"גלית" נגעה בפחד סמוי של גברים ונשים

• לכל מי שחושב שהוא יודע מה זו אהבה.

  
  

בס"ד

גם אני חשבתי פעם כמוך - עד שהבנתי, שאני פשוט לא יודעת מה זו אהבה. מתי הבנתי? כשניגשתי לשידוכים בגיל 22 (חזרתי בתשובה מספר שנים לפני כן), ואז, כמו שנהוג אצלנו, התחלתי ללמוד את מהות האהבה לפי  היהדות. לפתע הבנתי, שהאהבה זה לא בראד פיט על הסוס הלבן. זה מקסם שווא של בלונד וחוש הומור, שמתנפץ שנה אחרי החתונה.

אז הבלונד כבר מפסיק לסנוור אותך וההומור שלו לא מעניין אותך, אם הוא לא מוכן לשטוף כלים. אז גם הבנתי, שאהבה היא לא דבר שבא "פתאום": האם כשאת פוגשת אשה נחמדה, את מיד "אוהבת" אותה? אבל אחרי

שנתיים, היא לפתע הופכת להיות החברה הכי טובה שלך. אז למה אנשים חושבים שבזוגיות זה אחרת? אהבה היא דבר שנבנה לאט, על בסיס נתינה ושיתוף. ולכן, כשהתחלתי בפגישות עם בחורים, הדבר העיקרי שחיפשתי היה המידות הטובות: עדינות הנפש, הרגישות, הוותרנות, הענווה. אלו הדברים המהווים בסיס איתן, שעל גביו אבנה את האהבה שלי. ואותם מצאתי בבעלי. אז נכון. הוא התאהב בי מיד ואני לא אהבתי אותו בכלל. אז מה. מתי התחלתי לאהוב אותו? אחרי האירוסין, אחרי שכבר הספקתי ללמוד משהו על אישיותו הנפלאה. בחתונה חשבתי שכבר הגעתי לשיא. זה היה היום המאושר בחיי. ואז גיליתי, שהאהבה הזו עוד היתה רדודה ושטחית לעומת מה שיש לי היום.

אנו נשואים כבר שנתיים וחצי + תינוקת מדהימה, ואני מאושרת עד הגג. אני אוהבת את בעלי כמו שלא אהבתי אדם מחיי, והוא משיב לי אהבה מלוא חופניים. נכון, הוא מהדוסים האלה שהולכים עם העיניים למטה ברחוב, אבל בי הוא מביט ועוד איך!  והוא נפלא, ורגיש, וחם, ויש לו נפש מלאה כל טוב. אבל לעולם לא הייתי אוהבת אותו, לו הייתי ממשיכה לחיות בחלום הריקני הזה של התרבות המערבית, על גבר "חתיך שיעניין וישעשע אותי". מה זה אומר בדיוק, המשפט הזה? שימו לב עד כמה הוא חסר תוכן, עד כמה הוא שטחי ועלוב. האם על בסיס זה בונים נישואין? האם כל מה שמטריד אשה כשהיא מתחתנת זה איך להסתדר עם ההרגלים שלו ועם הכביסה המלוכלכת?

מוזר, אבל בעלי מאוד דומה ליניב הזה - שקט, יציב, תומך, חייכן גדול, אבל ממש לא בדרן. אבל ההבדל ביני לבין הכותבת הוא - שאני יודעת להעריך את זה. וכשיודעים להעריך - גם יודעים לאהוב. אז נכון, יש הרבה כביסה בבית. והוא גם כזה בלגניסט, שהיא מפוזרת לי בכל הבית, יחד עם הספרים שלו והבגדים והעטים ומה לא... אבל מה אכפת לי? האם זה מה שחשוב?

סוד האושר, יקירתי, טמון אך ורק בזווית הראיה שלך. על מה את בוחרת להסתכל. כשאת בוחרת להסתכל רק על כביסה וחוש הומור, מאושרת לא תהיי לעולם. ולא משנה עם מי תתחתני.

-נטע, בני ברק

• מיתוס סינדרלה מת, יחי מיתוס החדש. 

