תפקידי מפתח בסרט: פרשן המוסיף נופך של דרמה ורגש, וגם גיבור מושיע שהציל את כלכלת ישראל הקורסת.

הגיבור נתניהו הגיע, ממש כמנהג גיבורים: כשהמצב היה כל כך קשה, והמדינה עמדה על פי תהום של בטלה ועוני מנוון. בנימין הפרשן בעל הקול הדרמטי מתאר את גבורת המושיע תוך הוקעת כל קודמיו בתפקיד.

הבעיה שאיתה מנסה הגיבור נתניהו להתמודד היא תמונת המציאות שהותיר אחרי מעשה הגבורה החדשני. מעשה זה כלל קיצוץ בקצבאות ובתקציבי הרווחה והחינוך, לצד רפורמות במס המיטיבות עם אלה שיש להם.

הפרשן בנימין מוצא דרך מעניינת להתמודד עם העובדות. הוא משנה אותן קצת, מוסיף להן קצת ומעלים חלק מהן, ברוח ימי חיפוש היורש לאורי גלר.

מה היתה הבעיה על פי הגיבור? עוני מתגבר. מי היה אשם? העניים ובמיוחד הצעירים שהעדיפו חיי עוני ומחסור על פני עבודה וקבלת אחריות אישית. או במילותיו שלו: הנזקקים המדומים, "המון המון נזקקים מדומים", מבאר, ומוסיף הפרשן בנימין: לא רק שאלה שלא רוצים לעבוד קיבלו קצבה אלא גם המון המון אנשים עובדים קבלו קצבאות בתואנות שווא.

בקול דרמטי מתאר הפרשן את תוצאת ההתנהלות של ציבור השקרנים חסרי האחריות, ציבור האזרחים: תקציב הקצבאות התנפח ועבר בגודלו את מימדי תקציב החינוך והביטחון.

בעודו גוחן אל הצופים הוא מתאר את האסון שהצליח במו ידיו, לגמרי בעצמו לעצור: בנקים עמדו להתמוטט, האבטלה עמדה להגיע ליותר מ- 12%, מערכת הקצבאות עמדה לפני קריסה - קטסטרופה, אפילו נגיד בנק ישראל אמר.

ניתן למצוא המון אי דיוקים בסרט: תקציב הרווחה מעולם לא היה גדול יותר מתקציב הביטחון והחינוך. מספר הרמאים מבין מקבלי הקצבאות, על פי בדיקות שערך הביטוח הלאומי כל כך קטן שאפשר לומר שהוא זניח. איש לא בוחר חיי עוני ומחסור על מנת לקבל קצבת רעב. מצב הקופה הלאומית השתפר לא רק וגם לא בעיקר בגלל המדיניות הכלכלית של נתניהו. הוא דווקא ויתר על הכנסות משמעותיות באמצעות הרפורמה במס אלא בעיקר בשל המציאות הכלכלית הגלובלית. התפחת כיסי העשירים לא חילחלה וגם לא תחלחל, על פי המשנה הקפיטליסטית, אל העניים.

בעיית העוני אינה נובעת רק מגובה הקצבאות, אלא בעיקר מהפגיעה הקשה שהוביל נתניהו בערך העבודה והעובדים, וההידרדרות הקשה ברמת ואיכות השירותים הניתנים לציבור בכלל ולציבור בעשירונים הנמוכים בפרט.

גם הבנקים לא עמדו לפני קריסה והאבטלה עדיין מרקיעה שחקים. מי שעובד בחצי משרה הוא מובטל לפחות בחצי משרה, גם אם לא סופרים אותו.

אבל נתניהו מעולם לא נתן לעובדות לבלבל אותו. הוא משחק את תפקיד חייו, באופן יוצא מן הכלל יש לומר וכנראה שהוא נהנה מכל רגע. הוא מסביר בשפה פשוטה וברורה לציבור האידיוטים הצופים בו כי הבעיה היתה שלנו, המדיניות הקשה היתה שלנו ואילו אני, נתניהו, התחלתי לעזור לנזקקים. כלומר לא רק שהאזרחים שקרנים ועצלנים הם גם מטומטמים, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהציבור לא מבין שבעצם טוב לו כשרע לו, ושהטעות היחידה שנעשתה כאן היתה הדחתו של נתניהו?

ההסבר ההגיוני ביותר הוא שהציבור דווקא לא כל כך טיפש, ואת המצב הכלכלי אנחנו מבינים היטב. אנחנו גם מבינים מצויין למי אסור לנו בשום אופן לתת את מושכות משרד האוצר. אנחנו פשוט חיים בסרט אחר מזה של נתניהו.