מסע בעקבות המים

שנים רבות הייתה העיר נתניה בת ה-71 מזוהה עם יהלומים ויהלומנים, (אפילו בסמל שלה מצוי יהלום). כיום לא תמצאו בה כמעט מלטשות יהלומים וגם הפרדסים שנטעו מייסדיה נכבשים לטובת הנדל"ן. אבל בעיר החוף החליטו לשמר את השורשים החקלאיים וחנכו זה לא מכבר את "בית הבאר" ששוקם, ברחוב סוקולב פינת ויצמן.
בית הבאר הוא שריד לחוות פרדס הגדוד, שהתמחתה בגידול הדרים. החווה הוקמה בשנת 1927, כשנתיים לפני הקמת נתניה על ידי חמישה שותפים מהארץ ומחו"ל, כולם ותיקי הגדודים העבריים, אשר כמשוחררי המלחמה הצליחו לקבל זיכיון מהנציב העליון לרכוש את הקרקע.
החווה נבנתה כחצר מרובעת, שבצידה המזרחי ניצב בית הבאר, ובקומתו העליונה התגורר מנהל החווה. בשאר צדי החצר עמדו מספר מבני משק ובתי מגורים לפועלים. במרכז החצר הייתה הבאר.
סביב למתחם המרכזי ניטעו פרדסים (עד היום נמצאות בשכונה מסביב שדרות ברושים ששימשו כשוברי רוח). באר נוספת ובית אריזה, בתי בעלי החווה וכן שכונת פועלים נבנו בסמוך. החווה התקיימה כיישוב עצמאי ובו מספר משפחות ואפילו בית ספר.
עד קום המדינה שימשו החווה והפרדסים כבסיס לפעולות "ההגנה". בסוף שנות ה-40, צורף שטח החווה לתחום המוניציפלי של העיר נתניה, ושטחי הפרדסים נמכרו לבניית שכונות מגורים.
בית הבאר שוקם בסיוע כספי (170 אלף שקל) מעיזבונה של עליזה קרמרמן, שהייתה חברה בעמותה לשימור אתרים וכן בסיוע חברת מקורות. בסה"כ – 500 אלף שקל. השיקום בוצע על ידי המועצה לשימור אתרים ועיריית נתניה.
במהלך העבודות שוחזרה הבאר הראשונה של חוות פרדס הגדוד בידי הרכז האזורי של המועצה לשימור אתרים, רן חדותי, המתמחה גם בשימור מנועי קיטור ישנים.
במקום תוצב בעתיד תערוכה היסטורית לתולדות המקום וכן מתכוונים לקיים בו ימי עיון וסדנאות הקשורות לנושא.

הבאר בחפציבה

כשנוסעים מנתניה צפונה ומגיעים לצומת חדרה, כדאי לפנות ימינה ומיד שמאלה ולנסוע עד הצומת הראשי הבא (חולפים עפ"י ביה"ח הלל יפה). ממש בסמוך לו מבחינים בשלט "חפציבה". זו אינה טעות. לא מדובר בקיבוץ לרגלי הגלבוע, אלא ב"חוות חפציבה", שסיפורה מרתק ומובא כאן משום שגם בה שיקמו בית משאבות.
בסוף שנת 1890 החל גואל האדמות המפורסם, יהושע חנקין, במו"מ על רכישת קרקעות חדרה מערבי נוצרי בשם סאלים חורי. העסקה כללה כ-19 אלף דונם מדרום לקיסריה.
בחורף 1891 כבר מכר חנקין חלק מהקרקעות ובידיו נותרו כ-6,900 דונם בצפון-מערב חדרה. אולגה, אשתו של יהושע חנקין, הציעה לקרוא לשטח הזה "חפצי-בה".
ביוני 1906 רכש אהרון אייזנברג (ממייסדי רחובות) מחנקין 500 דונם עבור "אגודת נטעים" (שהתכוונה להקים חברה להכשרת קרקעות להתיישבות בכל הארץ). זו אימצה את שם המקום, "חפציבה".
חברי האגודה הקימו חווה עם מבנים מגורים ושירותים, וכן בריכה לאגירת מים. בסוף 1910 הובאה למקום משאבת קיטור גדולה שמוקמה בבית משאבות מיוחד.
בחפציבה התגוררו פועלים רבים במהלך שנות קיומה, בין השאר ישבו בה כשנה הקבוצה שייסדה אחר כך את קיבוץ חפציבה בעמק יזרעאל. אולם עקב פגעי טבע (ארבה) ונזקי מלחמת העולם הראשונה היא פורקה וננטשה בשנת 1929.
הזמן עשה את שלו והמבנים הלכו ונהרסו. בשנת 1998 ביצעה המועצה לשימור אתרים פעולות הצלה. את בית המשאבות שיקמו לחלוטין. במבנה פעלו ארבעה סוגי משאבות: שתי משאבות שאבו את המים מהנחל ושתי משאבות שאבו מים מהקידוח על שפת הנחל. הראשונה הייתה כאמור משאבת קיטור, השנייה משאבת סולר ועוד שתיים משאבות חשמל.
בתי החווה בנויים בסגנון אירופי: גג משופע, חלונות מוארכים וגדולים, מסורגים וחסומים בתריסי עץ גסים. פתחי הדלתות פונים לכיוון הפרדסים. הקירות עבים ובנויים אבני כורכר מקומיות, שהובאו כנראה מהריסות קיסריה הסמוכה. שטח החווה, כ-350 מ"ר, הוא כיום בבעלות חברת החשמל.

בית המשאבה בגבעת עדה

לפני שנתיים שיקמה המועצה המקומית גם את בית המשאבה בסמוך למושבה גבעת עדה. רן חדותי מספר כי המבנה מצוי ליד מעיין שנובע רוב ימות השנה, והמשאבה העלתה את המים לבריכה. כשזו הייתה מתמלאת, באו איכרי המושבה ורוקנו אותה למיכלי אגירה שהובילו על גבי עגלות. על ראש המבנה נבנתה מאוחר יותר עמדת שמירה, שגם היא שוקמה.
התחלנו את מסענו בבית באר משוקם בנתניה וסיימנו ככרמי הגפנים של גבעת עדה. בעיות המים היו מאז ומתמיד נושא שהעסיק את תושבי הארץ הזו.