  
  

והוא ח י י ב לתפוס את מקומו למען משפחות יותר יציבות, יותר מספקות, כי אין יותר מקום לאגדות רומנטיות על נסיכים ונסיכות! כי בחיים ה"מודרניים" והמסובכים כל-כך של היום, נשים צעירות אינן נסיכות... הן יותר שפחות מודרניות, אם כי המצב מתחיל לאט לאט להשתנות... הנשים של היום עובדות, מגדלות ילדים ומשפחה, מטפחות בית. הן מודעות לעצמן וזקוקות לשיתוף מלא ויומיומי מבן זוגם... לכן, בגרות נפשית המאפשרת גם לתת ולא רק לקבל מהקשר הזוגי, נכונות להשקיע, להתגמש ולהתפשר, היא חיונית.

האהבה הרומנטית היא כמו תבלין, שמדגיש את טעם המזון ותו-לא. היא טעונה, ייחודית, מאוד לא שוויוניות לרוב, לא יציבה ולא מספיקה (אני תוהה לפעמים מה עדיף? להיות אהוב, או אוהב? לאהוב, זו חוויה אדירה, גם אם הצד השני לא מחזיר אהבה או "אוהב פחות". אפילו הספקות והכאב של אהבה נכזבת הם סם-חיים בעל ערך. ולהיות אהוב... איזו עוצמה יש בכך! כנפיים היא מעניקה, אהבתו ללא תנאי של אדם אהוב! תחושת בטחון וערך עצמי, האגו חוגג והעולם קטן עלינו. אך, איזה אסון היא, האהבה הבלתי רצויה, החונקת, המציפה מעבר ליכולת הקיבול).

האם אהבה רומנטית, שהיא האנרגיה המזינה ומניעה את הזוגיות בתחילתה, היא מספיקה, הכרחית ומבטיחה קיום משפחה יציבה ומאושרת המסוגלת להתקיים לאורך שנים, מול אתגרים של לילות ללא שינה ליד מיטת הילד החולה, צורך להתפרנס, לעמוד בלוחות זמנים ולחצים בעבודה, תחזוקת בית, עייפות כרונית מצטברת, קורבנות וויתורים יומיומיים?

אני מאמינה שהיום חברוּת וחיבה הדדית, בצד אחריות, אמון הדדי ונכונות להשקיע ולהתגמש בחיי יומיום, חיוניים הרבה יותר מ"אש האהבה הבוערת", הכבה בלעדיהם... ומספר הגירושין ומשפחות אומללות הם עדות עצובה לכך שיש צורך דחוף בשינויים.

אני מאמינה, שאם גלית (שמפגינה מודעות עצמית ובגרות נפשית) בחרה באיש הזה מבין רבים אחרים לגדל איתו

משפחה, היא כנראה מחבבת ומעריכה אותו מספיק! לדעתי זהו בסיס טוב לחיים משותפים, בהם היא גם תצליח להיות מאושרת ברגע שהיא ת ב י ן שהאושר הוא אוסף חוויות הנמצאות באותם דברים קטנים של חיי שיתוף, הרמוניה וחיבה שמהם שזורים חיינו היומיומיים.

האהבה איננה ניצוצות וזיקוקין שמיתוסים הרומנטיים מזוייפים מוכרים לנו. הגיע הזמן לחבר מיתוסים חדשים, פחות מתסכלים, מיתוסים בהם האושר הוא בעיני המתבונן, שיודע להבחין, לאהוב, לכבד ולהוקיר את היש, כאן ועכשיו, יום יום.

-קוקה

• אמא'לה! יש בזה משהו נורא מפחיד. 

  
  

גם בפן האישי של רווקה בת 32 כמוני שמפחדת כל כך להתפשר, רוצה אהבה אמיתית, חזקה, בועטת...

וגם בפן ההפוך: מה אם מישהו יתפשר עליי? אני אהיה הפשרה ה"משעממת", כמו הבעל של הכותבת?

-אנה

• לכל המתחסדים...

  
  

כמה שנים אחרי החתונה + ילדים "אהבת חיי" הפכה להיות "עונש חיי". אז מה ההבדל?

נישואים זה עונש, וכולם ממשיכים לסבול "בשביל הילדים". אז בעיניי דווקא עדיף לעשות שיקולים קרים ופרקטיים מאשר להתחתן מרגש שבין כה וכה, עם הזמן הופך למשהו אחר.

