אשה שכזאת: פעם פולנייה, פעם תימנייה
האמת, אין יותר נפלא מזה. לשבת אצל הוריה, לראות את אביה צוחק מהציניות שנולדה במזרח אירופה, ואת אמה מאדימה וממלמלת "חמסה חמסה". ורק לה מותר ללעוג ולהיעלב, ולמתוח את קו הגבול במבט של אש. מוסכם על כל העדות
איזה גבר לא חלם על שתיים. שתיהן יפות להפליא, שנונות כל אחת על פי דרכה, מין שילוב מנצח המוגש בכל תפריט מכובד. חמוץ מתוק, כדור שוקולד מצופה אבקת קקאו מרירה, והאמת, גם את זה אני כותב בשביל הפולנייה שבתוכה.
ולא, חברים, זה לא פשוט כלל וכלל. הרי כבר אמרו חכמינו, מרבה נשים מרבה דאגה. ופולנייה היא אף פעם לא רק אחת - זו גם אמה, גיסתה, אחיה ואחותה. ותימנייה, זה לא סוד, כך היא אומרת: "גם אם אי פעם תרצה לבגוד, לא יעמוד לך כוחך". וכפרה עליה, היא תמיד דואגת, אך בסוף תוסיף "לא, אני לא שואלת".
האמת, אין יותר נפלא מזה. לשבת אצל הוריה, לראות את אביה צוחק מהציניות שנולדה במזרח אירופה, ואת אמה מאדימה וממלמלת "חמסה חמסה". ורק לה מותר ללעוג ולהיעלב, ולמתוח את קו הגבול במבט של אש. הרי עם עין שכזו לא כדאי להתעסק.
ואני שכמוני, מכור לאתגרים, כל יום שכזה הוא דלק לנשמה, הוא רצון להוכיח שאני הוא הגבר הנכון בשבילה. והראש עובד שעות נוספות, והמילים, כמה הזוי, לא חייבות להישקל. הרי תמיד אוכל להאשים את אותו הצד שקיבל אותן קשה, שהרי זה לא הזמן שלו להתערב.
אבל באיזשהו שלב הבנתי שדי, גם כך אתן מורכבות, ואני לא גאון גדול, ואין לי כבר כוח להסביר את עצמי לשתי נשים.
אישיות מופלאה המחליפה צבעים ללא התרעה
אז החלטנו יחד שזה לא עסק, הרי איך אפשר להתמודד עם כאלו ניגודים. דיסוננס של אישיות מופלאה המחליפה צבעים ללא התרעה, זורק אותי כל פעם לא מוכן לפינה חשוכה. אז אחרי ישיבת יישור הדורים (הרי הצד הפולני פותר דברים בדיבורים), הוחלט פה אחד להגיע למסקנות אחרי נשיקה ופיוס בין הסדינים. כי לא יאה לבקש סליחה רק מאחת, גם האחרת צריכה לבוא על סיפוקה. ואחרי "אין על הסקס שלנו, אבל אין לך סיבה לחייך" - נשברתי.
"תקשיבי", אמרתי כחורץ דין. "בימים זוגיים את פולנייה, ובשאר, את תימנייה".
ואיך שהוצאתי מפי את המסקנה, חפנתי את ראשי בידיי, מוכן למהלומה.
למרבה הפלא היא חייכה בשביעות רצון. יש עכשיו זמן מוגדר לכל. כך תרוצה התימנייה המסודרת, הכל מתוקתק ויש גם סיכום, ומנגד לפולנייה יש זמן לתלונות, טענות ומענות.
ולא לחינם אני כותב את הטור ביום חמישי. לצד הנעלב בזה הסיכום אסור היום לפצות את פיו. ומעבר לכך גם סוכם, אין לשמור בבטן מהיום למחר, מותר גם מותר מיום זוגי לחברו, אך בדילוגים הנכונים כל אשה ושעתה היא. וגם אם במקרה הכי גרוע, בכל זאת העלבון יידרש מן המילים, הרי נפתור את הכל בחדר המיטות. גם היא גם אני נצא נשכרים.
והנה אני, האסימון אצלי נופל. איך ייתכן שבאותו ערב נפל בו הפור, סוכם הדבר ללא ויכוח ומדון? הרי איזה מזל, היה זה ערב יום ראשון.
האימייל של שי
לפנייה לכתב/ת 
