ביהמ"ש: עונש מינימום לנהג שיכור - חמור מדי
השופט מעורר המחלקות אברהם טננבוים, עושה זאת שוב. אתמול (א') החליט לחרוג מעונש המינימום הקבוע בחוק לנהיגה בשכרות, תוך שהוא מסביר כי אין היגיון בענישה אחידה לנהגים שבדמם מעט אלכוהול, וכאלה שנתפסו בשכרות כבדה
בית המשפט לתעבורה בירושלים קובע: שלילת רישיונו של נהג שיכור לתקופה של שנתיים, היא עונש חמור מדי. מדובר בעונש בלתי מידתי - כך בית המשפט - ועל שופטים לחרוג ממנו במקרים שבהם מדובר בנהגים ששתו כמות אלכוהול קטנה יחסית.
שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, אברהם טננבוים, מתייצב שוב כנגד הממסד וערכאות גבוהות. אתמול (א') גזר על שלושה נהגים שנתפסו נוהגים תחת השפעת אלכוהול, עונשים נמוכים משמעותית מעונש המינימום הקבוע בחוק. למרות שעונש המינימום הוא שלילת רישיון לשנתיים, החליט טננבוים לפסול את רישיונם של שלושה נהגים לתקופה של שישה חודשים בלבד, בנוסף לביצוע 250 שעות שירות לתועלת הציבור.
בהסבירו את ההחלטה, כותב טננבוים כי על-פי המצב כיום, עונשם של נהגים ששתו כמות קטנה בלבד של אלכוהול, זהה לעונשם של נהגים ששתו לשוכרה ואינם כשירים לנהוג או אף ללכת. לדבריו, ענישה מעין זו אינה מידתית, ולכן יש ליצור התאמה בין רמת השכרות וחומרת הענישה - כפי שנהוג במקרים של עבירות תנועה אחרות, כמו למשל עבירות של נהיגה במהירות מופרזת.
השופט טננבוים: "החוק מכליל נהגים שמידת סיכונם קלה" (צילום אילוסטרציה: צביקה ליפסקי)
ראוי לציין כי בתי משפט מחוזיים פסלו לאחרונה מספר גזרי דין מקלים שפרסמו בתי משפט לתעבורה, והחמירו את עונשיהם של נהגים שיכורים. גם בית המשפט העליון התייחס לעניין החריגה מעונשי המינימום, וקבע כי "השימוש בסמכות לסטות מעונש הפסילה המינימאלי שמור למקרים חריגים ביותר".
על שלושה נהגים סיפר השופט
שלושת הנהגים שהובאו בפני בית המשפט לתעבורה בירושלים, נתפסו במצב אותו מגדיר השופט טננבוים "רמה לא גבוהה של שכרות". כעדות למצב זה של "שכרות קלה", מציין טננבוים כי אחד הנהגים אף שוחרר לביתו על-ידי השוטרים שתפסו אותו, תוך שהם מאשרים לו להמשיך לנהוג במכוניתו. לשלושת הנהגים, מוסיף השופט, אין עבר תעבורתי משמעותי - כולם מוגדרים נהגים "נורמטיביים", בעלי מספר נמוך מאוד של עבירות תנועה.
לאור רמת השכרות הנמוכה ועברם התעבורתי הנקי, מתעוררת הבעייתיות עליה מצביע טננבוים כבר בתחילת גזר הדין: האם יש להטיל על שלושת הנהגים את עונש הפסילה המינימלי, שיהיה זהה לזה של נהגים שנתפסו כשבדמם כמות כפולה או יותר של אלכוהול?
התשובה של טננבוים חד-משמעית. במקרה של נהג בעל עבר נקי, שנתפס כשבדמו כמות נמוכה של אלכוהול, על בית המשפט להשתמש בסמכותו, ולגזור על הנהג פסילה קצרה מזו הקבועה בעונש המינימום. יש לציין כי החלטת השופט התקבלה בניגוד לעמדת הפרקליטות, שתבעה מבית המשפט כי יפסול את רישיונם של שלושת הנהגים לתקופה של שנתיים - כקבוע חוק.