-אשה

• תפסיקו לחלום. 

  
  

סקס מגוון לאורך זמן עם בעל וילדים בחדר השני אין בכל מקרה. הפרפרים וההתאהבות חולפים גם. יותר חשוב בן זוג אוהב ויציבות (ופי אלף טוב שגבר אוהב אותך יותר ממה שאת אותו!) ומבין ומתחשב מכל השריטות והמהפכים והטירופים. בסה"כ זה יותר חשוב ומבטיח נישואים בני למעלה משבע שנים! (שזה פחות או יותר הסטנדרט למשבר קשה ראשון).

• עדיין את יכולה ללמוד לאהוב. 

  
  

את רק צריכה ללמוד ממנו - לאהוב זה לראות את הדברים הקטנים שטובים בו, להעריך אותו בגללם ולהשקיע בשותפות שלכם. זה כמו בסרט "כנר על הגג" עם חיים טופול - "גולדה, את אוהבת אותי?" והיא לא מבינה את השאלה של טוביה אחרי 25 שנות נישואין בהן היא מבשלת לו מכבסת את בגדיו ויולדת את ילדיו. זו השותפות ...

-מבינה באהבה

• זה לא אידיאלי, אבל הגיוני. 

  
  

לכל מי שמחפשת את הנסיך על הסוס הלבן וכנראה שלעולם לא תצליח למצוא אותו, זה לא אידיאלי אבל בהחלט פיתרון טוב לחיים לא רעים בכלל.

גם למי שמתחתן מאהבה זה יכול להיגמר באיזשהו שלב, או להפוך מאהבה לרגש של הערכה או הרגל או נוחות (לא אידיאלי, אבל קורה). אז מה רע בלהתחתן כשמראש מה שמרגישים זה הערכה, הרגל ונוחות? 

-דליה, תל-אביב

• למזלי ניצלתי מזה בדיוק ברגע האחרון.

  
  

אני כל כך מבינה אותך, את לא יודעת כמה. אני הגעתי לתובנה הזו בערך בסביבות גיל 30. נהייתי צינית וחיפשתי רק פרטנר להביא ילדים. כבר לא היה אכפת לי מאהבה. למזלי, בגיל 31 קרה הבלתי ייאמן והתאהבתי, ממש. היום אנחנו כבר כמעט שנה וחצי ביחד, גרים ביחד וכבר התחלנו לדבר על חתונה. אז לפעמים הדברים מסתדרים מעצמם.

-יעל , תל אביב

• גם בחורים מזדהים איתך.  

  
  

מצטער להגיד לכם, אבל גם כבחור שאהב להתהולל והחופש יקר לו (נכון, יש בזה המון אגואיזם - מודה באשמה) בסוף החלטתי למצוא כלה (אולי זו אשתי שכתבה את המאמר (-: ) וגם אני אחרי סבבים רבים הבנתי שצריך להתפשר ולמצוא מישהי שתהיה אמא טובה לילדי ורעייה נחמדה, שלא תחנוק ותתן לי זמן פנוי לתחביבים שלי, וגם אם אפשר שהסקס יהיה סביר.

היום אני אב לילד משגע, עם זוגיות טובה, אבל ללא רגש עז או פרפרים שעליהם שמעתי מאחרים - לא מתלונן, עשיתי חגגתי, מיציתי - התמסדתי!

קורה לטובים מכולם:-)  

-בחור, חיפה 

• תנ"ך בגובה העיניים - "מה בין אהבת רחל ללאה". 

  
  

אני קורא את דברייך, ואני חייב לומר שאני מאוד מזדהה. המתח בין ה'אהבה' שתמיד ייחלנו וציפינו לה לבין המציאות האפרורית, המשעממת, קיים, אני חושב, אצל הרבה מאוד אנשים,אבל הם אינם מספיק אמיצים בשביל לומר זאת בגלוי.

המתח הזה לדעתי קיים עוד מימי התנ"ך.

