בניתי לי בית, אבל טרם הצלחתי למצוא אהבה
עברתי לניו יורק, מצאתי עבודה מסודרת ויצרתי לי סביבה של חברים. נרשמתי לי לכל מיני אתרי היכרויות, יצאתי לדייטים, והייתי משוכנעת שמשהו לא בסדר בי. עד ששחררתי את עצמי מהחיפוש ויצאתי לעולם, לעשות את כל מה שטוב בשבילי
במהלך שנות התבגרותי המאוחרות חוויתי כמה וכמה מערכות יחסים, יותר נכון להגיד שבגיל הטיפש עשרה שכבתי עם כל מה שזז, לא יודעת אם זה נבע מהערכה עצמית נמוכה או מחוסר ביטחון שלי בעצמי, אבל בטח ובטח שזה נבע ממשהו.
בסביבות גיל 19 התחלתי במערכת יחסים ארוכה עם בחור בן גילי, ומאוד אהבתי את הזוגיות שהיתה לנו. בכלל היה לי טוב להיות בקשר, להגיד לכולם שיש לי חבר. מאז חוויתי כמה מערכות יחסים וכולן היו ארוכות טווח, אבל בסופו של דבר הן נגמרו בשברון לב, שלי.
אחרי הצבא עזבתי את הארץ ונסעתי לי לטייל בעולם. הייתי במקומות מדהימים ופגשתי אנשים חדשים ומקסימים, שמלווים את חיי עד היום. עדיין לא חזרתי ארצה, אבל אני באה די הרבה לבקר, והבנתי באיזשהו שלב שבשביל הנפש שלי עדיף לי לחיות במקום מרוחק מהמשפחה שלי, כי זאת היתה הדרך היחידה שיכולתי לסלוח ולאהוב אותם.
התמקמתי לי בניו יורק, הקמתי לי חיים ובית, מצאתי עבודה מסודרת שהיה בה מקום להתפתח, הסתדרתי עם ניירות עבודה ויצרתי לי סביבה של חברים קרובים. בקיצור, בניתי לי בית, אבל לא הצלחתי למצוא אהבה. נרשמתי לי לכל מיני אתרי היכרויות, יצאתי עם כל חלאות העולם לדייטים, והייתי משוכנעת שאם אני לא מוצאת לעצמי מישהו לחיות איתו את חיי, אז משהו לא בסדר בי.
מתי יהיה לי מישהו רציני?
הלחץ הזה של הסביבה לחיות בזוגיות, וכמובן העיסוק המטורף הזה במתי יהיה לי מישהו רציני, הובילו אותי לא פעם להתפשרויות מטורפות שעשיתי עם עצמי, כשהעיקר הוא לא להיות לבד. אפילו חייתי תקופה ארוכה עם איזה בחור שממש לא סבלתי, אבל הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל לא להיות לבד. בשיחות עם חברות הייתי שואלת, מה לעזאזל אני צריכה לעשות בכדי למצוא מישהו?
כמובן שהחברה הסכימה איתי לאורך כל השיחה, כי זה מה שחברות טובות עושות. הן תמיד שם להקשיב ולעזור. כשנפרדו דרכינו והלכתי לי הביתה לבדי, הבנתי שככה אי אפשר להמשיך ושהחיים שלי, והאושר הפנימי שלי, לא תלויים באף אחד רק בי.
עמדתי רגע מהצד והסתכלתי על החיים שלי, על ההישגים שלי עם עצמי. הגעתי כל כך רחוק בחיי המקצועיים וגם בקטע הנפשי שלי התגברתי על כל כך הרבה מכשולים בחיי, והכל לבד, בכוחות עצמי.
אמרתי לעצמי שאולי לא התמזל מזלי ויכול להיות שלעולם לא אמצא את האחד והיחיד. יכול להיות שזה הגורל שלי. החלטתי להשלים עם זה, החלטתי להפסיק לחשוב שבלי גבר אני לא שווה כלום, החלטתי לאהוב את עצמי ולהעריך את עצמי בזכותי ובזכות מה שהגעתי אליו.
לימדתי אותי לאהוב את עצמי
שחררתי את עצמי מהחיפוש ויצאתי לעולם לעשות את כל מה שטוב בשבילי, את כל מה שממלא אותי ועושה אותי מאושרת. חזרתי ללימודים, פיניתי יותר זמן לחברים, יצאתי לבלות ונהניתי מכל רגע. לרגע לא חשבתי שאולי זה יקרה היום, וממש לא עניין אותי אם יש בחורים רווקים וחתיכים במקומות שאליהם הייתי יוצאת.
החיים שלי היו מאושרים ומלאים ולא היה חסר לי כלום, וכל שמחת החיים הזאת שהיתה בי, ועדיין ישנה, קרנה החוצה. לימדתי אותי לאהוב את עצמי, לכבד אותי. הייתי הכי יפה בעולם והכי מאושרת מכולם, אבל זו לא היתה שחצנות - זה פשוט קרן החוצה ואי אפשר היה להתעלם מזה.
ופתאום, כמו דבורים שבאות לדבש, התחילו איתי המון בחורים. כל היום היו מסביבי גברים מדהימים שרצו אותי, שרצו איתי קשר מחייב, שחשבו שאני הכי נהדרת בעולם.
וככה הגיע היום שבו הכרתי את מי שהיום הוא בעלי, שאלמלא הייתי עושה את הסוויץ' הזה במוח, אני משוכנעת שלא הייתי פוגשת אותו לעולם.
לפנייה לכתב/ת 
