הצד השני של המטבע

"מתי כבר יגיע התור שלי"? שואל נדב אזולאי בשיר "ניצנים", באלבום הבכורה שלו "בצד של הרעים". "ניצנים", על שם המקום בו נחגג הגמר של "כוכב נולד". אבל לא מדובר בשיר כמיהה לתהילה מהירה, אלא בביקורת לעגנית כלפי פנטזית הסלבריטאות. "אמא, תדליקי, רואים אותי", הוא שר, ומוסיף: "השבוע בחרו אותי להקריב על הבמות ובאורח נס הזדמן לי למכור את נשמתי".

ניצנים הוא לא רק מקום, אלא גם מצב, שלב ראשוני בהתפתחות, ואכן אזולאי עדיין בתחילת דרכו, גם מבחינת גילו הצעיר (23), ובכל זאת הוא ניצן בשל שמוכן לפריחה. בשנים האחרונות הוא בלט בסצינה המוזיקלית של באר שבע וצבר ניסיון רב כמעבד וכמפיק, שהפיק בין השאר את האלבומים האחרונים של להקת פונץ' ושרון מולדאבי, באולפן ההקלטות שבו הוא שותף עם המוזיקאי דויד פרץ.

אזולאי. גם כשהוא חוטא בקלישאות, הוא שובר אותן (צילום: גיל נמט) 

יתרונו של אזולאי מורגש, והאלבום אכן מופק היטב, אולי אפילו יותר מדי. יחד עם גלעד נמט, שהפיק איתו (וגם ניגן בס) אזולאי כרך את הרוק החם והבסיסי שלו בעטיפה מדויקת ומחושבת, אבל נוכחותו המוזיקלית הבטוחה בעצמה מצליחה לגבור על ההפקה, שמנסה לרסן אותו ולשלוט בו. קולו אינו "יפה", אבל ניחן באישיות - חותם אישי שמכיל חום ופגיעות, המתאימים באופן מושלם להגשת שיריו.

תוגה חמודה

אפשר להתווכח עם אזולאי. לא מוכרחים להאמין לו כשהוא שר "גם זנב לשועל לא הייתי מתנגד להיות" ("לאסוף שאריות"). גם לא כשהוא קובע שהוא "בצד של הרעים", כשברור שמקומו המובהק בצד של הטובים - לפחות מבחינת השירים, הנגינה, האיכות ובעיקר הכישרון. בצד של הרעים? אם כבר, בצד של הקרעים, שמתחברים אצלו ליצירה מרגשת ושלמה, גם מבלי להתאחות.

נדב אזולאי, "בצד של הרעים", Hiss