מי את חופית גולן?

מסגרת העבודה השגרתית שלנו במערכת אנחנו עוברים על מאות תמונות משטיחים אדומים בתדירות שבה אתם יורדים לפיצוצייה. ככה זה, חלק מהעבודה. לפני שנתיים וחצי, פחות או יותר, התחלנו להבחין בבחורה בשם חופית גולן שמופיעה כמעט על כל שטיח אדום אפשרי וזוכה לתיעוד מסיבי, משל היתה כוכבת הוליוודית מן המניין. עם שם כל כך ישראלי כמו חופית גולן, היינו חייבים לבדוק במי מדובר, ואיך זה לעזאזל שאף אחד פה לא יודע מי היא. אז חיפשנו, ומצאנו אותה, כמו את כל שאר אוכלוסיית העולם, בפייסבוק. כמה מיילים ושיחות לאחר מכן כבר נקבע ראיון בלונדון, שם היא מתגוררת וסוף סוף גילינו מי זאת חופית גולן ואיך בדיוק היא הצליחה לקבל מעמד של דיירת קבע על השטיח האדום.

אז נכון, לכם ולנו שמה לא אומר דבר, אך בגולה - ובייחוד באנגליה ובאמריקה - מזהים אותה הרבה לפני גל גדות, אסתי גינזבורג ושאר נערות הזוהר הישראליות. הרומן בינה לבין השטיחים האדומים (בפסטיבל קאן ובאוסקר למשל) הוא בסדר גודל שקספירי: מצלמות הפפראצי מחזרות אחריה, אוהבות אותה וגומעות את הבלונד המתנפנף, החיוך הזוהר והסטייל המתוקתק שלה - מצהובונים כמו ה"דיילי מייל" ו"הסאן" ועד מגזינים כמו "OK" וכל שאר אתרי רכילות. אין ספק, היא כוכבת בינלאומית. הבעיה היחידה היא שגם אלה שמסקרים אותה, לא בדיוק יודעים מי היא.

"זה מצחיק", היא אומרת בפעם הראשונה שאנו נפגשות במלון בוטיק באזור קנזינגטון הלונדוני, שם היא מתגוררת בחמש השנים האחרונות. "כי אם את מסתכלת על כלי התקשורת שמסקרים אותי בעולם, תראי שקראו לי שחקנית, מנחה ישראלית, מנחה אמריקאית, איט גירל, אשת החברה הגבוהה, מנחה קנדית, דוגמנית ישראלית ומה לא. הנקודה היא שהם לא יודעים איך לקרוא לי. זה מעולם לא היה משהו שרציתי, להיות סלבריטאית. זו פשוט הצורה שבה העסקים שבהם אני עובדת מתגלגלים, שיוצא שאני מסתובבת עם סלבריטאים".

וזה לא קצת מעצבן? שאנשים חושבים שאת רק יורשת עשירה או נערת מינגלינג פריס־הילטונית?

"להיות אשת חברה זה לא דבר רע. הנסיכה גרייס היתה כזו. אני אשת עסקים במקצועי, אבל התקשורת צריכה לשים אותי בתוך קופסה, לתת לי תואר. אני לא באה מרקע של עושר, הון וירושה. אני באה מבית שבו שני ההורים שלי עבדו חזק וקשה עבור הצבא הישראלי. לי לא היו פריבילגיות. ההורים שלי עלו ממרוקו לישראל ובנו את עצמם אבן אחרי אבן. יש לי הרבה חברות וחברים יורשים: האקלסטונים, האלטונים (משפחות עשירות ומפורסמות בלונדון — ל.א). אני? אני לא יכולה להתקשר לאבא שלי אם אני רוצה משהו. אבל זה בסדר. אני חושבת שלגדול במנטליות ישראלית זה מצוין. אנחנו יודעים להילחם על מה שאנחנו רוצים. הרבה מהחברים שלי הם בני המעמד הגבוה, ואם תתני להם עבודה, הם לא יידעו מה לעשות איתה. הם לא ידעו איך לשרוד בכזה עולם".

