מדוע חרדים עדיין לא עובדים?

דו"ח המועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה, מחודש מרץ 2009, מצביע על כך שרק 38% מכלל הגברים החרדים עובדים לפרנסתם, זאת לעומת 75% בכלל האוכלוסייה בישראל. חלקם הגדול מועסק בשירותי החינוך והדת של הקהילה. בקרב הנשים החרדיות המצב טוב יותר ו-54% מהן עובדות.

הדו"ח קובע שהעוני הנרחב ממנו סובל המגזר החרדי, נובע בראש ובראשונה משיעור הנמוך מאוד של גברים חרדים השותפים למעגל העבודה. העובדה שרוב המשפחות החרדיות הן ברוכות ילדים, מחריפה את היקף המצוקה ואת עומקה. למרות תעסוקת הנשים, הפרנסה מצויה בדוחק בהתחשב במגבלות התרבותיות החלות עליהן, רמת הכנסתן הנמוכה, ובקטיעת חיי העבודה מדי לידה.

נכונה העובדה שמשנת 1996, ובעיקר לאחר מותו של הרב שך, מנסה החברה החרדית לפרוץ את הקיבעון בו הייתה שרויה במשך עשרות שנים בהן לא הכינה את צעיריה לחיי המעשה ולפרנסה. נכונה גם העובדה שאלפים בודדים מבניה ובנותיה מכשירים את עצמם במסגרות המיוחדות שקמו להם, כמו הקריה האקדמית אונו, המכללה החרדית ובג"ט בירושלים, מבח"ר בבני ברק, והמרכז החרדי להכשרה מקצועית.

לצד עובדה זו יש לציין את מבחן התוצאה לאחר 12 שנות פעילות: מרבית המשתתפים והמסיימים עד כה הן נשים ולא גברים. לגביהן, אין שינוי או מהפך, כיוון שהן ממילא נועדו לפרנס משפחותיהן לפי קביעת מנהיגם, ה"חזון איש" מאז שנות ה-50. עובדה זו קיבעה את דפוס החיים השולט במגזר: נשים מכשירות את עצמן לשוק העבודה בעוד שהגברים מתמסרים רק ללמוד תורה. מול אלפים בודדים של גברים שנגשו להכשרות במהלך שנים אלו, מצויים עשרות אלפים שממשיכים בתלם ולומדים לימודי קודש בלבד.

כל הכשרה מקצועית או לימוד אקדמי, מחייבים ידע בסיסי מוקדם באנגלית, מתמטיקה, עברית כהלכתה ומיומנויות דיגיטאליות. כיוון שחל איסור מוחלט על תוכניות לימודים אלו לגברים בגילאי החינוך העל-יסודי (ישיבות קטנות וגדולות), הגברים החרדים שהותר להם להכשיר את עצמם פוגשים לראשונה בחייהם את לימודי האנגלית והמתמטיקה בגילאי 23 ואילך.

הקושי בו הם נתקלים הוא רב, כיוון שעליהם להגיע מרמת אפס לרמה גבוהה הנדרשת מהמקצוע בפרק זמן קצר. רבים נשברים על סף זה, או שהם מסתפקים ברמה נמוכה.

הגברים המכשירים את עצמם לפרנסה בחרו עד כה להתרכז בעיקר בשני תחומים: משפטים ומנהל עסקים. אך שני תחומים אלו מוצפים בבוגרים של האוניברסיטאות והמכללות מהשורה הראשונה, ועל כן עליהם להתמודד לא רק בשוק מוצף אלא גם במתחרים חזקים שנאבקים על כל מקום עבודה.

נכונה גם העובדה שנפתח חלון הזדמנויות בחברה החרדית ביחס להכשרות ולימודים לצרכי פרנסה. שורשיו מצויים בצבור החרדי עצמו שרוצה להשתחרר מלפיתת העוני. רבים חשים שבצורה הנוכחית הם הגיעו לסוף הדרך, והם מסכנים את אושיות החברה החרדית ואיתה את כל משק המדינה.

הבעיה מצויה בעיקרה אצל הגברים. ההכשרות בגילאים הבוגרים (23 ואילך) הן מאוחרות מדי, קשות מדי, ותוצאותיהן המערכתיות עלובות.

חלון ההזדמנויות ההיסטורי עלול להיסגר, וזו צפויה להיות בכייה לדורות בהילקח בחשבון הריבוי הטבעי העצום של קהילה זו.

כבר כיום מהווים החרדים כ-25% מכלל הילדים בגילאי החינוך הצעיר, למרות שהם מהווים כ-10% מהאוכלוסיה הכללית. בעוד כ-20 שנים החרדים יהוו כ-20% מכלל האוכלוסיה, וילדיהם בחינוך הצעיר יהוו כ-40%. במצב שכזה מסופקני אם

יהיו האמצעים והיכולות בידי ממשלות ישראל ליצור את השינוי המיוחל, שגם כיום הוא מאוד תובעני וקשה.

המטלה רובצת לפתחה של ממשלת ישראל, ואי אפשר לטפל בה בדרך אקראי ובתרומות מזדמנות של בעלי מאה. רק כך נוכל לחלץ את החברה בישראל מתוך המיצר אליה היא נקלעה.