התורה מתארת את אהבת יעקב לרחל, לעומת אהבתו ללאה. רחל מתוארת "יפת תואר ויפת מראה", לעומת לאה, שהביטוי היחידי לגבי מראה החיצוני - "עיניה רכות". את רחל הוא אוהב, משוגע אחריה. הוא מוכן לעבוד 14 שנה רק בשביל לזכות בה. התורה מתארת את התקופה "ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". כמה מאיתנו היו מוכנים ללכת כל כך רחוק? 14 שנה לעבוד עבור 'האחת'? כמה רומנטי!

לעומת זאת, לאה כל הזמן נמצאת במצב של נחיתות, תחושת 'האשה השניה', ולכן היא כל הזמן בוכה. זה הסמל שלה.

בסופו של דבר רוב בניה של לאה הם אלה שהמשיכו את עם ישראל (רחל איננה חלק אינטגרלי מהאמהות). ז"א, לאה היא ה'מתאימה' ליעקב, היא האשה הנכונה (לעשות איתה ילדים), אבל לרחל יש את האהבה.

החלוקה בין רחל ללאה מצביעה בצורה אמיתית על שני פנים שיש לאהבה: 'ההתאהבות' לעומת 'האהבה'.

-חגי פרידלר

• גם האהבה תגיע. 

  
  

עודדי את חברייך לא לחכות לגיל שבו את החלטת (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

ממרומי שנות נישואיי אני יכולה להעיד שלמרות שהתחתנתי אחרי התאהבות, האהבה שאני חשה כיום היא לאין ערוך. המתכון הוא עמל ועין טובה.

אל תתייאשי ואל תכניסי את עצמך לעמדה שתמנע ממך לחוש אהבה. זו לא התאהבות, אלא משהו בשל ורגוע, המאפשר לך עם הזמן לחוש שאת ובן זוגך חסרים כאשר אתם לבד ומה שנבנה ביניכם הוא יצירה חדשה ומיוחדת השייכת לכם.

כל הכבוד על הפתיחות ועל הדברים האמיתיים אשר ראוי שיישמעו, ויפה שעה אחת קודם. עודדי את חברותייך לא לחכות לגיל שבו את החלטת.

מאחלת הרבה הצלחה ואהבה ושנות כבוד והערכה.

-שירלי, אריאל

• יש כאלה שבהתחלה מאוהבות ואז זה עובר.  

  
  

ואז נשאר המינוס בבנק וריבים וזלזול הדדי. ועייפות אינסופית שגם ככה אין לך כוח לעשות כלום בערב המשעמם. לפחות את יודעת מה מצפה לך ולא יחסר לך כלום. תוכלי ללמוד להתפתח, לגדל את ילדייך באהבה (זה שונה כשזה שלך). תקראי את הספר "מה זאת אהבה" תמצאי הרבה תובנות חדשות.  

-מבינה

• חמודה אני איתך. לא היתה לך ברירה. 

  
  

אל תשימי לב לכל אלה שמקניטים אותך על כך שיכולת להרות מתרומת זרע. להקים בית עם ילד ללא בעל זה קשה מאוד, גם לך וגם לילד. זה קשה קודם כל כלכלית ופיזית. אז את לא אוהבת אותו בינתיים, יש לך ילד ואולי עוד ילד, והטיפול בו ייתן לך סיפוק ולא הפסדת את השעון ביולוגי. בקשר לאהבה? יש הרבה זוגות שלמען הילדים חיים בלי אהבה. גם אם יש אהבה היא לא נשארת לנצח, ואחרי 6-7 שנות נישואין היא מתקררת. זה הוכח מדעית. אחרי שתתבססי בחיי הנישואין כנסי לאתרי היכרויות וחפשי לך אהבה. אני בטוח שתמצאי (כמובן ללא ידיעתו).

אם תמצאי אהבה תנהלי רומן מחוץ לנישואין, גם זה מקובל היום. אם זה יצליח את מתגרשת ומתחתנת עם האהבה שלך שכל כך חיפשת. כך שלא הכל אבוד, מיידלע. את עוד צעירה וכל העולם לפניך. תפסיקי לקטר ותתחילי לעבוד בנידון. אולי יקרה לך נס ובמשך הזמן תתאהבי בבעלך. אני נשוי קרוב ל-40 שנים והפסקתי לאהוב את אשתי אז מה? פעם בשבוע אני הולך לאשה צעירה, מה שקרוי נערת ליווי, ותמורת 250-300 מקבל את מנת הכיף שלי וזה מספק אותי. יש היום פתרון לכל מצב.  

