שיחות פילוסופיות, ועוד בלילה, ועוד עם בחורה!
במשך שמונה שעות שיננתי 100 תרופות עם הפרמקוקינטיקה והדינמיקה שלהם, ודווקא עכשיו, כשכל התאים במוח עוסקים בחיבור והכנת המידע לקראת המבחן המסכם, את באה להפריע להם במלאכה החשובה. דיאלוג בקמפוס
הייתי אז בן 26, בסוף התואר השני שלי בפרמקולוגיה. היא היתה בת 21, בתחילת התואר הראשון בכימיה. נפגשנו על הדשא בקמפוס, ובתוך כמה שעות כבר ישבנו בבבית הקפה הסמוך, נועצים זה בזו מבטים מזוגגים.
זו היתה משיכה הדדית מהסוג הכי מיוחד, כזה שמעלה בך תחושות ויצרים מכל הסוגים והמינים, כולל כאלו שלא ידענו שקיימים בנו. "הסתכלתי עליך בדשא", אמרה, "וחשבתי לעצמי, מה אתה עוד יודע חוץ מפיזיולוגיה?"
"את כל כך ישירה עם כולם?" שאלתי.
"היה לי רק חבר אחד מגיל 18, ורק באחרונה נפרדתי ממנו", השיבה.
"אז את עם לב שבור שמחפשת מישהו עם תובנות פילוסופיות על החיים ועל אהבה? אני מצטער, אבל הפקולטה לפילוסופיה נמצאת בצד השני של הקמפוס", אמרתי בחיוך ממזרי.
"אני קוראת מחשבות, ואפילו את המחשבות שלך", אמרה ומחקה לי את החיוך. "אני לומדת כימיה, אבל אכן מתעניינת בפילוסופיה. שנים לומדת ומנסה להבין את העולם דרך נקודת מבטם של גדולי ההוגים. כשראיתי אותך בפעם הראשונה חשבתי שהיית יכול להיות בקלות דייויד יוּם, שהיה פילוסוף אופטימי מהגדולים בכל הזמנים, ואני יכולתי להיות חברה טובה של ארתור שופנהאואר, שהיה פילוסוף פסימי. ומכיוון שכבר נפגשנו תוכל לאלתר משהו פילוסופי מעמיק במיוחד, אפילו שלא למדת פילוסופיה באוניברסיטה, כדי לעזור לי להרגיש שוב אופטימית כאילו שלא איבדתי את החבר הכי טוב שלי".
"וואי, את כזאת מתוחכמת, התחלת בשיחה שהוליכה אותי להתרגשות גברית. ועכשיו, בתוך שנייה עברת לצד השני של הכביש ולהרגשה שאני הולך לשבור את הראש כמה שעות בדושיח פילוסופי מייגע עם בחורה פסימית, שבסוף השיחה ולאחר מאמצים רבים מצידי תקום ותלך מתוסכלת ותשאיר אותי שוב בלילה לבד. אולי כדאי שתחזרי לקו של תחילת השיחה, יהיה הרבה יותר קל ונעים לשנינו, אם בין כמה ימים של לימודים ודיונים מייגעים נעשה היום קצת משהו שונה וקליל, ואני לא מדבר בהכרח על סטוץ אלא אם כן את ממש חייבת..."
"אתה יודע, אף אחד לא יודע על העולם הזה כלום. אולי מישהו מלמעלה מסתכל עלינו ואולי בכלל, כמו באפקט הפרפר, השיחה הזאת תהדהד בממד הזמן ותופיע יום אחד באינטרנט..."
"מי את?" שאלתי.
"אותי דווקא מעניין מי אתה..." הוסיפה בחיוך ראשון שממש הגיע בזמן והצליח לרכך את המחשבה שהחלה מבצבצת במוחי שעוד מעט עומדת סבלנותי לפקוע מהמבוא לפילוסופיה שנכפה עלי דווקא בערב שהיה אמור להיות רומנטי.
