חודשים לפני החתונה היא יודעת: זו פשרה
היא אמרה שהוא אוהב אותה מספיק בשביל שניהם. שאין טעם לחכות לגבר הנכון, כי זה לא קיים, זו אשליה בלתי מציאותית של רווקות. אמרה שהיא חשבה שלעולם לא תתפשר, אבל הנה היא מוצאת עצמה רווקה בת 30 פלוס נאהבת – אז היא מתחתנת
חודשיים אחרי שהכירו פגשתי אותם במסיבה. הבחור לא הוריד את ידיו ממנה ונראה מאוהב, נראה שהוא מעריץ את האדמה שהיא מתהלכת עליה. היא נראתה אדישה.
אחרי המסיבה היא אמרה שהחליטה לחתוך את הקשר, שהמשיכה היא קריטית מבחינתה, והיא לא נמשכת אליו עדיין, שהיא לא מתרגלת ליציאות המביכות שלו, שהוא לא מתחבר עם החברים שלה, ושהחבר הכי טוב שלו הוא סוג של הומלס בלי בית ובלי עבודה בגיל 30.
היא נתנה את הנשמה בקשרים ההם, והגברים זנחו אותה
אבל תוכנית ההתנתקות שלה נגנזה, ובמקומה הגיעה הצעת הנישואים שלו. בשיחה בה הודיעה לי על החתונה הצפויה שאלתי אותה מה קרה. היא ענתה שמעולם לא אהבו אותה ככה, כמו שהיא. שאלתי אותה אם היא אוהבת אותו, היא ענתה שהיא לא יודעת והסבירה שהפחד שלה שלעולם לא תהיה נאהבת כך הוא עצום. הכרתי את סיפורי העבר שלה, את הגברים שאיתם יצאה. היא נתנה את הנשמה בקשרים ההם, והגברים זנחו אותה, לפחות שניים שאהבה מאוד. והנה יש כאן משהו בטוח שרוצה להישאר. היא התעייפה.
בשיחה נוספת שערכנו היא אמרה לי שהוא אוהב אותה בשביל שניהם, ושמושלם ממילא אין. שאין טעם לחכות לגבר הנכון, כי זה לא קיים בכלל. זו אשליה בלתי מציאותית של רווקות. שהיא תמיד אמרה שלעולם לא תתפשר, אבל הנה היא מוצאת עצמה רווקה בת 30 פלוס נאהבת - ודי לה בכך.
אני החצופה הזו שמעזה לבקש יותר מהחיים האלה
מעולם לא רציתי לנתק את הטלפון כמו בשיחה הזו, כי ידעתי שהיא התכוונה אליי. אני הרווקה הזו החולמנית, שתמיד מנופפת בעובדה שלא אתפשר. אני הרווקה הזו שיש לה מחזרים, וכמו שאבי אומר: "שיש לי את החוצפה לסרב לגברי החמד שרוצים אותי". אני הרווקה הזו שלא מוכנה להתפשר ושחיה חיים שיש בהם הרבה קושי, בגלל שאיני מוכנה לקבל פחות. כן, זו אני החצופה הזו שמעזה לבקש יותר מהחיים האלה. למרות שברוני הלב הגדולים שעברתי, ודווקא בגללם, אני מתחזקת בעובדה שאין מקום לפשרה גדולה ומהותית בחיי. אין מקום לכך שאנשא לגבר שאוהב אותי ואני לא אוהבת אותו.
הוא לא מתאים לי, גם אם אני מתאימה לו בדיוק
אני יכולה כבר מהיום בחמש לשלוח הזמנות לכל חבריי ומשפחתי, כי יש גבר שכזה שמלווה אותי בארבע שנים האחרונות שמביט בי בעיניים של גבר מאוהב. גבר שאני מסרבת לו למרות טוב ליבו, למרות יחסו המדהים אלי. גבר שגר מתחתיי וכל רצונו הוא לעשות לי טוב, לפרגן לי, לתמוך בחלומות שלי. אבל איכשהו אני מרגישה שאיני אוהבת אותו אהבת אשה לגבר, אלא כמו אח. שאין לי משיכה כפי שהיתה לי עם הגבר האחרון שאיתו יצאתי. אין את התשוקה הזו, את ההתרגשות. יש לי אליו הערכה רבה, אבל לעזאזל, הוא לא מתאים לי, גם אם אני מתאימה לו בדיוק.
אין ספק שהשיחה עם חברתי וחתונת הפשרה שלה החלישו אותי. למרות שאלו חייה שלה, יש לי כאב גם עליה. על כך שחודשים לפני החתונה היא יודעת שהיא מתפשרת, שהיא מוותרת על הדבר הכי חשוב - על הדבר הגדול והיפה הזה שיש לנו בחיים - על הזכות לאהוב. היא מוותרת על האושר הזה, החמקמק. על התחושה הזו שהלב שלך עולה על גדותיו מרוב אהבה. לאהוב הוא אושר שלא ניתן להשוות אותו ללהיות נאהב. זו ליגה אחרת. חשבתי כבר להחרים את החתונה, אבל מי שאני שאעשה את המחאה הזו, האם בכלל יש לה מקום?