-נחצ'ה

• האהבה תגיע אחר כך - אבל זה תלוי בך. 

  
  

את צודקת, החיים זה פשרה אחת מתמשכת. בחרת בקו הנכון ותמשיכי כך. אם תכבדי אותו ותהיי קשובה לצרכיו, כשתראי לאט לאט כמה הוא חשוב לך ולילדייך, בסוף פתאום תגלי שהאהבה נמצאת.

זה עלול לקרות רק כשפתאום הוא יהיה חסר לך, או שיקרה איזה אסון חס וחלילה, אבל התודעה על כך שהאהבה קיימת מגיעה לאחר שנים של חיים משותפים.

בכלל אני חושב שנקטת בדרך הנכונה. זו הדרך הנכונה יותר לבחור בן זוג. בטח יותר טוב מהתאהבות מטומטמת, שלרוב מובילה לגירושים. השיקולים לבחירת בן זוג צריכים להיות ענייניים.

ואל תתייחסי לכל אלה שמרחמים עלייך. הם עדיין לא מצאו בן זוג וממשיכים עם הפנטזיות שלהם. בסוף גם הם יתפשרו.

-יודע  

• בולשיט, גם מי שמתחתן מ"אהבה גדולה" עושה פשרות עצומות!  

  
  

עכשיו כל הטוקבקיסטים הצבועים מטיפים לך מוסר שאם אין "אהבה זה לא שווה". אני אומר לך בולשיט! בסופו של יום רוב הנישואין הופכים לעניין של נוחות ושיגרה נטו.

את לעומת זאת הגעת להחלטה לנישואין מתוך מודעות מוחלטת לעניין הנוחות, ורק שהאחרים מספרים לעצמם סיפורים שהיה ביניהם המפץ הגדול, כדי להרגיש טוב עם עצמם, זה כל ההבדל.  

אחרים אולי התחילו אחרת ממך, אבל בשורה התחתונה הם בדיוק באותו מצב כמו שלך! (כמובן, יש זוגות מושלמים, אבל כמה כאלה אתם מכירים?!)  

אני מבין אותך לגמרי מדוע היית חייבת לקחת את ההחלטה האמיצה הזאת, אבל אולי דווקא מתוך ההכרה שהתחתנת משיקולי נוחות אולי תתני לו צאנס ותצליחי להצמיח אהבה אמיתית לאדם שמולך.  

והיה ובעתיד ממש יהיה לך רע במערכת היחסים, תמיד אפשר לשקול להתגרש ולנסות למצוא לך פרק ב'. 

רבים וטובים מהטוקבקיסטים שמצאו "אהבה גדולה" מצאו וימצאו את עצמם על מדרגות הרבנות ב"שנאה גדולה", אז אל תרגישי רע עם עצמך, אם תגיעי לרבנות בלי אהבה גדולה ובלי שנאה גדולה, ומכל מקום על הילד את לעולם לא תתחרטי!

• האמת שזו פשרה ישנה ומוכרת. 

  
  

ויתרת על אהבה. האם נכון לוותר על זה? מי יודע? מי יכול לדעת? אני לא שותף לכל המקטרגים כאן. כל מומחי האהבה למיניהם. למצוא אהבה, לבנות אהבה, זה דבר בעייתי ולא פשוט, ולא כל אחד מסוגל לזה.

חיי הנישואין של הרבה אנשים שאני מכיר, הם יותר היצמדות ותלות במסגרת, מאשר חגיגה של אהבה. וחיים עם זה. נוהגים בנימוס האחד את השני, מנהלים משק בית יחד וזהו. למה לא מפרקים? כי בלי זה, ועם ה'לבד', כנראה שהרבה יותר קשה.  

הייתי שואל - למה עשית לאותו גבר את העוול הזה (אגב הביטוי "איש הייטק ללא שריטות" די משעשע. מה זה בכלל?) אבל מסתבר שהוא לא שם לב כל כך שאת לא ממש מחזירה אהבה, או שלא ממש מפריע לו. אחרת, מה הוא נשאר איתך. אפשר לזייף אהבה יום, יומיים, לא כל הזמן. אז גם הוא מסכים לזה בדרכו שלו. גם את, כנראה, הפשרה שלו.  

