יומן מגטו ורשה נחשף: "מסתכלים למוות בעיניים"

במוזיאון בית לוחמי הגטאות שבגליל המערבי ציינו ביום השואה (ג') את סיום פענוח אוסף מסמכים ענק, שהועבר לידיהם לפני יותר מעשור. המסמכים מתעדים את התקופה שבין מרד גטו ורשה, באפריל-מאי 1943, לבין פרוץ המרד הפולני בגרמנים, באוגוסט כעבור שנה. בין המסמכים נכלל גם היומן היחיד שנכתב בזמן אמת במהלך הקרב הנואש של היהודים נגד הצורר הנאצי.

במוזיאון, הנמצא בקיבוץ לוחמי הגטאות, קבעו כי זהו למעשה החלק השלישי של ארכיון גטו ורשה והקהילה היהודית בעיר ובשאר פולין, שחלקיו הראשונים התגלו מוטמנים בכדי חלב במרתפים באזור הגטו, ב-1946 ו-1950. התרגום נמשך זמן רב, מכיוון שהמסמכים נכתבו ביידיש ובפולנית ורבים מהם נכתבו בצופן, שרק מעטים בעולם מכירים איתו, ומספרם הולך ומתמעט. 

תיעוד המרד בזמן אמת. יומן הצעירה (צילום: מתי אלמליח)

אחד המסמכים המרגשים באוסף הוא יומן שנכתב על ידי צעירה, חברת מחתרת יהודית בגטו במהלך המרד עצמו. היא מתארת ביומנה - בזמן אמת - את ימיו האחרונים של המרד. זהו הפרסום הראשון של קטעים מהיומן:

"היום ה-8, יום ב', 26/4/1943,

"הבית שלנו בוער אף הוא. הבית מצד רחוב זמנהוף, שהסתתרו בו אנשים, עולה אף הוא בלהבות. אנשים נמלטים משם ומגיעים אלינו. נראה שאסון הולך וקרב. במקלט צפוף מאוד בגלל מספרם הרב של האנשים, ויש עוד רבים המבקשים להיכנס, מתדפקים על פתחו, מבקשים שנכניס אותם...

"בגלל העשן והצחנה השהות במרתף כמעט בלתי אפשרית. אנו סותמים את חריצי הדלת בפיסות נייר. אני רוצה ללכת אל אחי, הנמצא בבונקר אחר, בחצר השנייה, אך זה רחוק מדי וגם מסוכן מדי. האוויר במרתף איום. אנשים כמעט נחנקים. רבים מתעלפים, מאבדים את הכרתם. המצב קשה ביותר. שינה אינה באה בחשבון בגלל סכנת חנק", כתבה הצעירה.

"ואתם, העמים, למה אתם שותקים?"

הכותבת אף שרטטה ביומן את מבנה הבונקר ואת חלקיו. בחלק אחר של כתביה, המתארים את התקופה שבין 24 באפריל ל-6 במאי 1943, היא מתארת את פריצת הגרמנים לתוך בונקר שכן: "טרה-טה-טה-טה-טה-טה-בום! האויב יורה ממכונות ירייה וזורק רימונים אל תוך הבונקר. הבונקר מתכסה בחלקו בעיי מפולת. האנשים בפנים נוהגים באומץ. בשלווה גמורה מסתכלים למוות בעיניים.

"בדממה אנו מכבדים את מות האנשים הנשרפים בלהבות. הגרמנים יורים בכל יהודי שהם מוצאים או תופסים ושורפים את הגופות על המוקד בחצר הקהילה ברחוב זמנהוף 19. החסידים של היטלר, המשרתים והתליינים המסורים שלו, המצייתים בכל מאודם להוראות המנהיג, מבצעים הכול בהתאם לצו האומר שבשנת 1945 לא ייוותר באירופה ולו יהודי אחד".  

