דווקא לאו

כנראה שרוב לאו כל כך שמח לשחק סוף סוף דמות רפובליקנית, כמו שהוא עושה ב"אחים ואחיות", בניגוד לדמותו הדמוקרטית ב"הבית הלבן", שהוא החליט לחקות את דיק צ'ייני. צ'ייני ירה לפני כמה חודשים בשוגג בחברו במהלך מסע ציד ידידותי, ואילו לאו, שחס על חבריו, הרג את הציפור הלאומית של מדינת איווה (בשוגג כמובן) בעזרת כדור גולף שעף באוויר במהלך משחק למטרות צדקה. כמה אנשים משועממים עשו את המתמטיקה של הסיכוי שדבר כזה יקרה, ומסתבר שהוא 1 ל־240 מיליון. לשם ההשוואה, הסיכוי שמכת ברק תנחת עליו הוא 1 לעשרה מיליון.

"קהל הצופים זה דבר שלא ייאמן". רוב לאו

מה היה הסיכוי שתגלם שוב דמות פוליטית?

"הרגשתי באופן מוזר שזה מקיים הבטחה שלא מומשה בשנה האחרונה שלי ב'הבית הלבן'. היה פרק שהנשיא ברטלט אומר לסאם: 'יום אחד אתה תהיה הנשיא, תעשה את זה, אל תפחד, אני גאה בך'. וזהו, זה היה זה. ומאז התעלמו מזה כאילו זה לא קרה. ויום אחד במהלך הצילומים ל'אחים ואחיות', בלי לגלות יותר מדי מהתוכנית, הדמות שלי מודיעה שהיא רצה לנשיאות. עמדתי על הפודיום, נאמתי את הנאום וחשבתי לעצמי, וואו, זה די ביזאר. אז כן, אני אוהב את העובדה שזה כאילו עליית מדרגה, בדרך שהרגישה מאוד אורגנית ומעניינת - אבל זה לא אותו הדבר, כי הוא רפובליקני, גיבור מלחמה, דמות גברית ועגולה, לעומת הדמות שלי ב'הבית הלבן', שהיתה די ילדותית. אז היה בזה הרבה היגיון".

על העשור האחרון בקריירה שלו לאו יכול להסתכל בסיפוק. אחרי תקופה קשה בשנות ה־80 (תובנותיו בנושא - בהמשך הכתבה), הוא התקמבק לתפארת במהלך שנות ה־90. בעיקר בזכותו של מייק מאיירס, אגב. תחילה בתפקיד קטן בסרט "עולמו של וויין", ומאוחר יותר בסרטי "אוסטין פאוורס". הקאמבק הושלם כשלוהק לתפקיד היועץ הפוליטי סאם סיבורן בסדרה המאוד מצליחה "הבית הלבן". הוא אומנם עזב את הסדרה כדי להפיק ולככב ב"Lyon's Den", וכשל נחרצות - הסדרה בוטלה עוד לפני שסיימה את עונתה הראשונה - אבל מאז פיתח לעצמו קריירה משגשגת בתחום המיני־סדרות, ועכשיו הוא קוצר שבחים על תפקידו בסדרה "אחים ואחיות" וממשיך איתה לעונה השנייה.

עושה רושם שהתפקידים שאתה בוחר בטלוויזיה הם תמיד דרמטיים, ובקולנוע אתה הולך על דמויות קומיות.

"אני לא יודע למה, אבל זה נכון. אני חושב שמציעים לך את מה שעשית הכי טוב לאחרונה. בקולנוע, אנשים עדיין זוכרים לי את 'אוסטין פאוורס', 'טומי בוי' ו'עולמו של וויין'. בטלוויזיה זה 'הבית הלבן', אחת הדרמות הכי טובות שנעשו אי פעם. רציתי לאחרונה לעשות קומדיה בטלוויזיה, אבל 'אחים ואחיות' משכו אותי חזרה לתוך מעגל הדרמה".

אחרי כל כך הרבה תפקידים שקשורים בפוליטיקה, מה אתה חושב על מה שקורה עכשיו בארצות הברית לקראת הבחירות ב־2008?

"אני מת על בחירות. אני חי בשביל זה. זה תמיד נורא כיף ומרגש. אני מאמין שכשאתה משחק פוליטיקאי, כמו למשל כשהייתי חבר הסגל הבכיר ב'הבית הלבן' - אם אתה יוצא לעשות קמפיין למועמד, זה משפיע על הדרך שאנשים רואים אותך בתוכנית, ואתה מרחיק לפחות חצי מהאנשים שצופים בך. אז הגעתי להחלטה אישית, לא לעזור בקמפיין בשנת 2000 ולא ב־2004. אז זו היתה אמורה להיות השנה. התכוונתי לצאת לדרכים, לעשות את כל הנאומים, אני מת על זה. ומה קורה? אני משחק מועמד לנשיאות... זה אפילו גרוע יותר מבעבר. אז שוב השנה, אני הולך לצפות מהצד, ללמוד ולהשתמש בזה לדמות שלי".

