הותר לפרסום: רעי חורב הוא הנאשם ברצח אסף שטיירמן
השופטת רות לבהר-שרון החליטה להתיר את פרסום שמו של הנאשם ברצח אסף שטיירמן ז"ל בשנת 1996, בשל עקרון פומביות הדיון וכלל השוויון שצריך לחול בין כלל הנאשמים העומדים לדין
הותר לפרסום: רעי חורב, בן 21 מירושלים, הוא הנאשם ברצח אסף שטיירמן לפני ארבע שנים ביער אוסישקין בכפר סבא.
חורב, סטודנט לאדריכלות, הפסיק את לימודיו בבית הספר "אלון" ברמת השרון בכיתה י"א ולאחר מכן עבד בעבודות מזדמנות. הוא השתמט משירות צבאי בצה"ל באמצעות חוות דעת פסיכיאטרית. לפני כשנה נישא לאשה בת 35 מירושלים ולשניים תינוקת בת שנה.
חורב נעצר לפני כחודש, לאחר שאשתו הגישה תלונה במשטרה על כך שתקף אותה וניסה לחנוק אותה, כשלטענתה, אמר לה שהוא "יצייר עם מח העצם שלה".
חורב התוודה בפני אשתו לאחר חתונתם על רציחתו של שטיירמן ולאחר שהגישה תלונה במשטרה, סיפרה לשוטרים על מעשה הרצח, לאחר שהבטיחו לה כי יעצרו אותו על התקיפה.
לאחר שנעצר על-ידי השוטרים, הודה חורב מיד ברצח שטיירמן ובתקיפת אשתו.
הוריו של חורב הם אלה שעודדו אותה כל הזמן להתלונן נגדו במשטרה, זאת כיוון שתקף אותה מספר פעמים והתנהג כלפיה באלימות.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, רות לבהר-שרון, קבעה אתמול (יום ד'), כי פרסום הפרשה יוצאת הדופן, שהסעירה את המדינה, גוברת על כל אינטרס של הנאשם, שהיה קטין בזמן ביצוע הרצח ולכן, יש חובה לפרסם את המקרה על כל פרטיו, לרבות שמו של הנאשם.
השופטת קבעה עוד, כי "הנאשם ביצע לכאורה פשע של רצח כה נתעב ולא גוברת זכותו על פני כל נאשם בגיר אחר שאין בעברו כל דופי".
"הרציונל העומד מאחורי אי התרת פרסום שמו הינה היותו קטין והחובה להעניק לו אפשרות לשיקום חייו ולהגנה על שמו הטוב".
"מאידך, עומד לנגד עיני עקרון פומביות הדיון, החשיבות שבפרסום וזכות הציבור לדעת את פרטי המקרה, כאשר הפרמטרים העומדים לנגד עיני בעת מתן ההחלטה הינם חומרת העבירה, שאין ספק, שבמקרה זה היא מן החמורות והאכזריות והמזעזעות ביותר שראינו".
"סבורה אני שהשארתו בתוקף של האיסור גם לאחר הגשתו של כתב האישום פוגעת ישירות בעקרון פומביות הדיון ומפרה באופן חמור, במקרה זה, את כלל השוויון שצריך לחול בין כלל הנאשמים העומדים לדין", דברי השופטת.
רצח אכזרי
נגד חורב הוגש אתמול בבוקר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לפי כתב האישום, הנאשם תכנן לרצוח "אדם זר" שהתגרה בו, וכששטיירמן נקלע במקרה למקום, הוא החליט לרצוח אותו. ייתכן גם כי אותו "זר" הוא שטיירמן עצמו.
לבקשת הפרקליטות, רק חלקים מכתב האישום הותרו לפרסום. לפיהם, ב-4 בדצמבר 96', בסביבות שש בערב, הגיע הנאשם לדירה ברחוב ארלוזורוב בעיר, כשבכיסיו שני פגיונות. לאחר כשעתיים וחצי הוא יצא למרפסת הדירה בה שהה, הפונה לעבר חורשה המכונה יער אושיסקין. באותו הזמן עבר בשביל המפריד בין הבניין לחורשה אדם שזהותו אינה ידועה למשטרה, וצעק לנאשם: "יא פחדן, בוא נראה אותך, אני יודע מה אתה עושה, בוא נראה שמה שאתה עושה, תעשה אותו גם פה למטה".
עקב כך גמלה בלבו של הנאשם החלטה להרוג את הזר. הוא ירד מהדירה לכיוון החורשה בתקווה שאותו הבחור ילך בעקבותיו, ותכנן לתקוף אותו ולהרגו. אחרי כמה דקות בהן המתין, ראה את אסף שטיירמן נכנס לחורשה. הנאשם יצא בעקבות זאת מהחורשה והציע לאסף להצטרף אליו לעישון מריחואנה. שטיירמן נענה להזמנה והתלווה אליו אל החורשה.
לאחר כמה דקות לפת הנאשם בידו השמאלית את צווארו של הנער שבחר כקרבן, ובידו הימנית החל לדקור אותו באחד מהפגיונות שהיו ברשותו. הוא המשיך בדקירות מספר רב של פעמים בחלק גופו העליון, כשכל הזמן הזה מתחנן הנער על חייו.
בשלב זה הבחין הנאשם כי להב הפגיון בו דקר את שטיירמן אינו חד מספיק. הוא נטל לידו אבן כבדה והלם איתה בחוזקה בראשו ועורפו של הנער, וזה התמוטט. לאחר מכן, כדי לוודא את מותו, לקח הנאשם כבל ברזל חלוד שמצא במקום וניסה לכרוך אותו סביב צווארו. משנכשל, לקח את תיקו של שטיירמן וכרך את רצועותיו סביב צווארו. עקב כך נגרמו לאסף שברים חמורים בגולגולת שגרמו למותו.
לדיון בבית המשפט הגיע גם סבו של אסף, יוסף גומא, שאמר: "חשבנו שערבים עשו את זה, לא האמנו שיהודי יכול לעשות דבר כזה".