כל הילדים הם כמו שלך*
מה זה משנה מי מהצדדים אשם במותו של מוחמד א-דורה? להרג של ילדים אין הצדקה
לולא נקלע עם אביו לקרב יריות אומלל בין כוחות ישראליים לפלסטינים שבו נקטע פתיל חייו, היה מוחמד א-דורה אמור לציין השנה את יום הולדתו ה-19. אילו היו מוחמד ואביו נשארים באותו יום בבית, או בוחרים ללכת למקום אחר, היה היום
א-דורה הצעיר משוטט ברחובות עזה ומסייע בפרנסת משפחתו. אולי היה סטודנט, פעיל בפתח או אפילו איש חמאס חבר בחוליית משגרי קסאם. אך, במותו, שתועד על ידי מצלמת רשת הטלוויזיה פראנס 2, הפך מוחמד הקטן לנושא הדגל של האינתיפאדה. מבלי שבחר בכך, הפך עבור בני עמו לסמל שלעד יישאר בן 12.
מאז שודרו התמונות, לפני כשבע שנים כמעט, לקחו על עצמם שורה של מומחים וארגונים להוכיח שמותו של א-דורה לא נגרם כתוצאה מירי ישראלי. כבר שנים שבתי-משפט בצרפת ובישראל עוסקים בפרשה זו (ולפי שעה מצדדים בעמדת רשת הטלוויזיה) ועכשיו אנו מתבשרים שמנהל לשכת העיתונות הממשלתית, דניאל סימן, חיווה אף הוא דעה וקבע ש"עובדי רשת הטלוויזיה פראנס 2 לא הקפידו (בדיווח) על עקרונות עיתונאיים בסיסיים". את הצלם טלאל אבו-רחמה הוא מאשים ב"ביום מכוון וביצירת עלילה כנגד מדינת ישראל".
בטוחני שראש לשכת העיתונות הממשלתית של מדינת ישראל אינו מאשים את הצלם ואת רשת הטלוויזיה בביום מותו של א-דורה, שאם לא כן, ודאי שלא היה מתלבט אם לשלול את תעודות העיתונאים מאנשי הרשת, אלא היה מגיש מיד תלונה במשטרה. מכאן, שראש לשכת העיתונות מאשים את העיתונאים בדיווח מגמתי שמפליל את הכוחות הישראלים. בתגובה הצהיר האב השכול, ג'מאל, שלא הצליח לסוכך על בנו, שהוא מוכן שיפתחו את הקבר כדי לבדוק מאילו רובים נורו הכדורים שהביאו את מותו של בנו ואמללו את חייו שלו לעד.
ואני שואל - לָמָה זה משנה?
מוחמד א-דורה נקלע עם אביו למצב בלתי אפשרי מבלי שמי מהם התכוון לכך. מוחמד ואביו יצאו מהבית יחד. מוחמד לא חזר. הוא נהרג בקרב יריות מבלי שאחז ברובה. מבלי שבחר בכדור כזה או אחר. המצלמה של אבו-רחמה הייתה שם וכך הפכה הפגיעה הזו לסמל.
מוחמד, כמו המוני הקורבנות האחרים - ישראלים ופלסטינים - לפניו ואחריו, לא יוכל עוד לבחור מה לעשות בחייו. הוריו לא יוכלו לראותו מתבגר ומגשים את חלומותיהם או מתפשר על חלומותיו. מוחמד הוא קורבן המלחמה המתמשכת הזו ללא קשר למי ירה את הכדור המסוים שגרם למותו.
מוחמד יישאר תמיד סמל כי להבדיל מאלפי הקורבנות האחרים נהרג מול מצלמות הטלוויזיה. משני הצדדים פלטו לועי הרובים צרורות של כדורים ארורים. אין זה משנה אם הכדור הקטלני נורה מרובה של חייל ישראלי או מנשקו של לוחם פלסטיני – אין הצדקה למוות של ילד!
מי ייתן והאנרגיות המושקעות בוויכוח על זוויות הירי ומקור הקליעים, יופנו למקומות אחרים כאלה שיאפשרו עתיד טוב יותר לאלה החיים.
"Tous les enfents sont comme le tien"* ז'ק ברל
הכותב הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 2
לפנייה לכתב/ת 