חיילים נאצים עוצרים יהודי בגטו ורשה, אפריל 1943 (צילום: AP)

בקטע האחרון ביומן האחרון, היא מתארת כיצד הגיחה מהבונקר: "אני יוצאת לרחוב. בוער. מסביב הכול עולה באש... כל הרחובות עולים בלהבות. בוערים בתי מלאכה, דירות, חנויות, ובתים שלמים. הגטו כולו אינו אלא ים של להבות... המראה מבעית, מזעזע. האש מתפשטת כל כך מהר, שאנשים אינם מספיקים להימלט מהבתים ונספים באופן טרגי.

"בגלל השרפה יש ברחוב תנועה רבה. אנשים עם צרורות רצים מבית לבית, מרחוב לרחוב. אין שום ישועה, איש אינו יודע איפה להסתתר. מתוך ייאוש מחפשים, אבל אין שום הצלה, שום מחסה. המוות שולט בכל. חומות הגטו מוקפות. אין יוצא ואין בא. הבגדים בוערים על גוף האנשים. צעקות כאב, בכי. הבתים והבונקרים בוערים. הכל הכל אחוז להבות. כל אחד מבקש להינצל, כל אחד מבקש להציל את חייו.

"האנשים נחנקים בגלל העשן. כולם מתחננים לעזרה. רבים, כמעט כולם, צועקים אל האלוהים: 'אלוהים, הראה את כוחך, רחם עלינו'. האל שותק כספינקס ואינו עונה. ואתם, העמים, למה אתם שותקים? האינכם רואים שרוצים להשמיד אותנו? למה אתם שותקים? הכל נגדנו".

היומן נקטע באחת, מספר שורות לאחר מכן: "אנו חוזרים במחשבות אל העבר. איבדנו דברים רבים שהשגנו בעבודה של שנים. הדבר היחיד שנותר לנו הוא המחבוא שלנו. כמובן, אין זה מקום בטוח לתקופה ארוכה. אנו חיים את היום, את השעה, את הרגע", כתבה.

תגלית נדירה באוסף: תכתובת בין וייצמן למורדים

מנהל הארכיון בלוחמי הגטאות, יוסי שביט, מסביר כי זהו היומן היחידי הידוע שנכתב תוך כדי המרד עצמו. "כל היומנים הידועים היום, נכתבו מספר חודשים לאחר שהמרד הסתיים", ציין.

מנכ"ל המוזיאון, שמחה שטיין, אמר אחר הצהריים כי הארכיון מגלה "תקופה 'נעלמה' שלא נחקרה באופן אינטנסיבי. המסמכים שופכים אור על חיי היהודים באותה תקופה, ועל המשך המרידות במחנות וגטאות נוספים. 'הפתקים הקטנים', כמו מסמכים של עזרה סוציאלית שהתבקשו קהילות שונות להעביר ליהודים שהמשיכו להתגורר בגטאות שונים, חושפים את האירועים והקשיים של אותה תקופה".

שביט הוסיף כי האוסף כולל כ-3,000 מסמכים אותם העביר לארץ בתום המלחמה, אדולף ברמן, מי שהיה ארכיונאי של המחתרת היהודית ואיש הוועד היהודי בפולין. הארכיון, שהוקם על ידי עימנואל רינגלבלום, זכה לכינוי "עונג שבת" והוטמן בשני מקומות שונים בגטו ורשה. אלה התגלו בשנים שלאחר המלחמה.

מחד, יש באוסף עוד מספר אדיר של מסמכים מרתקים וסנסציוניים: תוכנית בריחה שהכינו אסירים באחד ממחנות הכפייה בפולין, רשימה של פולנים

שהסגירו יהודים לגרמנים תמורת תשלום, תכתובת בין מפקדי המרד צביה לובטקין ואנטק צוקרמן לראשי היישוב היהודי, מכתב שכתב חיים וייצמן לראשי המרד. מאידך, חושף האוסף רשימות ומסמכים המעידים על חיי היום-יום של היהודים שנותרו בגטאות ובמחנות אחרי שהסתיים מרד גטו ורשה ההירואי.

"אנו פותחים את הארכיון החדש לחוקרים ולציבור המעוניינים ללמוד יותר על התקופה הנעלמה הזו בשואה", אמר שטיין וציין כי רוב המסמכים יעלו בקרוב לאתר האינטרנט של המוסד.