"הכללה לא מידתית ולא הגיונית"
טננבוים, הנחשב "אקטיביסט" מובהק, כותב בגזר הדין של אחד משלושת הנהגים כי "הבעיה בחוק (כיום) היא שהוא מכליל בתוכו נהגים שמידת סיכונם קלה יחסית - נהגים ששתו מעט, ולא היו מודעים לכמות - יחד עם נהגים המסכנים את חיי הציבור ממש - ששתו עד לרמה שאינם כשירים להליכה, וקל וחומר לנהיגה. הכללה זו אינה מידתית ונוגדת את ההיגיון".הפתרון אותו מציע טננבוים פשוט - "ליצור מדרג בעבירות השכרות, ועונשים שונים לרמות שונות של אלכוהול". כדי להדגים כיצד ניתן לפתור את הבעיה ללא קושי, משווה השופט את עבירות השכרות לעבירות של נהיגה במהירות מופרזת: "כשם שבנהיגה מופרזת מוסכם על כולנו כי ישנן דרגות חומרה שונות, כך צריך להיות בעבירת השכרות".
אלא ששינוי החוק נתון בידי המחוקק בלבד - כנסת ישראל. ומה מציע טננבוים לעשות עד שישונה החוק? כאן מציב עצמו השופט במסלול התנגשות עם בתי משפט מחוזיים, שכאמור ביטלו בעבר עונשים מקלים לנהגים שיכורים. ובכל זאת, כך כותב טננבוים: "בינתיים, מן הראוי כי בית המשפט ישתמש בצורה מרחיבה בסמכותו להורות על פסילה קצרה יותר מעונש המינימום. זאת, כמובן במקרים המתאימים, ותוך הצעת עונש חילופי הולם".
השוואה: שכרות ודיבור בנייד
בהסבר נוסף להחלטתו לחרוג מעונש המינימום, משווה טננבוים את הנהיגה בשכרות לדיבור בטלפון נייד בזמן הנהיגה. "הדברים אולי לא ידועים", כותב השופט, "אך מדענים טוענים כבר מספר שנים כי הסיכון של דיבור בטלפון נייד עם דיבורית במכונית, זהה פחות או יותר לנהיגה בהשפעת אלכוהול ברמתה הנמוכה". בגזר דין ארוך ומנומק במיוחד, מצטט טננבוים מספר מחקרים שהשוו בעבר בין נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונהיגה בזמן דיבור בטלפון נייד.באחד המחקרים, כך כותב השופט, נערכה השוואה - באמצעות סימולטור נהיגה - בין נהגים ששוחחו בטלפון, ונהגים שהיו תחת השפעת אלכוהול ברמה הגבוהה מזו המותרת על-פי חוק. "גם כאן חזרה התוצאה, ואפילו יותר מכך - המשוחחים בטלפון היו מעורבים בתאונות יותר מאשר הנהגים שנהגו תחת שכרות". טננבוים אף מוסיף כי שברוב המחקרים העוסקים בתחום לא היה הבדל משמעותי בין דיבור בטלפון נייד ללא דיבורית, לבין טלפון נייד עם דיבורית".
למרות שהוא מסייג את הדברים, ומבהיר כי אין להמעיט מחומרת העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, כותב טננבוים כי במצב הנוכחי מתעורר קושי ברור. "הסכנה לציבור ברמת שכרות נמוכה, זהה לסכנה בדיבור בטלפון עם דיבורית. הכיצד ניתן להפריד בין שתי פעולות המסכנות את הציבור? האחת מותרת לחלוטין, והשנייה נענשת בשנתיים פסילה. אין העונש מידתי, וקשה לראות בכך מדיניות המגנה על הציבור ומונעת שכרות".
לפנייה לכתב/ת 
