המכון הרפואי - לא השירות שחשבתם

במדינת ישראל פועל גוף הנקרא "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים". מדובר בגוף אליו נשלחים אזרחים כאשר מתעורר ספק לגבי כשירותם לנהוג. מכון זה הוא בעל הסמכות הבלעדית לקבוע - באמצעות רופאיו - אם האזרח שבכשירותו לנהוג הוטל ספק, יוכל להמשיך ולנהוג. לא אחת נמתחה בקורת נוקבת על הדרך בה מתנהל המכון, שהוא בעצם "ממזר": כפוף מינהלית למשרד הבריאות, אך עובד בשרות משרד התחבורה.

הכלאה זו יצרה לא מעט אבסורדים: למשל, משרד התחבורה נהג לא אחת להפנות למכון - שגם כך אינו עומד בעומס - נהגים צעירים שעברו עבירות תנועה, כ"אמצעי תיקון". למעשה מדובר בצורת ענישה שחייבה את הצעירים לעבור את כל מסכת היסורים שהמכון הזה מסוגל לייצר. בעבר סיפרנו על אופנוען צעיר שהחליק עם האופנוע ביום גשם, נפצע קלות ברגלו, ונשלח למכון לבדיקה פסיכיאטרית כדי לבדוק אם הוא כשיר לנהוג. יש לציין שלמדינה כלל לא הפריע לגייס את הבחור לצה"ל כאזרח נורמטיבי.

אבל למכון יש גם תפקיד אמיתי חשוב: לקבוע אם אנשים בעלי מוגבלות גופנית חמורה יכולים לנהוג ברכב. ואם כן, איזה אבזור יש להתאים להם. ודווקא במשימה זו, המכון חורק מאוד, לפחות במקרה של א.ו מבאר שבע.

א' היא נכה קשה הרתוקה לכסא גלגלים. לפני קצת פחות משנתיים ביקשה ללמוד נהיגה, על-מנת שלא תהיה תלויה לגמרי בזולת. לשם כך פנתה למכון, ועברה בדיקות כדי להתאים לה את האבזור שיאפשר לה לנהוג. מומחי המכון קבעו שהיא זקוקה ל"ג'וי סטיק" - מוט קטן המותקן ברכב בסמוך לידו של הנהג, ובאמצעותו הוא שולט על ההאצה והבלימה של הרכב ועל ההגה. עם המלצות המכון (ד"ר אריה גור) פנתה א' לבית ספר לנהיגה המתמחה בהדרכת נכים, והחלה בשעורי הנהיגה, כאשר המתקן ברכב לימוד הנהיגה, הותאם לדרישות המכון.

אלא שתיאוריה לחוד, ומציאות לחוד. לאחר שיעורי נהיגה לא מעטים, התברר שהיא מתקשה לשלוט ברכב באמצעות הסטיק. מורה הנהיגה החליט לנסות ולשנות את המתקן: הוא ביטל את השליטה על הבלימה וההאצה באמצעות הג'וי סטיק, והותיר אותו כהגה בלבד. השליטה על הבלימה וההאצה הועברה לדוושות שהותאמו לרגלה השמאלית של א, רגל שמתפקדת היטב. לדברי המורה, גם זה לא עזר וא' התקשתה גם בשליטה על ההגה בלבד. ואז עשה המורה שינוי נוסף: ברכב הותקן גלגל הגה חשמלי קטן, באמצעותו הצליחה א' סוף סוף לשלוט היטב ברכב. שינויים אלה לא תאמו כמובן את המלצות רופא המכון, ולכן המליץ בפניה מורה הנהיגה לפנות לרופא, כדי לקבל אישור לשינוי המתקן.

ומכאן החלה מסכת היסורים. רופא המכון יצר קשר עם מנהל בית הספר לנהיגה, וזה פנה למורה הנהיגה שלימד את א' בפועל, כדי שיסביר בכתב את הצורך בשינויים. המכתב נשלח, אבל כאשר א' גילתה כי אין כל תגובה, פנתה שוב למכון. הרופא טען כי לא קיבל את המכתב. שוב נשלח מכתב, גם בדואר וגם בפקס. גם מורה הנהיגה וגם א' שלחו מכתבים ופקסים, שלא הגיעו משום מה - כך במשך יותר מחצי שנה. אגב: מורה הנהיגה סיפר לנו שיש לו עוד שני תלמידים, העוברים מסכת התעללות דומה - גם הם לא מצליחים לעבור את מחסום הביורוקרטיה של המכון.

לפני כחודש פנינו לדובר משרד הבריאות, כדי להבין את ההתנהלות המוזרה הזו. התשובה שקיבלנו היתה מוזרה, ולמעשה חזרה על פרטי האירוע המוכרים לנו - "בשיחת טלפון שנערכה עם הפונה (בעקבות פניית ידיעות אחרונות, ב.ב), התברר שהיא לומדת נהיגה ברכב ביטוח לאומי, באביזרים שלא הומלצו על-ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. הוסבר לה באריכות שעל מנת לשנות את המלצת המכון מ-1.4.08, יש להעביר הסבר מפורט על השינוי המתבקש והסיבה לכך, ממורה הנהיגה. הומלץ לפונה לפנות שוב למורה הנהיגה ולבקש להכין מכתב מפורט של השינויים הנדרש והסיבה לכך". במילים אחרות: לא אמרו כלום, שהרי אותם מכתבים שהם מבקשים, נעלמים באורח פלא בדרך. א' שהחליטה להגיע למכון עצמו כדי לבדוק מה קורה, גילתה כי הרופא נמצא בחופשה של 10 ימים...

שוב פנינו למשרד הבריאות, והפעם מתברר - למרות ששוב לא התקבלו מכתביה במכון - כי העסק החל לעבוד. "בניסיון לעזור לה שוחחנו עם מורה הנהיגה טלפונית. הוחלט לפנים משורת הדין להכניסה לבדיקה באותו יום לברור הנושא. היא נבדקה באינדיקטור על-ידי צוות מקצועי והותאם לה אבזור. בשיחה טלפונית נוספת עם מורה הנהיגה, הנ"ל קיבל את האבזור שהותאם לה כאפשרות סבירה".

אז יש לנו שני לקחים: הראשון - באמת הגיע הזמן לנער קצת את המכון הזה, שרמת השרות שהוא נותן לנזקקים לשרותיו אינה תואמת מדינה מתקדמת. והשני הוא שאנו מלאי תפילה כי המידע הרפואי העדכני שתעביר א' למכון בעתיד, לא יעלם כפי שנעלמו מכתבי מורה הנהיגה. משהו במכון הזה לא מריח טוב.