הבטיח שיום אחד יהיה נשיא. לאו עם מרטין שין, "הבית הלבן"  

ב"הבית הלבן" קיבלתם עצות מביל קלינטון. קיבלת עצות מעניינות בתפקיד החדש?

"ברור שתמיד יש את ארנולד שוורצנגר, הוא בא לסט שלושה שבועות לפני שסיימנו לצלם, לחזק את ידינו שאנחנו מצלמים בק־ל־י־פ־ו־ר־נ־י־ה (חיקוי של מבטא אוסטרי - א.ב), ולא בקנדה או במקום אחר. עישנו סיגרים בקרוואן שלי. במשרד של הדמות שלי בסדרה, סנטור מקאליסטר, יש תמונה של ארנולד ושלי. זה מגניב שיצא לי להשתמש בתמונות אמיתיות מהחיים שלי על הסט. שואלים אותי 'זה פוטושופ?'. לא, זה אני, אני וקלינטון, אני וארנולד, אני והשר הממונה על הצי. אז אני חושב שליהקו אותי רק כדי לחסוך כסף על הפרופס".

היית אמור להופיע רק בשישה פרקים בסדרה. באת לדרינק ונשארת לארוחת ערב?

"זה נכון, אבל למען הסדר הטוב, הם פנו אליי ורצו אותי מההתחלה, ואמרו: בבקשה, תצטרף לקאסט עכשיו. וזה מצחיק, כי הייתי כאן בלונדון ועשיתי מחזה עם ארון סורקין מ'הבית הלבן', וקראתי ב'וראייטי' שלג'ון רובין בייטס יש תוכנית חדשה שעולה בעונה הבאה, וממש רציתי לעבוד איתו, והוא ואני דיברנו בעבר על לפתח תוכנית יחד. לא חשבתי על זה יותר מדי, התוכנית עלתה לאוויר, לא ידעתי הרבה עליה. ואז אני מקבל טלפון מהנשיא של ABC, שאמר 'יש לנו רעיון מטורף. אנחנו רוצים שתבוא ותצטרף לתוכנית עכשיו. אתה תשחק את הסנטור'. הציגו לי את הדמות ומאוד הוחמאתי. באתי לפגוש את כל הצוות והתאהבתי בכולם. החלטתי שנעשה שישה פרקים, ונראה אם זה עובד טוב כמו שציפינו".

למה זה רעיון "מטורף"?

"מה שמטורף זה שהסדרה כבר היתה באוויר. היו בה כל כך הרבה שחקנים - סאלי פילד, קליסטה פלוקהרט, רייצ'ל גריפיתס, וכל הבנים. וחשבתי לעצמי, אני לא אמור לשחק מישהו שהוא חלק מהמשפחה בסדרה. אז איך הסנטור יתאים? פשוט לא ידעתי איך הכל יסתדר".

מתי ידעת שאתה רוצה להמשיך לעשות את התוכנית?

"ביום שני, אחרי שנתוני הרייטינג הראשונים הגיעו. זה היה הרגע שכולנו אמרנו, אוקיי, עושים את זה".

איך אתה מסביר את העלייה בנתוני הרייטינג אחרי הפרק הראשון איתך?

"אין לי הסבר. אני מבין שהקהל רצה לראות את הסנטור, את הכימייה ביני לבין קליסטה. זה מצחיק, קהל הצופים זה דבר שלא ייאמן. הם רוצים לראות את מה שהם רוצים לראות, והם לא רוצים לראות את מה שהם לא רוצים לראות, ואתה לא יכול להכריח אותם. הצורה שבה קהל הצופים מגיב היא מסתורית בעיניי. אף אחד לא יכול לדעת למה הם רצו לראות את זה, אבל באופן הכי ברור הם רצו לראות את זה. הרייטינג רק הלך ועלה כל שבוע. אני חושב שהמפיקים צדקו, הם היו חכמים, הרגישו שזה יהיה משהו טוב".

איך הכימיה בינך לבין זוגתך למסך, קליסטה פלוקהרט?

"לא ממש הכרתי את קליסטה בפרק הראשון שעשינו. פעם נופפנו לשלום מרחוק אחד לשני בגולדן גלוב. האינסטינקט שלי היה שנסתדר מצוין ושתהיה לנו כימייה טובה. זאת אחת הסיבות שהסכמתי לעשות את התוכנית. אם זו היתה שחקנית אחרת, או שסאלי פילד ורייצ'ל גריפיתס לא היו מעורבות, אני לא יודע אם הייתי עושה את זה. אני מרגיש כחלק מקבוצת ספורט נהדרת, ומקווה שהכניסה שלי תוכל לעזור להם להגיע לאליפות. זאת הדרך שאני מסתכל על זה. כימייה זה דבר מוזר. אם היינו יודעים את הסיבות לכך, היינו שמים את זה בבקבוק וכל תוכנית היתה. אני חושב שיש משהו בשילוב שלי ושל קליסטה. אנחנו מאוד שונים מבחינת סגנון המשחק שלנו. אנחנו מחמיאים זה לזו. אני גם חושב שאין אף אחד כמוני בתוכנית. לא היו גברים בתוכנית לפניי. הבנים למשפחת ווקר מתנהגים כמו ילדים, והגבר היחיד שהיה מת כבר בפיילוט. אז אני חושב שהתוכנית היתה זקוקה לאשליה של גבר".