מדוע אני בכלל מכניסה את הרגש שלי לסיפור הזה. רק בגלל שזה מעורר אצלי איזשהו ספק לגבי צדקת דרכי? כל אחד יחיה את חייו כראות עיניו, לא כולם חייבים להביט לחיים בלבן של העיניים ולבקש את הכל.
האם היא צודקת ואני טועה? האם כשהיא תהייה עם ילדים ובלי אהבה בלב אולי אני אהיה רווקה שעדיין מחפשת. האם אני הדון קישוט והיא פשוט עושה את הדבר הנכון?
* נכתב בשם בדוי.
טוקבקים כדורבנות:
הילדים הכי אומללים / בת של זוג כזה
בתור ילדה לזוג כזה יכולה להגיד לך ברטרופרספקטיבה של 30 שנות נישואים של הוריי (שגם הם התחתנו כשהוא העריץ את האדמה עליה היא דורכת והיא התחתנה איתו בגלל שהוא היה בחור טוב וכי הוא העריך את האדמה עליה היא דורכת) ששניהם אומללים ואנחנו היינו הכי.
מתכון לגירושים / אלכס הבת
יכול מאוד להיות שנתוני סטטיסטיקות אחוזי המתגרשים אשר מופיעים תדיר במדור זה מתבססים על נישואים מסוג זה. מי שמתחתנת מתוך פשרה, תישא תמיד בליבה מרירות ואף פעם לא תיתן את כל כולה למערכת היחסים, כי היא חשה שהיא טובה יותר. היא תקום מתפשרת ותלך לישון מתפשרת ותקרוס בכל משברון או ריב, כי תמיד תנקר לה בראש המחשבה :"הייתי יכולה למצוא טוב יותר..."
והכי חשוב - שתהיה אהבה / אלמונית
זה לא צריך להיות או זה או זה! אחד לא בא במקום השני. צריך למצוא אהבה, זה הדבר הכי חשוב בעולם ובלעדיו יהיה לך רע בקשר ולא משנה אם הבנאדם שאיתך יהיה הכי "מושלם" ומתחשב. מצד שני, לבוא עם רשימת מכולת כשאת מחפשת זוגיות - זו טעות. אין דבר כזה, מישהו שימלא אחרי כל הציפיות שלך. יש דברים בסיסיים שצריכים להיות לך חשובים ועל אחרים את תצטרכי להתפשר (את מחליטה על מה כן ועל מה לא).חשוב שזה יהיה בנאדם שרואה את העתיד כמוך, שיעריך ויכבד אותך, ושיהיה לכם כיף ומעניין ביחד, והכי חשוב - שתהיה אהבה. בלי זה הקשר לא שווה וכל דבר יכול לפרק אותו.
אני מאמינה שמתישהו בחיים חברתך תתאהב בגבר אחר ותפרק את נישואיה (או במקרה הרע תנהל קשר כפול) ואילו את? סביר להניח שאם לא תתפשרי ותמשיכי לחפש אחרי איזה גבר מושלם שלא קיים (אל תשכחי שגם את לא מושלמת ושגם בך יהיו דברים שיתפשרו עליהם) - תישארי רווקה.האם זה גרוע? תלוי בך. אם חייך מספקים אותך גם ללא ילדים, משפחה וזוגיות, אז מה טוב ואם לא, אז יהיה לך רע, עצוב והרבה קינאה בחיים על אלה שיש להם.
אבל להתחתן עם גבר שלא אוהבים? טעות. טעות קשה.
עניין של סדרי עדיפויות שונים / סינדרלה
אין פה עניין של צודקת או טועה, כי לכל אחת מכן יש סדרי עדיפויות שונים, ומחיר אחר שאתן מוכנות לשלם עבור החלום שלכן. אצלה בראש הרשימה של מטרותיה בחיים יש חתונה, בלי להבין שחתונה זה לא מטרה שמצרפים אליה את מי שרק מוכן, אלא אמצעי להתקשרות ומחויבות למישהו שאוהבים. נראה לי שסדר האירועים שלה הפוך. היא החליטה להתחתן, ואחר כך מצאה עם מי, במקום להפך.
ואצלך- אהבה אמיתית במקום הראשון. זה לא חוצפה לצפות ליותר, אין סיבה לפחות מהטוב ביותר - עבורך.
להתפשרזה לא אומר ללמוד לחיות עם חסרונות של מישהו. להתפשר זה אומר לא להיות מסוגלת להיות את עצמך עם מישהו, או לא לעשות את מה שאת באמת רוצה בגללו, או להיות מחויבת לעשות את מה שאת לא רוצה בגללו.
לאהוב מישהו כמו שהוא, עם ולמרות הכל, זה לא להתפשר. זה לאהוב. ולא מגיע לאף אחד להעביר חיים שלמים בלי זה.
לפנייה לכתב/ת 
