הכל הפוך על הפוך

מחר, יום שני, יקבע בכנסת סוג הבחירות ולמעשה תיקבע במידה רבה תוצאת הבחירות. בשלל התרגילים הפוליטיים המתרגשים עלינו חדשות לבקרים קשה לבוחר הנבוך להבין מי נגד מי ובעיקר למה. הרי לנו מורה נבוכים קצר שעקרונו הוא פשוט: כל דבר הוא ההיפך ממה שהוא נראה. התרגיל האחרון בשרשרת התרגילים הפוליטיים, שעדיין לא פורסם, שייך לאנשי נתניהו. אלה החלו לגלגל רעיון שלפיו, אם ביבי ידבק בהצהרתו ולא יציג את מועמדותו, הם יתבעו מהליכוד – כלומר משרון – שגם הוא לא יציג מועמדות ויחרים את הבחירות. זה שביבי היה מוכן לוותר על כמה ח"כים מש"ס כדי להיבחר בתנאים נוחים עוד מובן לחברי הליכוד. מעניין מה הם יגידו כשיסתבר שהוא מוכן להקריב גם את ניצחון הליכוד ואת חזרתו לשילטון רק כדי להשאיר לעצמו נתיב פתוח לראשות הממשלה. שנאמר: הכל הפוך על הפוך.

נתניהו נגד חוק נתניהו

ההצבעה הראשונה בכנסת היא על חוק נתניהו. ברק רצה בחירות רק לראשות הממשלה, כי בבחירות אלה יכול להיות מועמד רק מי שהוא חבר כנסת, ואז נתניהו בחוץ. לכאורה "חוק נתניהו" נועד לאפשר לנתניהו להשתחרר מתרגיל החסימה של אהוד ברק. על-כן היינו יכולים לצפות שברק והשמאל יתנגדו לו, ונתניהו והימין יתמכו בו. האמת היא כמובן הפוכה. נתניהו רוצה בחירות לכנסת משום שהוא חייב להביא את החרדים והרוסים לקלפי להצביע עבורו, ואלה לא יבואו (או יבואו פחות) אם המפלגות שלהן אינן מתחרות, מה שיפגע בסיכוייו להיבחר. ברק, שיודע שהמצביעים הערבים לא יצביעו עבורו בכל מיקרה, יזם את התרגיל כדי להרחיק מהקלפי את בוחרי הימין.

ישי נגד דרעי

תשובת נתניהו היתה שאם יחוקק החוק המאפשר לו להיבחר ללא בחירות לכנסת, הוא לא יתמודד. בכך הוא מנסה לכופף את ש"ס שחברה – מסיבותיה שלה – לאהוד ברק. אלי ישי אינו חושש באמת מאובדן מנדטים של ש"ס לליכוד. למעשה זה היה יכול להיות אמצעי טוב מבחינתו לטהר את רשימת ש"ס מנאמני דרעי. יחסו של ישי לדרעי הוא שקובע את התנגדותו לנתניהו. נתניהו כראש ממשלה התעלם לחלוטין מאלי ישי, שהיה השר הבכיר של ש"ס, ובחר לקיים את כל מגעיו רק עם אריה דרעי. מבחינתם של ישי ועובדיה – נתניהו שייך למחנה דרעי בש"ס. ישי מעדיף לא רק לשמר את כוחה הפרלמנטרי של ש"ס – בשפה ציורית הוא אינו רוצה לוותר על ח"כ גרגולה לטובת רוחמה אברהם – אלא הוא גם מעדיף ראש ממשלה שהוא – ולא דרעי – קרוב אליו.
אלי ישי אינו יכול להסתכן שהוא ימנע את ניצחון מועמד הליכוד, כי בוחרי ש"ס לא יסלחו על כך. כל עוד הסקרים לימדו שרק ביבי מנצח את ברק הוא היה בבעיה. אבל, מאחר וכל הסקרים מלמדים שכל מועמד של הימין גובר על כל מועמד של השמאל – לרבות שרון שמנצח את ברק – הוא יכול להעדיף כל מועמד ימין אחר על פני נתניהו.
סדר ההצבעה הוא קריטי: קודם תצביע הכנסת על חוק נתניהו, רק לאחר מכן על פיזור הכנסת, כלומר על השאלה אם לקיים גם בחירות לכנסת ולא רק לראשות הממשלה. כך תוכל ש"ס לראות אם קולותיה – יחד עם קולות השמאל - יעבירו את חוק נתניהו, ואז הם יקברו את חוק פיזור הכנסת.

נתניהו נגד הליכוד

במקרה כזה ביבי הודיע שאינו מתמודד ומפנה את הזירה לשרון. ביבי – שבמקרה כזה היה צריך להעדיף את ניצחון הליכוד – ייעשה הכל כדי להכשיל את שרון, ולפנות את הדרך למועמדות מחודשת שלו עצמו (אגב, בתמונת ראי, השמאל יעשה הכל כדי להכשיל את ברק ולפנות את הדרך למועמד השמאל – בורג, שריד, רמון או פרס). מכאן התרגיל האחרון של מניעת ניצחון הליכוד שיכולה להגיע עד כדי קריאה לבוחרי הימין להחרים את הבחירות, כדי למנוע ניצחון משרון.

לפיד נגד שינוי

אפילו טומי לפיד נדבק באופנת ההפוך על הפוך. שינוי חתרה כל הזמן למנוע בחירות ולהקים ממשלת אחדות לאומית. היא אפילו איימה שהיא תצביע על פיזור הכנסת נגד עמדת המועמד שיכשיל את האחדות. יותר מזה, היא תומכת בהעמקת שיטת הבחירה הישירה לכיוון של שיטה נשיאותית. והנה, אתמול כרת לפיד ברית עם נתניהו, זה שהבטיח לש"ס את שימור כוחה בממשלה גם אם יירד כוחה בכנסת. לפיד החליט להתנגד לחוק נתניהו שמרחיק עוד יותר את ראש הממשלה מהכנסת לכיוון נשיאותי (במשטר נשיאותי ראש המדינה אינו יכול להיות חבר פרלמנט). עוד תיכמון קטן בים התיכמונים הגדול.

אז מה יהיה?

בינתיים נראה שחוק נתניהו יעבור. ברק יתמודד מול שרון. אם שרון ינצח תקום ממשלת אחדות לאומית. אם ברק מנצח יהיו בחירות לכנסת. עד אז נראה יותר תרגילים מרהיבים ממה שיכולה מתעמלת רומניה לבצע על הקורה. אבל גם הפוליטיקאים צריכים לזכור את כלל הזהב של חז"ל: על דאטפת – אטפוך, וסוף מטיפייך – יטופון, או בעברית קלה: על שתיחמנת – יתחמנו אותך, וסוף מתחמניך – שיתוחמנו.