רות המואבייה שוטפת כלים בדרום העיר

לאורך ההיסטוריה היינו עדים למקרים שונים בהם חברות ברחבי העולם קלטו אליהן מהגרים שהגיעו על מנת לחפש לעצמם עתיד טוב יותר או מסיבות רעיוניות, אידיאולוגיות או אחרות. בדרך כלל, מהגרים אלה לא פגעו במרקם התרבותי המקומי אלא העשירו אותו. כך אצל היהודים שהגיעו לניו-יורק לפני 120 שנה, או ההודים שהגיעו לאנגליה לפני 150 שנה.

גם בישראל חיה חברת מהגרים. מהגרים שהגיעו מאירופה בתחילת המאה הקודמת מסיבות מסוימות ומהגרים שהגיעו הנה בשנים האחרונות, מסיבות אחרות.

בחג השבועות נהוג לקרוא את "מגילת רות", בה קיים עיסוק רחב ביחס לגר ולנוכרי, שמעלה שאלות מוסריות בנוגע ליחסה של החברה הישראלית לזר ולפליט החי בקרבה. שאלות מוסריות אלה מתחדדות כשאנו נחשפים לקמפיין האגרסיבי שמנהלת מדינת ישראל באמצעות מינהל האוכלוסין שלה, נגד העסקת עובדים לא חוקיים. מדובר בקמפיין פוליטי גזעני כלפי ציבור קטן וחסר ישע של 20 אלף איש.

הסיפור העתיק והיפה של רות, נעמי ובעז מתוך המגילה, מעלה את השאלה ואת האתגר המוסרי ביחס אל הזר. רות היא אלמנה מואבייה המחליטה בניגוד לכל הגיון ללכת עם נעמי חמותה, השבה אל ארץ כנען. נעמי, שחוזרת אל מולדתה כשהיא אלמנה וענייה, מודעת לצו המקראי לפיו: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי" (במדבר כג'). היא דואגת לרות כלתה מכיוון שהיא מבינה שאישה זרה, נוכריה וענייה, ממוצא מואבי, נידונה לאלמנות ולחיי עוני במקום אליו היא הולכת. אך רות לא מוותרת ובדרמה ספרותית מרתקת, הופכת הזרה, הפליטה והנוכריה לאשת איש עשיר ולסבתו של ישי, אביו של דוד מלך ישראל.

לאורך כל הסיפור העתיק הזה המתרחש בעונה זו של השנה, זמן "קציר חיטים", שורה רוח החוק. למשל, "לקט פאה ושכחה", המנהג לפיו יש להשאיר שאריות מהיבול החקלאי עבור העניים, בצניעות ובאופן שלא יבייש אותם - שמופיע כהלכה ברורה וכחוק המופעל כלפי הקוצרים.

הסיפור המקראי העתיק מבטא פתיחות המשולבת בקריצת עין, ביחס לסיפור האהבה המלבלב בגורן בין בעז היהודי העשיר לבין הזרה הענייה. אנשי הקהילה היהודית בבית לחם המשולבים בסיפור, אינם מצטדקים ולא מתחסדים ופועלים ברוח התורה. באנושיות.

רות לא מתוארת כמי שתופסת את מקומו של "צעיר שהשתחרר מצה"ל ורוצה לשטוף כלים או לעבוד בניקיון בתל אביב",

אלא כדמות המשתלבת בקהילה ותורמת את חלקה. האם שוטרי משטרת ההגירה קראו אי פעם את מגילת רות? האם הזרים שבינינו אכן פוגעים, גוזלים ומטמאים?

בתורה נכתבה שלוש פעמים המילה "ואהבת": "ואהבת את אלוהיך", "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את הגר". ישראל 2010 שכחה את אותם צווים מוסריים וערכים אנושיים וחברתיים שכבר בתקופה העתיקה ההיא, היו חלק מתרבותו של עם ישראל.

בואו נחשוב על כך שוב. בואו נאזין לצו המקראי, למצפוננו ולזיכרון הקרוב והרחוק של עמנו: "כי הגר הגר בארצכם לא תונו אותו, כאחד מכם יהיה לכם הגר, כי גרים הייתם בארץ מצריים אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט').

ערן ברוך, מנכ"ל ארגון "בינה", העוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי חילוני