נראה שפשוט מצאתם מין את מינו. שניכם, כנראה, לא מומחים באהבה, באינטימיות. ולשניכם, זה לא ממש חשוב. כי כשחשוב, לא מוותרים. תעניקו בית סביר, ואני בטוח שגם בית מפנק לילדיכם, כי לשניכם חשובה המסגרת המשפחתית ו...זהו.

הייתי אמר חבל, כי לאהבה זכאי כל אחד, גם אם לא כל אחד מסוגל לזה. ובלי לגלוש לרגשנות דביקה, אהבה, לדעתי, זה אחד הדברים הבודדים שראוי להילחם עליהם. אבל, אני יודע, שגם בדור של הוריי התחתנו הרבה מתוך שידוכים, והרבה אהבה לא היתה שם. למה נשארו יחד כל השנים? ציות למנהגים, למסורת, לצורך להקים משפחה. אז אם חשבת שאת מכריזה על פטנט חדש, אז לא. והדור שאחריהם יצא די בסדר. נכון, כל אחד עם הנכות הרגשית הפרטית שלו, אבל מי בעולמנו לא קצת שרוט?

בהצלחה. נקווה שתצליחו לשמור על מה שבניתם. 

-דורון, קריות

• צדקנים וצדקניות שלי. 

  
  

בהרמת יד בלבד, כמה מכם הנשואים עדיין מאוהבים? לכמה מכם יש עדיין נושאים משותפים שלא קשורים לניהול משק הבית? כל חבריי הטובים ביותר נשואים, ואני יכולה לומר בוודאות שהם בהחלט מייצגים את אוכלוסיית הנשואים בישראל. לא הרבה נשאר אחרי 10 שנים של יומיום שוחק ודאגה לילדים, תשלומים, משכנתא ועוד. אבל אם מראש הגעתם למצב של חברות טובה, המון משותף והבנה פנימית, זה עשוי להחזיק יותר זמן.

ולראיה, בקרו במדרגות הרבנות ותראו כמה מהגרושים התחתנו מאהבה גדולה.

גלית, מאמצת את השיטה, חיזקי ואימצי!  

-איילת

• אוי אוי דוז פואה! בחיים לא נהניתי והתחברתי לכתבה ככה!

  
  

נחת פשוט נחת... מתחברת לכל מילה שלך, ואני בהחלט על אותו מסלול. את פשוט מביעה את המציאות החדשה של נשים כמונו, וצריך להסתגל אליה בלי כל כך הרבה מאבקים פנימיים ותהיות מיותרות.

יש זמן להתהולל, והוא יהפוך לזכרונות של חיינו. חס וחלילה, אסור לוותר על התקופה הזו, ואח"כ לחתוך חזק לצידי הדרך לנתיב הבודד והמשעמם של הנישואים פלוס.

מה שבטוח אני עדיין ב-highway נוהגת מהר... לא מתפשרת. כשאצטרך לפנות הצידה אפנה ואזייף חיוכים באלבום המשפחתי כמו רבות אחרות. אצלנו באלבום אף אחד לא מחייך, עכשיו כשאני חושבת על זה. ההורים שלי דיגמנו נישואין באלבום, אבל זה כל מה שזה היה. העיקר שיש להם ילדים, ואנחנו משעשעים כל אחד מהם בנפרד עכשיו כשהם גרושים. סה לה וי.

• מה שנורא בסיפור הזה זו ההונאה שלך.

  
  

העמדת פנים כאוהבת. יכולת למצוא סידור עבור אותה תוכנית שלך רק עם גבר שמוכן לסידור הזה גם כן, לא חסרים גברים שיסכימו לחיות תחת הסכם הדדי. אבל הדדיות מחויבת המציאות. ועל כך את נכנסת תחת כותרות מכוערות שמגיעות לך ללא ספק. יכולת לעשות אחרת את "חובותיך" רק בדרך הגונה יותר, להינשא לאחד שחושב כמוך.

