איך זה שכוכב מעז

כמי ששותף לשיפוטיות הניתכת על כל שיר וזַמר ב"כוכב", אפשר היה לצפות שהדר יגיש שירים מושלמים ויבצע אותם ללא רבב, ומובן שלא כך היה. השירים – אישיים וכנים ככל שהיו - שפעו קלישאות אמצע הדרך ("את איתי בלב, רק עלייך אני חושב") שהסתירו הבלחות של מקוריות. העיבודים - שהתבססו על שני פסנתרים, של הדר ושל טל פורר, וגם צ'לו של מאיה בלזיצמן -הטביעו את הקול של הדר בצלילים עשירים מדי ודרמטיים, ככל הנראה כדי לטשטש את חולשתו.

ואכן, קולו רחוק מהסטנדרטים של "כוכב נולד", אבל זה לא הרתיע אותו. "אני לא זמר, אני אומן, אומן שמבצע את שיריו", כך הוא הגדיר את עצמו במהלך הערב. חלק מהקהל צחק, אבל הדר היה רציני: "כששיחקתי את ז'וז'ו (חלסטרה, מ"הקומדי סטור") הייתי עם פאה. אפילו ב'כוכב נולד' אני סוג של דמות. ופה אני מרגיש חשוף ובלי הגנה".

האמפתיה לנוכח שבריריותו התחלפה בתמיהה. הדר, שהמופע שלו כלל גם דיבורים אישיים וקטעי סטנד אפ, עבר לדבר על מוזה – הימצאותה והעדרה, ולפני שביצע שיר מסוים, דיווח שכתב אותו בחמש דקות. בתור מי שרק כעת חושף את אישיותו הזמרתית, הגדרתו את עצמו במהלך המופע כאומן וכמי שהמוזה נוגעת בו, גבלה ביומרנות ובחוסר צניעות. מה גם שהוא לא כיבד את מעמדו הנוכחי, ושיבץ בהופעה את "ז'וז'ו הפטיש" ואת "שיר הטרטע", ירוד ההומור.

הדר. "מרגיש חשוף ובלי הגנה"

"אני - אגשים - את חלומי", הדגיש הדר את מאוויו, כששר את "בגלל הרוח" עם אורחיו שלומי שבת ומרגלית צנעני. חבל שהוא לא נשאר ל"חדר ללילה" - ההופעה של אביב גדג' שהתקיימה באחת בלילה. המילים "אומן", "יוצר" ו"מוזה" לא הוזכרו בה, ובכל זאת נכחו.

בוסה נובה אובדנית

שירי אלבומו החדש של גדג', "תפילה ליחיד", שלרוב מבוצעים בנוסח רוקיסטי, קיבלו שדרוג פסנתרי עדין, שהדגיש את המלודיה שלהם. "ככה בעצם הם נכתבו, על פסנתר", סיפר גדג', אבל לא ויתר על הגיטרה ונע בטבעיות בין שני הכלים. היה פער חינני בין הרצינות שבה ביצע את שיריו ובין הדרך שבה הציג אותם, למשל בהקדמות "שאנסון קטן מהגיהנום" (לפני "יוון") ו"בוסה נובה אובדנית" ("חדר ללילה").

אביב גדג'. נע בטבעיות בין הגיטרה לפסנתר

אחד משיאי ההופעה היה כשגדג' הביע רצון "להצטרף לעגלה השמחה של הפיוטים והחזרה למקורות", ושר לבד עם הפסנתר את "בסוף המדבר" של אחיו, שלום גד. בנימה עצובה יותר מאחיו, עם השמטה של הבית האמצעי ורגע מכמיר של השתהות מהססת, הוא ריגש את הקהל. כמו באלבומו ובהופעותיו, חלק ניכר מהיופי שביצירה התהווה בזכות הכישרון של נגניה הקבועים - רון בונקר בפסנתר ובגיטרות, יהוא ירון בקונטרבס, בוריס מרצינובסקי באקורדיון והתוספת, רונן שפירא בפסנתר.

עוד תגבור משמעותי נתנה האורחת שהלמה את ההופעה – רות דולורס וייס, שגדג' טען שהם הופרדו בלידתם "ועכשיו אנחנו מחפשים את ההורים שלנו". כשהיא שרה את "בלוז ראש חודש" בעוצמתה המיוסרת, האוויר רטט מהתעלות, במיוחד כשגדג' הצטרף אליה.

מחווה ל"מכשפות". מאסה מוזיקלית נשית מרשימה

בין שתי ההופעות, נפגשו מאיה בלזיצמן מההופעה של צביקה הדר ויהוא ירון מההופעה של אביב גדג' בהופעה נוספת בה נכחו כנגנים – "עד העונג הבא". 15 השנים שמלאו לצאת האלבום של להקת "המכשפות", הצדיקו את מופע המחווה הזה, שנפתח ב"שיר המכשפות". דפנה קינן ביצעה אותו בתיאטרליות מפחידה עם קולות ליווי של שילה פרבר, מפיקת המופע.

ערן צור מכשף

היה טוב להיווכח במאסה המוזיקלית הנשית שהצטברה באופן מרשים ב-12 השנים שעברו מאז מותה של ענבל פרלמוטר, מנהיגת הלהקה. וכך התייצבו קינן ופרבר יחד עם אסי לוי, אביגיל רוז, אליוט, דנה עדיני, לי טריפון, מאיה בלזיצמן (שמלבד הצ'לו שלה גם תרמה את קולה) ונינט טייב, לצד ערן צור, רם אוריון, יהוא ירון, אדם בן אמיתי והנגנים איתמר גרוס ויניב דדון.

הדר. צלילים עשירים מדי ודרמטיים 

התכנים הקודרים של פרלמוטר הושרו באהבה רבה, שבמובן מסוים ריככה

ורידדה אותם, אבל הגעגועים אל שיריה והמפגש המחודש איתם שימחו את המשתתפים והקהל. מוזר שבתוך הנשיות הצבעונית הזאת, המסעיר האמיתי היה גבר – ערן צור, שסחף עם השיר "יום שחור". ההופעה הסתיימה בביצוע משותף ואנרגטי ל"הלילות הקסומים", חידוש שמזוהה עם "המכשפות". "אך ראו, תעלומה: הפיה כבר נעלמה", הם שרו, והצליחו להחזיר אותה, ולו לרגע.