סקר: נישואים, לא נישואים, מה זה כבר משנה
נדמה היה שהנורמה של הנישואים תישאר לעד, אבל סקר ארצי חדש באנגליה מטיל ספק בכך. איך זה מתקשר למושג המשפיל "רווקה זקנה" ולעובדה שסבא-סבתא בריאים יותר מאי פעם?
הכל היה פיקטיבי, וכשאבא ואמא התאהבו והחליטו לחיות ביחד וללדת אותנו, הם לא ממש דאגו לחתונה. עד היום אני לא יודע בוודאות אם הם נישאו בסופו של דבר. אני יודע שהמשפחה של אמא לחצה לראות תעודות, ונדמה לי שתעודה כזו אכן נשלחה בסופו של דבר, אבל כמו שאני מכיר את אבא, עם עבר של "עושה חתונות", יכול להיות שהוא סידר איזו תעודה פיקטיבית.
זוג המהפכנים הזה, אנשים פשוטים שהחליטו לגדל ילדים עם ערכים אחרים של יהדות, הפכו עם הזמן לאנשים הכי שמרנים שאפשר להעלות על הדעת בענייני נישואים. הם רצו שהילדים שלהם יתחתנו כדת וכדין, עם נשים מבית טוב, עם רב, עם חופה ועם כוס שבורה. "מה יש לי מזה", אמרה אמא נוכח המעשים שלנו בחיים, "אם אתם לא מתחתנים". אמא רצתה נכדים, מחותנים שאפשר לארח בשבתות ובחגים ושאחר כך הם יזמינו את אמא ואבא אליהם ואמא תניח לאבא, בקצה המיטה, בגדים חדשים לכבוד האירוע. והיו גם הדודים שלנו מתל אביב, שתי משפחות בלבד, שאמא ואבא חיפשו כל הזדמנות כדי להזמין אותם אלינו לקיבוץ.
ערך הנישואים עבר את ההיסטוריה בשלום
מהפכנים אחרים, כאלה שכתבו ספרים וניסחו תיאוריות נגד מוסד הנישואים, תפסו מקום שולי בהיסטוריה. התיאוריות והאידיאולוגיות שלהם לא הצליחו לחדור עמוק ולאורך זמן אל התודעה החברתית. ערך הנישואים עבר את ההיסטוריה בשלום. זה מה שחשבתי. חשבתי שלא משנה איזו מהפכות עובר אדם בחייו ואיזו מהפכות עובר העולם, מסגרת הנישואים לא תיפול לעד. אנשים אולי יינשאו פחות ויתגרשו יותר, ויולידו יותר ילדים מחוץ לנישואים, אבל הנורמה של הנישואים, השאיפה להיות עם מישהו שמקודש לנו בלבד, לא ישתנו ולא יתבטלו.
נראה שאין מסגרת טובה יותר ממסגרת הנישואים כדי להרגיש בטוח יותר בחיים ולגדל ילדים. נישואים אינם מסגרת אידיאלית, הם אפילו רחוקים מאוד מאידיאל כלשהו, ויחד עם זאת דומה שאין טובה ממנה לצרכים הפסיכולוגיים והחברתיים שלנו.
אלא שהנתונים של עשרות השנים האחרונות, מלמדים אחרת. מצב הנישואים במדינות המערב הולך ומתדרדר, כפי שאני עצמי תיארתי בכמה מהרשימות שלי, וכפי שניתן לראות פה ושם בערוץ יחסים. אבל מה קורה עם הנורמה? האם כל אלה שמוצאים עצמם מחוץ לנישואים, רוצים מבחירתם החופשית שלא להינשא? אולי האחוזים ההולכים וגדלים, כמעט משנה לשנה, של רווקים וגרושים ושל צורות אחרות של משפחה, הם תוצאה מעשית וכפויה של החיים המודרניים, ולא תוצאה של חשיבה אידיאולוגית. אולי רוב הציבור דוגל בנורמה של חיי נישואים, בניגוד למה שקורה בפועל.
נחשף עולם ערכי ונורמטיבי חדש
סקר שנתי חדש שנערך באנגליה על ידי המרכז הארצי למחקרים חברתיים, מציג נתונים שראוי לשים אליהם לב. הסקר, שחקר את השקפות העולם של האנגלים לגבי נושאים שונים הקשורים בנישואים, משפחה וזוגיות, חושף עולם ערכי ונורמטיבי חדש. האנגלים, ונראה שתרבות המערב ככלל, דוגלים ברובם בערכים של זוגיות אחרת.
70% מהאנגלים לא חושבים שיש איזו בעיה עם סקס לפני הנישואים, וזאת בהשוואה לסקר דומה מלפני כ-20 שנה, שמצא שרק 48% דוגלים בגישה דומה. 66% מהאנגלים לא מוצאים הבדל ממשי בין נישואים לזוגיות אחרת. ורק 28% מהם חושבים שזוג נשוי טוב יותר לילדים מזוג לא נשוי.
רוב הנשאלים בסקר חושבים שיש חלופות מספיק טובות למשפחה המסורתית. יותר ממחציתם מסכימים שזוג אינו צריך לחיות ביחד כדי לבסס קשר עמוק. 69% מהם מסכימים שאין הכרח בשותף או שותפה כדי להיות מאושרים. רק 18% חושבים שיחסים הומוסקסואליים הם לא בסדר.
ההשקפות של האנגלים נעשות שמרניות יותר רק ככל שמדובר בילדים, אבל גם אז ה"שמרנים" אינם מהווים רוב. כך, לדוגמה, סבורים כ-40% ששני הורים יכולים לגדל טוב יותר ילדים, אבל אחוז דומה של אנגלים חושב שהורה אחד יכול לגדל ילדים בדיוק כמו שני הורים.
האושר לא מצליח לשרוד במצבים יציבים
מבחינתם של האנגלים, מסגרת הנישואים קורסת לא רק במציאות, אלא גם ובעיקר כערך וכנורמה חברתית. החיים סובבים פחות סביב הציר של הנישואים, האושר נתפס לאו דווקא בהקשר הכרחי של נישואים, והמושג המשפיל של "רווקות זקנות", מושג אופייני כל כך לנישואים כערך, הולך ונעלם מהעולם.
מעבר לכך, ככל שחושבים על זה, לא בטוח שדווקא חיי הנישואים הולמים יותר את תבנית האושר. נראה שדווקא צורות פחות יציבות של זוגיות מתאימות יותר. נישואים אמורים לספק יציבות כלשהי, אבל אושר לא מצליח לשרוד במצבים יציבים. האושר, איך להגיד את זה במילים עדינות, מתחיל באיזה שלב לשעמם. "האושר", כותב אנדרה מורואה, "לעולם אינו יציב; הוא אינו אלא הפוגה של הדאגה". או כמו שכתב ברנרד שואו – "חיים שלמים של אושר! אין אדם שיכול לשאת את זה. זה יהיה גיהינום עלי אדמות".
גם הצורך של הילדים בשני הורים, נימוק שעולה תמיד לזכותה של המשפחה המסורתית, עובר תפנית משמעותית. שחקנים חדשים נכנסים לתמונה – הורי ההורים. סבא וסבתא חיים יותר מאי פעם, בריאים יותר מאי פעם, וגם עובדים פחות לפרנסתם וזמינים יותר. טלפון או מייל אחד והם כבר מאכילים, רוחצים ומשכיבים לישון, ואפילו נשארים להשגיח. ואהבה של סבתא וסבא, על פי מחקרים אחרונים, היא לעתים קרובות, גדולה יותר מאהבה של הורים.