גולן (33) דווקא יודעת דבר או שניים על מלחמות. מאחורי המבטים החתוליים וגינוני ה"דרלינג" הממיסים שלה, מסתתרת אשת עסקים ממולחת שלא צריכה אמא דוחפת, חבר הוליוודי או קשרים בעולם הזוהר כדי להצליח בחיים. היא נולדה למשפחה צנועה בנתניה. אביה, שעסק בתחום ההנדסה האווירית, קיבל הצעת עבודה בקנדה, לשם היגרה המשפחה כשחופית היתה בת 14, יחד עם אחיה, אחותה ואמה. גולן, שלא בדיוק השתגעה על טורונטו ("יש לי דם ישראלי־מרוקאי, דם חם, את יודעת, לא מסוגלת לגור במינוס 40 או 50 מעלות"), הודיעה חגיגית בגיל 19 להוריה שהיא עוברת למיאמי. הצורה שבה עשתה זאת היתה סימן לבאות ולמי שהיא הולכת להפוך: אשה שלא ממש מבינה את משמעות המילה "לא", בולדוזר זוהר שמצליח לגעת קצת בכל דבר - דוגמנות, עיצוב, תקשורת, יחסי ציבור והפקת אירועים - אבל יותר מהכל היא יודעת להיות במקום הנכון, בזמן הנכון ולהתחבר לאנשים הנכונים וזה לפעמים הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר, כמו גם לדאוג שכולם ידעו את זה כל הזמן.

"בתקופה שבה עברתי למיאמי בדיוק למדתי משפטים, אבל כבר ידעתי שאני לא רוצה לעסוק בזה. בחיים לא הייתי במיאמי ולא הכרתי אף אחד שם. לא ידעתי מי, מה מו וגם לא עניין אותי - החלטתי שאני עוברת. יום אחד יצאתי למסיבה עם חברה בטורונטו, ומישהו ניגש אליה ונתן לה שני כרטיסי VIP להופעה של ג'נט ג'קסון. זה נפל על יום כיפור. עכשיו, לא יכולתי ללכת. אני לא דתייה, אבל ההורים שלי כן, והם עושים את הארוחה וכל זה. בקיצור, החלטתי שאני הולכת לראות את ג'נט ג'קסון ויהי מה.

"אמרתי להורים שלי שאני הולכת לעשות את הארוחה המפסקת בבית של חברה, כי בבית כנסת ליד הבית שלה יש את הבנים הכי חמודים, והם הסכימו. היינו צריכות ללכת את כל הדרך הזו ברגל בגלל שלא רצינו שיתפסו אותנו נוסעות. הקהילה היהודית מדברת הרי, וההורים שלי היו הורגים אותי. לקח לנו שעתיים להגיע. בסוף הקונצרט ניגשתי למאחורי הקלעים ואמרתי שיש לי כרטיס VIP, אבל המאבטחים לא נתנו לי להיכנס. בשבילי, זה היה נשמע כמו 'לא', שזוהי מילה שאני לא ממש מבינה. הייתי האחרונה באולם, כולם כבר הלכו, אני רבה עם השומרים ופתאום מישהו מגיע ואומר לי, 'היי, את זוכרת שהיית במועדון ההוא ונתתי לחברה שלך את הכרטיסים? דווקא מצאת חן בעיניי, אבל פחדתי לגשת אליך, אז ניגשתי לחברה שלך'. הבחור הזה היה קולגה של ג'נט ג'קסון. נכנסתי לאוטובוס שלה. הבחור התברר כמי שגר בפלורידה. ישר אמרתי לו, 'גם אני נוסעת לפלורידה'. הוא אמר לי: 'יש לי בית במיאמי. את יכולה להישאר שם, כי הוא יהיה ריק'. שאלתי אותו מתי אני נוסעת. כל זה קרה באוקטובר. בנובמבר כבר הייתי על המטוס שלקח אותי למיאמי".

ומה קרה עם ג'נט והבחור מפלורידה אחר כך?

"כולנו הפכנו לחברים ממש טובים. אחר כך נסעתי לניו יורק עם ג'נט ג'קסון. חודש אחר כך היא הזמינה אותי להישאר בביתה במיאמי, ומעולם לא עזבתי. בגלל שלמדתי משפטים, השתמשתי בידע שלי כדי להישאר שם - פתחתי עסק, הקמתי אתר בשם SoBe שמקשר תיירים עם מלונות ומועדונים לפני שהבועה של אתרים כאלה באינטרנט התפוצצה, ותוך שנה הוציאו לי גרין קארד".