• אני עשיתי את המסלול ההפוך. 

  
  

אני יצאתי עכשיו מנישואים וקשר של שנים ארוכות, בהן הרגשתי בדיוק כמוך. להבדיל ממך עשיתי את השיקול הקר הזה בגיל הרבה יותר צעיר, ודווקא לא רצתי לעשות ילדים, כי כנראה התת מודע שלי היה הרבה יותר חכם ממני ומנע ממני את הטעות הזאת.

אחרי שנים בתוך קשר כזה אני יכולה להגיד לך בוודאות שעדיף לא להיות שם. הרבה יותר בודד לחיות בתוך מערכת יחסים מזוייפת מאשר מחוצה לה, נאמנה לעצמך וכנה עם עצמך ועם העולם. בלי שקרים, בלי זיופים, בלי שעמום נכפה, בלי עצב לכאורה לא מוסבר שגדל לממדים איומים.

אם כבר יש ילד, את הנעשה אין להשיב. אבל חיים רק פעם אחת ולא שווה לעשות טעויות בסדר גודל כזה. נכון, השעון הביולוגי שלך צרח, אבל אם לא כל כך רצית ילדים מלכתחילה - יכולת לחכות עוד כמה שנים ולא לוותר על אהבה. אין ספק שקשה למצוא את האדם לאהוב שגם הוא יאהב אותך. צריך לכך הרבה מזל. אבל בחוץ לפחות יש את התקווה שיום אחד זה יקרה.

למה יש לך לקוות?

-הייתי שם

• שוּט מי נאו.

  
  

את החיים שלך עברת מקצה לקצה בלי אמצע, לא מאוזנת בכלום. ועד שעשית תנודה לכיוון האמצע ולהתחיל לדעת מה ואיך את רוצה מעצמך, הסתפקת רק במראה החיצוני של זה. פיספסת את העיקר הגדול.

הרי הנורמה הזו של נישואים נוצרה ממשהו, איזושהי ליבה כלשהי שממשיכה לגרום לאנשים להינשא. נראה לך באמת שכל העולם ואחותו מתחתתנים כי הם מרגישים שהשעון הביולוגי שלהם מתקתק?  

אני מודיע לך רשמית שאת מה שאת עשית אפשר לעשות ולעשות עם אהבה. וזה שהיית בת 36 לא אומר שהיית צריכה להתפשר על גבר שרק ימלא משבצת.  

אני מקווה שבשארית חייך תשכילי להבין שמה שהלב רוצה, זה מה שיהיה, וככל שהמוח ינסה למשוך לכיוון השני, כך הלב ימשוך בחזרה (חוק שלישי של ניוטון אבל מה זה קשור בכלל). 

תהיי קשובה ללב שלך ותהיי נאמנה לדרך שהחיים מובילים אותך, זה בטוח ייצא טוב.

-שי

•  אני יניב -  

  
  

ממי, יקירתי, אל תטעי לרגע. אני בעל אוהב ומשקיע רק למראית עין. מזיין מהצד כמו נמר ומפגין חזות אוהבת בבית, כי אני מספיק חכם ואת מספיק טפשה לחשוב שעבורי זה לא דיל....

ואת טועה, זה לא סתם דיל, זה הדיל של הפיל. את מכבסת, מאכילה, מטפלת בילדים. אני בעבודה, חוגג מהצד, ונותן לך קצת תשומת לב, שתרגישי קצת אשמה. אבל אל תטעי בייבי, זה דיל הדדי. אני שם עד שהילדים גדלים, ואז, כשאת מזדקנת נורא אני לוקח ילדה בת 20 אלייך למיטה. קאפיש בייבי?  

-יניב  

• אבל מה יניב עשה שמגיע לו מישהי כמוך? 

  
  

את לא חושבת שלבחור נאה וטוב ויציב מגיע מישהי טובה, מישהי שתאהב אותו?

זה שאת שרוטה זה לא אומר שאת צריכה לשרוט גם להם את החיים. אבל את כנראה אדם חסר רגשות ומצפון,

את לא מגלה אושר בלתת, אלא בלקבל.

חבל עלייך, אבל יותר חבל עליהם. 

-שי , ראשל"צ