"ענישה לא צריכה להיות מתלהמת"
גישתו של השופט אביטל חן, ראש הוועדה המקצועית להמלצה על החמרת עונשים לעברייני תנועה, מלמדת על קו מתון ושקול. איך היא מסתדרת עם הגישה המחמירה של שר התחבורה, ישראל כץ? היא לא
"עברייני תנועה רבים הם אזרחים נורמטיביים, וענישתם צריכה להיות מידתית ולא מתלהמת". כך סבור השופט אביטל חן, שמונה השבוע לעמוד בראש ועדה מקצועית, שתמליץ על דרכים להחמרת עונשים על עברייני תנועה. "הענישה גם לא צריכה להיות כזאת שהפטיש יורד מבלי לראות מי נמצא מולנו... מהצד השני בדרך כלל נמצאים אנשים, ופעמים רבות הם אנשים נורמטיביים לחלוטין, שטעו טעות קטנה מאוד בכביש. לפעמים טעות מינורית שגרמה לתוצאה קשה, נוראית ואיומה".
דברים אלה של השופט חן, המייצגים קו מתון ושקול יחסית, אינם עולים בקנה אחד עם המטרה הברורה שהציב לוועדה שר התחבורה, ישראל כץ. השר הבהיר באופן ברור כי "יש להחמיר את הענישה על עבירות תנועה מסכנות חיים".
"בבית המשפט אנחנו נמצאים באמצע, בין הנאשם לבין התביעה, עם הסנגוריה והמשפחות", הסביר השופט חן בדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט. "כמה שליבנו נחמץ הרבה פעמים, האנשים הללו שפוגעים בתאונות דרכים - בסטייה קלה מנורמת זהירות ראויה - הם אנשים שראוי לתת להם את האפשרות בסוף הענישה לחזור חזרה לחיים".
"שיקולי פרנסה הם שיקולים נכבדים" (צילום אילוסטרציה: שי וקנין)
"רחמים - לא מילה גסה"
נגד שופטי תעבורה נמתחת זה שנים ארוכות ביקורת חריפה, בטענה כי רבים מהם נוקטים גישה "סלחנית" כלפי עברייני תנועה. רק לאחרונה, אמר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אוריאל לין, כי "העונשים המושתים על נהגים עבריינים אינם הולמים את חומרת העבירה... בתי המשפט נוקטים בהרבה מקרים בגישה סלחנית כלפי נהג עבריין". לדעתו של לין שותף שר התחבורה, שאמר בשבוע שעבר כי "להחמרת הענישה יש משקל משמעותי במלחמה בתאונות".
בדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, שנערך לפני כשנתיים וחצי לרגל יום המחוייבות הלאומית לבטיחות בדרכים, התייחס השופט חן באריכות לטענות אלה: "האם מישהו בדק את רמת הענישה, או שזה עבר להיות איזשהו מטבע כזה, שבתי המשפט מענישים 'נמוך'? אני קורא בעיתונות על העונשים של בתי המשפט, ואני חושב שחלק מאיתנו באמת מענישים נמוך, ולפעמים אולי נמוך מדי. אבל, אנחנו לא מקבלים תמונה מקיפה. אני לא מכיר מחקר שנותן תמונה מקיפה של הענישה".
לדבריו, מה שמתפרש לעתים קרובות כסלחנות כלפי עברייני התנועה, הוא למעשה ניסיון של שופטים לאזן בין שיקולים שונים, ולעתים סותרים: "מלאכת השפיטה והענישה היא לא קלה, וצריך לקחת טווח גדול של שיקולים לפני שאנחנו מענישים... לא טוב לעשות את זה בהתלהמות, לא טוב לעשות את זה מתוך 'ייקוב הדין את ההר'. צריך לשמוע. עם כל הכבוד, המילה רחמים לא יכולה להיות מילה גסה מדי".
כדוגמה לשיקולים השונים העומדים בפני בית המשפט, התייחס חן לעניינים כלכליים של הנאשמים: "שיקולי פרנסה... הם שיקולים נכבדים מאוד. לאבד מקום פרנסה בעקבות פסילה של כך וכך חודשים, משום שהיינו מעט לא זהירים עם אותו אדם, הוא דבר לא קל, כי הרבה פעמים אדם בגיל חמישים צריך לחפש פרנסה אחרת, (ו)הרבה פעמים אדם בגיל ארבעים לא מצליח למצוא מקום עבודה אחר לאחר מכן".
"עונשים שירצו מי שמחפש דם"
בדבריו בוועדה, הסביר השופט חן כי הקושי העיקרי אינו בשפיטת עברייני תנועה מועדים - אלא דווקא בטיפול באלה המוגדרים אזרחים נורמטיביים. "מבחינת עומק האובדן והכאב שלעולם לא יעבור, אין הבדל אם היה מדובר בסטייה מינורית, או בסטייה משמעותית מרמת נהיגה. הכאב הוא אותו כאב. (אבל) אנחנו מתקשים מאוד להעניש אנשים שהם אנשים נורמטיביים בעונשים שירצו את מי שמחפש דם או ענישה קשה מדי".השופט גם התייחס לטענות נוספות המועלות נגד מערכת המשפט, לפיהן השופטים "מנותקים" מהעם ואינם קשובים לדעת הקהל. "אולי נדמה במקומות מסוימים שאולי גס ליבנו, ואנחנו לא מבינים ברגשות הציבור, ואנחנו לא מצויים בענייני בטיחות. (אבל) לא זה המצב".
"מי (ש)איבד יקיר בתאונת דרכים, ומכיר גם אותנו אישית, (מי ש)פוגש אותנו בכנסים ובמקומות אחרים, יודע שאנחנו יותר מאשר מזילים דמעה בתיקים הללו", סיפר השופט. "אני לא מתכוון במובן מטפורי. אני לפעמים יושב בדיונים ומנגב דמעות כאשר אני נתקל במשפחות. אם זה לא קורה באולם, אז זה הרבה פעמים קורה בלשכה, והדברים כואבים".
סיכום דבריו בדיון בכנסת, מתאים גם לעבודת הוועדה שבראשה יעמוד בשבועות הקרובים: "כשאנחנו מענישים קשה, לא רועדת לנו היד. (אבל) לא זו הבעיה. תראו את כל התמונה, שבו על כל התמונה, תבדקו תיקים לגופם. שלחו אנשים מקצועיים שישבו כדי לראות ולחוות דעה... האם הענישה ראויה או לא ראויה, ולאחר מכן הביאו דעתכם בפנינו".
לפנייה לכתב/ת 