עסקים בצד, גולן החליטה לנצל את המשאב הבלונדיני שלה והתחילה לדגמן בשלהי שנות ה־20 לחייה. רק בשלוש השנים האחרונות היא סימנה וי על כמה קמפיינים לא ענקיים, אבל נחשבים בהחלט, כולל קמפיין שרץ כמה עונות לחברת הקוסמטיקה הקנדית אליזבת גרנט ("הם כמו בית בשבילי, ואני אוהבת את העובדה שזו חברה אינטימית ושבעליה יהודים"), חברת התכשיטים בושיק וחברת האופנה קור ספיריט. אלה מתווספים לגיחות כדוגמנית מגזינים באנגליה (כשהבולטים ביניהם הם "Elle" ו"OK").

כיום חופית עובדת עבור ערוץ הטלוויזיה האינטרנטי של מגזין "OK" הבריטי הנחשב, שם היא משמשת ככתבת הבינלאומית שלהם. העבודה הזו שולחת אותה לשטיחים האדומים הנוצצים ביותר לדסקס על ענייני אופנה ונשפי צדקה עם סלבריטאים מהשורה הראשונה ולטייל בכל העולם. בנוסף היא נותנת ייעוץ סטיילינג לתוכניות טלוויזיה ושותפה בחברת הלבשה עם מעצב העל הבריטי סקוט הנשל. אותה חברה שחתומה על השמלה הכי יקרה בעולם (10 מיליון פאונד) שהנשל עיצב וחופית שיווקה.

"יצרנו את השמלה הכי יקרה בהיסטוריה. היא עשויה כולה מיהלומים, 7,000 קראט. מי שלבשה את השמלה היתה הזמרת והשחקנית הבריטית סמנתה מומבה בפרמיירה לסרט 'ספיידרמן'. נעמי קמפבל ופריס הילטון גם היו פנויות ללבוש אותה, אבל רצינו את סמנתה בגלל שרצינו להראות לעולם את כוחו של השיווק, ולא לקחת מישהי שהיא נורא מפורסמת, כמו שתיהן".

ואני מניחה שאת שתיהן את מכירה אישית, אז זה קצת יותר קשה לבחור.

"בואי נגיד שאם פריס הילטון מגיעה לתוכנית שלי, אני לא עוברת דרך היחצן שלה. היא מגיעה לתוכנית שלי ואנחנו מדברות כמו חברות. עשיתי ייעוץ סטיילינג בתוכנית טלוויזיה שלה - 'החברה הכי טובה שלי בבריטניה' (הגרסה הבריטית לתוכנית הריאליטי של הילטון מ־MTV - ל.א). היא גם היתה נחמדה ולבשה את השמלות של החברה שלי ואז יצא לי לראות אותה שוב בפסטיבל קאן".

את גם מסקרת את האנשים האלה ב"OK". זה לא מתנגש?

"להפך. אני מדברת עם החברים הסלבריטאים שלי ואם 'OK' רוצים להתקשר איתם בצורה כלשהי, אני זאת שיש לה את הקשר איתם ואני מסוגלת להביא את האמת על הסלבריטאים האלה. אבל אני לא עיתונאית. בחיים לא אגלה על מישהו סוד. אני חושבת שזה מגעיל. אני יודעת כל כך הרבה דברים על כל כך הרבה אנשים, אני יכולה לכתוב ספר ולהוציא סודות על כמה מהסלבריטאים הכי גדולים בכל העולם. אבל זה לא המקום שלי וזאת לא הדרך שבה אני רוצה להצליח. בטח שלא על הגב של אנשים אחרים, אני רוצה לעבוד איתם ביחד".

מי חבר שלך בביזנס הזה?