"אני חושב שיש משהו בשילוב שלי ושל קליסטה". לואו עם פלוקהרט "אחים ואחיות"

ואכן, לאו הוא גבר שבגברים. הוא נראה כמי שאמא הוליווד ילדה ללא מאמץ ובלי אפידורל. "כל התפקידים שקיבלתי היו בזכות המראה שלי", הוא מודה, ספק בהומור עצמי. "אבל מה אני יכול לעשות? אני לא בהכחשה, אני לגמרי מעשי ולא אכפת לי איך זה נשמע, זאת האמת. ובאותו זמן, אין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה. אני מאמין שאנשים גדלים לתוך המראה שלהם. השחקן האהוב עליי בעולם הוא פול ניומן, ופול ניומן תמיד היה יפה. גברים יותר מעניינים כשהם בשנות ה־40 שלהם מאשר בשנות ה־20".

לאו נכנס לחדר בג'ינס כהה, בחולצה מכופתרת חומה והכי מגוהצת שראיתי אי פעם, שמחמיאה לעיניים הכחולות החודרות ולעור המושלם שלו. כוס קפה ביד אחת, סיגר חצי מעושן בשנייה, וחיוך של מישהו שהחיים מחייכים אליו. אבל לא תמיד זה היה כך. בסוף שנות ה־80 לאו סבל מבעיית אלכוהול וסמים והסתבך בפרשת קלטת סקס. למעשה, אפשר לומר שמדובר באבי הז'אנר של קלטות הסלבריטי־סקס הביתיות. אצל פריס הילטון וחברותיה הקלטות האלה מזניקות קריירה, אבל את של לאו הן כמעט החריבו.

בתקופה ההיא נכנסת ויצאת ממרכזי גמילה.

"לא נכנסתי ויצאתי, אנחנו לא עושים חופשי חודשי כאן. אנחנו לא מתייחסים לגמילה כמו ספא, כאן בקאזה לאו.

זה לא כמו ללכת לעשות מניקור/פדיקור, כמו שאנשים מסוימים מתייחסים לזה היום".

אתה מתכוון ללינדזי לוהן ובריטני ספירס? יש לך עצות לתת להן?

"אין לי עצה בשבילן. התפיסה שלי על גמילה זה שהיא הצילה את חיי. אני פיכח כבר 17 שנה. כל מה שיש לי היום אני חייב לגמילה. היום אנשים רבים מתפכחים בלי גמילה, אני אחד מאלה שממש אהבו את זה. זה כמו ללכת לקולג' של התמכרויות. למדתי הרבה על אלכוהוליזם, כמו העובדה שזה יכול להיות גנטי. כל הדברים שאני יודע עכשיו הם בגלל שאני חי עם זה כבר כל כך הרבה זמן".

לאו מסתכל על הקפה והסיגר שלו ומוסיף בחיוך קטן, "כמו שאפשר לראות, לא ויתרתי על כל החטאים שלי... אבל שוב, זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי. מעציב אותי כשאני רואה אנשים שלא מנצלים את הידע המדהים שהם יכולים להרוויח מתהליך הגמילה. אני שונא לקרוא על כל הצעירים של היום שנכנסים למכוני גמילה בקצב שהם מחליפים צבע שיער. זה נתעב, בגלל שאני חושב שבסוף היום, המסר שהם משדרים זה שהכל בולשיט ואין לזה שום משמעות - ואם זה כזה בולשיט, למה לעשות את זה. הדאגה שלי היא שיש אנשים שממש צריכים את זה, אבל הם מגלגלים עיניים עכשיו, ולא ינצלו את זה".

יש לך חרטות?

"אין לי חרטות. כל מה שהיה הצלחה בחיי, אני בטוח לא רוצה לשנות. אבל אני לא רוצה גם לשנות את הטעויות שעשיתי, כי הן הביאו אותי לאיפה שאני היום. את תופסת אותי בזמן טוב. העברתי את שנות השמונים אך ורק בעבודה על הקריירה, ואת שנות התשעים בעיקר על הפיכחות והמשפחה שלי. וזה השתלם בעשור הזה עם 'הבית הלבן' וכל מה שקרה מאז. אני מאוד גאה בקריירה ובחיים האמיתיים שיש לי מחוץ להוליווד, ולא הייתי מחליף זאת בשביל שום דבר. לא הייתי מגיע לזה בלי כל מה שקרה קודם".

•  ראיונות נוספים ובלעדים מחו"ל עם הסקיט אולריך - כוכב של  "יריחו" וביי לינג - הסינית הראשונה שהתפשטה על שער פלייבוי רק בגיליון החדש של "פנאי פלוס "