אני לא חולה, אני בסך הכל גבר רווק
לא ממש האמנתי אי פעם שאגיע לגיל 29 המופלג שאחגוג בקרוב, אבל רצה הגורל וזה עומד לקרות כשעודני פנוי, למורת רוחם של חבריי הטובים, שיעשו כמעט הכל כדי שהמצב ישתנה
כשתתחלף העונה אחגוג 29 אביבים על הכדור העגול והמשוגע הזה. על פניו אני חושב שההספק שלי סביר פלוס: אני שוכר דירה חמודה בגפי, יש לי רכב קטן, עבודה במשרד פרסום מוביל ובזמני הפנוי אני מג'נגל בין תואר שני במנהל עסקים לברים תל אביביים אפלים בחיפוש אחר האחת.
עיר הבודדים סיפקה לי לצערי רק מפגשים קצרים ולא מעניינים במיוחד, למרות עשרות הפעמים בהן אני מגיע לבקר אותה. עובדה זו, יחד עם העובדה שרוב שעות הערות שלי מרוכזות במשרדים המפוארים ברחוב ראול וולנברג, מקשות עליי את מלאכת מציאת בת הזוג. פה נכנסים לתמונה כל בעלי העניין השונים בחיים שלי.
הראשונה שהפכה את העניין למשרה מלאה היא אמא שלי, שכפרה עליה כבר רוצה להיות סבתא, והבן הבכור שלה לא מקדם עבורה את האינטרס. לכן, היא עושה זאת לבד. לא אחת אני מקבל טלפון בשעות העבודה ממנה. זה סימן שמשהו רע קרה, או שהיא מנסה לסדר לי עוד בחורה.
"היי אמא, מה העניינים?" אני ממתין למוצא פיה הראשוני, כדי להבין את כיוון השיחה.
"בדיוק דיברתי עם חברה שלי, שיש לה בת בגילך, לבת יש חבר, אבל יש לה גם חמש חברות רווקות שמחפשות".
יופי, אני חושב לעצמי. אני מתאר בעיני רוחי איך הן נראות תוך כדי משחק ברידג' סוער בימי שישי.
"אני רוצה לתת להן את הפייסבוק שלך".
"אמא, תעשי מה שאת רוצה, יש לך יד חופשית". כל תשובה אחרת רק תסבך את השיחה ותגיע בסופה לאותה נקודה, אז אני משחרר מראש ונותן לה את מבוקשה.
אני עובר עליהן, אתה בוחר
כאיש פרסום הבנתי מזמן את כוחו של פייסבוק ואת הצורך לייצר מותג מבוקש. סטטוסים מוזרים, תיוגים לא רצויים ולייקים לקבוצות של כת השטן לא תמצאו אצלי בפרופיל האינטרנטי. הוא ערוך ומוכן לכניסה של כל זר, מייצג נאמנה את אורח חיי וממעיט במידע שעלול לפסול אותי בעיני מתעניינת פוטנציאלית.
בנוסף לאמא שלי, ישנם כל חבריי. אני כותב שורות אלה מביתו הקריר של חבר ותיק וטוב באילת, שקפצתי לבקר. לא עובר הרבה זמן מרגע שהגעתי עד שהפייסבוק שלו נפתח, והמשפט "אני עובר, אתה בוחר" יוצא לו מהפה.
גדולים וחכמים ממני שלחו אותי לחפש אחר האלבום "תאילנד 2010" או "החתונה שלנו". מציאת הראשון יכולה לשפוך הרבה אור על מידותיה הטובות של המיועדת, ואילו האחרון עלול להכריע לרעתה וישלח אותי לפרופיל הבא.
אני מאמין ביוזמה, אך גם בכך שכל דבר קורה בעתו
גם עמיתים לעבודה הם שדכנים פוטנציאלים, ידוע שכל מי שמתחתנת מפנה זמנה, לאחר שהיא כבר סימנה וי על המטלה, לשידוך חברותיה, והסביבה שלי מלאה במתחתנות טריות. החל מהמזכירות וכלה בלקוחות עצמם, ברגע ששומעים שאני רווק הם פולטים שמות של מועמדות, ותוכנות אינטרנטיות נפתחות ונסגרות, הכל על מנת למצוא לי את המיועדת.
מצד אחד יש בזה כיף מסוים, שיש הרבה אנשים טובים שעוזרים לי ו"מוכנים לחתום עליי" כמו שאומרים בעולם הפשע. מצד שני, היי, אני לא חולה, אני רווק. אני עולם שלם של רצונות, תשוקות, דיעות ומאוויים, ואין לי בת זוג. סו פאקינג וואט?
אני מאוד מאמין בשני דברים: תהיה יוזם על מנת לקדם את האינטרסים שלך מצד אחד, ומצד שני תדע שיש עת לכל דבר. כשהיא תגיע, היא תגיע בזמן הנכון, גם אם היא תצוץ בפייסבוק של חבר, וגם אם אתקל בה בתור לקופה במגה.
בינתיים אני גם מנסה לבד, גם אומר תודה למי שמנסה לשדך, וגם תמיד משלם על בת הזוג בדייטים, מה שהופך את כל העניין לעסקה שטובה לכל הצדדים, אז למה לא, תמשיכו.
לפנייה לכתב/ת 
