הדרך האולטימטיבית לנחם חברים עם לב שבור
תפסיקו לנסות לקחת מהם את הכאב. הוא קיים והוא חזק. והם לא צריכים אתכם שתגידו להם שיש הרבה דגים בים. מתי בכלל הייתם בים לאחרונה? בעקבות המאמר של אבינועם בן זאב על הרחמים, טוקבק כדורבנות
קודם כל תפסיקו לנסות לקחת מהם את הכאב. הוא קיים והוא חזק, והם לא צריכים אתכם שתגידו להם שיש הרבה דגים בים (מתי בכלל הייתם בים לאחרונה) ושלא שווה לבזבז את הדמעות האלה. תנו להם לדבר, תנו להם לטחון מילים ומחשבות. תקשיבו להם. תפסיקו להגיד להם שהוא לא היה שווה אותם. יהיה לזה זמן מספיק אחר כך.
עוד דבר מאוד מאוד חשוב: תהיו שם ותהיו שם כל שניה שאתם יכולים, אל תשאירו אותם לבד, כי זה מחרפן. תתקשרו שלוש פעמים ביום, תבואו לבקר כשאתם יכולים, ופשוט תשמרו על קשר רציף. חשוב להדגיש: ביומיים-שלושה הראשונים כל העולם איתם ומנחם אותם ונוחת עליהם מבול של טלפונים. מה שמייחד חבר אמיתי הוא שהוא שם גם אחרי שבוע וגם אחרי חודש. לידיעתכם: זה השלב שהם הכי יצטרכו אתכם, כשכולם יחזרו לעיסוקים שלהם ויחשבו שעבר להם כבר (ואם לא, אז ממש הגיע הזמן...). קחו בחשבון שאי אפשר למדוד עם סטופר ריפוי של לב שבור.
שימו לב למה שהם אומרים. אחרי תקופה מסוימת גם הם רוצים לדבר קצת על דברים אחרים, תהיו קשובים לזה ואל תחשבו שבגלל שהיא עברה לדבר על החולצה שהיא ראתה ב"זארה" אז היא שכחה ממנו. ממש לא. קחו בחשבון שהחברים שלכם מאוד רוצים להתאושש, ומצד שני יש להם תחושה שאם הם ישדרו קצת מצב רוח טוב או ידברו על משהו אחר ולא ישדרו מסכנות, הם יפסיקו לקבל את תשומת הלב שהם עדיין כל כך צריכים מכם. תנו להתאוששות שלהם מקום, אבל קבלו את זה שהם עוד ייפלו אחורה 200 פעם בערך.
שימו לב ממה הם הכי פוחדים
תשתדלו להבין מה הכי כואב להם ונחמו אותם בדיוק שם. אלף האנשים שניחמו אותי ב"יהיה בסדר, הוא לא שווה אותך, תמצאי מישהו אחר וכדומה" לא עשו רבע עבודה מחברה אחת שהבינה שהכי מפחיד אותי הוא שאני מרגישה שאף אחד אחר לא ירצה אותי. הבינה את המורכבות של הפגיעה באגו ועודדה אותי בדיוק במקום הזה. שימו לב ממה הם הכי פוחדים, וזה לאו דווקא מה שהכי הפחיד אתכם כשזה קרה לכם.
אל תזיינו להם את השכל בסיפורים על הבעיות שלכם. עם כל הכבוד והאהבה שיש להם אליכם, זה פשוט לא מעניין אותם עכשיו.
עזרו להם בהיבטים הטכניים: להם למצוא דירה, לישון אצלם מדי פעם בלילה (אם אתם יכולים) ובאופן כללי למלא להם את הזמן. פשוט תהיו שם.
אל תכעסו עליהם אם הם מתקשרים לאקס או נפגשים איתו, אפילו שאתם יודעים שזו טעות ענקית. הם חייבים קצת הפוגה מהכאב (שמגיעה כשהם עם האקס), והם בסוף יבינו בעצמם, אחרי פעם פעמיים שלוש.
בלי להגיד "אמרתי לך"
בכל מקרה, תהיו שם כשהם חוטפים את הבום ובלי להגיד "אמרתי לך". פשוט תשמחו בשקט שהם סוף סוף הבינו. אחרי שעובר שלב ההבנה, בדרך כלל המצב מתחיל גם להשתפר.
וכמה מילים לסיום: יש לי חברות שיכולות לעשות לי את הדברים האיומים ביותר אבל תמיד אני אזכור להן את העובדה שהן היו שם איתי ברגעים הקשים. זה דבר שפשוט לא שוכחים לעולם, ואם היית שם בשביל חבר/ה תהייה בטוח שהם יהיו שם בשבילך כשתצטרך.
לפנייה לכתב/ת 