"אני לא רוצה להתחיל לזרוק שמות. אני לא מבינה למה אנשים חושבים שזה מרתק. אני עובדת עם סלבריטאים כל הזמן, יום יום. אני מבינה למה אנשים רוצים סלבז באירועים שלהם בגלל שיש לזה חלק שיווקי, אבל הענין שיש לנו

 במי חבר של מי? ממש מוזר לי. זה בדיוק כמו להיות חבר או חברה של השכנים שלך. כשאני עם החברים הסלבריטאים שלי, אנחנו עושים את הדברים הרגילים: אוכלים, מדברים שטויות, עושים שטויות. זה פשוט קשה יותר. יש לך קבוצה של אנשים שמשפיעים עליך, לפעמים בצורה שלילית, ולפעמים אתה דואג האם מישהו יבוא וימכור אותך לעיתונות. נניח, כמו קייט מוס והקוקאין, שהתמונות שלה מסניפה נמכרו על ידי מישהו שהיא הכירה. התקשורת כאן מאוד רעבה לדברים שליליים. הם כל הזמן מתקשרים לחברים שלי והם כל הזמן מתקשרים אליי ומבקשים ממני רכילות, אבל בחיים אני לא עושה את זה. אולי כי בחיים לא הייתי רוצה שיעשו את זה לי. לא שיש לי מה להסתיר, אבל זו פשוט לא הרגשה נעימה".

מה גורם לך לחשוב ככה? נכווית פעם מהתקשורת באנגליה?

"אני זוכרת שבשנה שעברה, לפני פסטיבל קאן, עבדתי כל כך קשה שאיבדתי המון במשקל. כשהייתי שם כבר והלכתי על השטיח האדום, הרגשתי שהשמלה קצת גדולה עליי. ניסיתי ללכת על השטיח וכשעליתי במדרגות השמלה נתקעה בעקב שלי. כשניסיתי להוציא את השמלה מהעקב, לשתי שניות בדיוק, התכופפתי באלגנטיות והחוטיני שלי צץ בטעות. כמובן שצלמי הפפראצי עטו על ההזדמנות וצילמו את זה. יום למחרת ראו בכל העולם את החוטיני שלי. ב'טיימס' ובעיתונים בניו יורק. אנשים שאלו את עצמם ־ היא עשתה את זה בכוונה? היא רצתה למשוך תשומת לב? למה היא היתה חייבת ללבוש חוטיני? ואני אומרת, כמה פעמים, כאשה, את לובשת ג'ינס, מתיישבת, והתחתונים שלך צצים ואת צריכה לסדר אותם? כל הזמן. ההבדל הוא שכשזה קורה לי, אני אוכלת אותה".

מישהו פעם מכר אותך לעיתונות?

"כשאני וחבר שלי התחלנו לצאת, היינו חייבים להיות סודיים עם זה להרבה זמן, כי זו היתה רק ההתחלה, השלב הקריטי של מערכת היחסים. הצהובון 'הדיילי מייל' התקשר אליי באיזשהו שלב באותה תקופה, והם אמרו לי: 'תקשיבי, אנחנו יודעים עליכם, אנחנו הולכים לפרסם על זה כתבה גדולה'. הייתי צריכה להשתמש בידע החוקי שיש לי מהלימודים שלי כדי שלא יפרסמו את הכתבה הזאת. אמרתי להם 'תקשיבו, אני אתבע אתכם, אין לכם כל הוכחה שזה נכון. אם אתם הולכים להדפיס את זה ואף אחד לא נתן לך רשות או אישר שהפרטים האלה נכונים, אני תובעת'".

החבר שעליו חופית מדברת הוא סטיבן באומן מבלייק, להקת בנים בריטית המתמחה במוזיקה קלאסית. את באומן יש לי את העונג לפגוש בערב שאליו מזמינה אותי גולן, אותו היא מנחה כטובה לחברה שלה, וכולו בסגנון "השעות האחרונות לפני נפילתה של האימפריה הרומאית".

דמיינו לעצמכם ארמון עם מדשאה רחבה יותר מזו שבמגרש כדורגל, שממנו יוצאים ונכנסים דוגמנים ודוגמניות בגלימות לבנות, כתרים וסנדלי גלדיאטור. השמפניה והיין זרמו כמים בנהר וצלמי פפראצי נשנשו מאשכול ענבים אדום מדוגמנית שעמדה כפסל רומאי, עירומה כביום היוולדה וצבועה בלבן. גולן הציגה אותי לחבריה, ביניהם מפיקה הוליוודית שעבדה עם שחקנים מפורסמים כמו בראד פיט.

• את הכתבה במלואה ניתן לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"