"אתה נראיתָ לי אחר משאר הגברים שניסו להתחיל איתי. אתם הגברים, חייבים לפנטז על להשכיב מישהי בפגישה הראשונה, ואם לא יוצא, אז לפחות להתקדם מהר בכיוון. ואם חס וחלילה קורה אסון ומתחילים איתכם שיחה שמאלצת אתכם למתוח איבר ללא שימוש שמרבה הצער נמצא למעלה - אתם מאבדים את העשתונות".
"למה את עושה לי את זה?" שאלתי, ספק מתחנן ספק רוצה להרשים גברת שנונה, "היום במשך שמונה שעות שיננתי 100 תרופות עם הפרמקוקינטיקה והדינמיקה שלהם, ודווקא עכשיו, כשכל התאים במוח עוסקים בחיבור והכנת המידע לקראת המבחן המסכם, את באה להפריע להם במלאכה החשובה. מה אני אמור להסביר לכל החברים והמשפחה, שדווקא במבחן המסכם, לאחר חמש שנים של לימודים, אני מפשל, וכל זה בגלל שיחות פילוסופיות עם בחורה צעירה בלילה. אף אחד לא יאמין לי. שיחות פילוסופיות, ועוד בלילה עם בחורה... יקרצו לי ויצחקו, ניר, יא ממזר... אז גם אכשל במבחן, גם יצחקו עלי, גם לא ייצא לי סטוץ, ומי יודע מה יהיה הלאה", אמרתי בניסיון להכנס לקצב שלה.
" דווקא חשבתי שתתנהג אחרת, אבל אולי טעיתי", אמרה.
תחושה עזה שאני חייב להשיג אותה בכל מחיר
"לא לא לא, בשום אופן לא טעית", אמרתי והרגשתי פתאום שאני יותר ויותר נמשך אליה. אגלי זיעה החלו מבצבצים על מצחי, ובפנים החלה לקנן תחושה עזה שאני חייב להשיג אותה בכל מחיר, גם אם אצטרך לשם כך לגדל מיד במוח אלפי תאים חדשים שאינם תפוסים בשמות אינסופיים של תרופות.
אבל אז דווקא ההשכלה שלי היתה לי לרועץ: למדנו שבשעת לחץ נפשי אזור במוח הקרוי אמיגדלה, האחראי לתגובות רגשיות ולאינסטינקטים ולא חשיבה מעמיקה, תופס פיקוד ומנטרל אזור אחר במוח האחראי על חשיבה גבוהה. ככל שאימצתי את מוחי בניסיון נואש להרשים אותה באיזו תובנה מעמיקה מנסיוני הבינוני עם נשים ועם אהבה, כך ראיתי יותר ויותר… אמיגדלות.
"את יודעת מה זה האמיגדלה", ניסיתי את שיטת הפוך על הפוך.
"כן, זה האזור שאחראי על האינסטינקטים הפחדים והרגשות שלנו", הפתיעה אותי הסטודנטית הצעירה שלומדת כימיה אבל יודעת פילוסופיה, ועכשיו מסתבר גם אנטומיה של המוח.
"נכון מאוד", ניסיתי בצעד נואש להחמיא לה ולהרשים אותה, "האזור הזה וכן אזור הנוקלאוס אקומבנס השתלטו עלייך וניטרלו את הקורטקס החושב, ההגיוני, שיושב ובוכה איך לקחו ממנו את הפיקוד, וכל זה עוד מידי טירון חסר מוח כמו האמיגדלה. את נמצאת בטייס אוטומטי ללא שליטה, וכל המילים הכי גבוהות והכי פילוסופיות לא יעזרו. אפילו אם הייתי יכול להביא לכאן את דייויד יום בכבודו ובעצמו זה לא היה עוזר, מפני שהאמיגדלה שלך ואולי עוד איזה אזור נוסף השתלטו לך על ההיגיון".
"אתה צודק", אמרה, "שום דבר לא יעזור".
"רק הזמן", הוספתי קלישאה בניסיון לגייס לה קצת תמיכה.
"כך אומרים", אמרה וחיבקה אותי.
לא עשינו אהבה באותו לילה וגם לא ימים רבים אחר כך, אבל בסופו של דבר היתה לנו חברוּת יפה. זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה ששמחתי שלקחתי קורסים באנטומיה…
לפנייה לכתב/ת 
