"לא רוצים רופא ערבי". על גזענות והדרות אחרות

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• מתיסיהו על הזקן: הבנתי שזו לא האמת שלי
• פעיל חב"ד, כך תשיב לחילונים על "הדרת נשים"   
• אגמור בשיר מזמור: מעוז צור ב-32 גירסאות   
  

בתי היקרה סבלה מדלקת אוזניים חריפה, החלטנו שאנחנו פונים לטיפול רפואי, השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר. ישבתי עם בתי ושנינו נמנמנו על ספסלי ההמתנה. פתאום שמענו צעקות מחרידות, שהפרו את השלווה המנומנמת. כשהיטנו אוזננו, שמענו אדם ואשתו שהתפתלה מכאבים, מתווכחים בקולי קולות שאינם רוצים שרופא ערבי יבדוק את האישה. הם ביקשו שאישה תבדוק אותה (וזה לגיטימי), אך התעקשו להיות מטופלים על-ידי צוות יהודי בלבד.

מזמן לא התביישתי והצטמררתי כל-כך. לא ידעתי היכן לשים את עצמי מרוב עלבון. ראיתי לנגד עיניי, את הוריי והוריהם, כל אלה שבאו מהגלות וסבלו מהאנטישמיות הסמויה והגלויה.

אמרה לי חברה לא יהודיה של אימי המנוחה, שכשהיא התיידדה עם אימי בבית הספר היסודי, הילדים בכיתה (בית ספר יסודי) ראו אותה כמוזרה: "מה לך להתיידד עם ילדה יהודיה?" הם שאלו. וזה היה בשוויץ.

ראיתי מול עיניי את גדולי אנשי הרוח של אירופה שנאלצו להתנצר כדי לקבל משרה באוניברסיטאות השונות: אדמונד הוסרל, אנרי ברגסון, היינריך היינה ומי שמילט את עצמו מגורל זה ברגע האחרון, פרנץ רוזנצוויג.

מעט מן האור

כשהגיע אליי הרופא הערבי, התנצלתי מעומק לבי בשם אני לא יודע מי על המעשה הנקלה, ואמרתי שאני שמח שהוא ודווקא הוא בודק את ילדתי. הוספתי שאני רב בישראל, וחשוב לי לומר לו שהתנהגותו של אותו אדם מנוגדת לתורת ישראל, ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". וכך החלפנו דברי פיוסים זה לזה. 

הרופא מצדו סיפר לי שמי שהתווכח ביותר כנגד הזוג הגזען, היה רופא צעיר ששכל בני משפחה באירוע טרור רצחני ומתועב בירושלים. דווקא הוא היה זה שרב עם בני הזוג, ואמר להם שאם הם אינם מעוניינים שייקחו את רגליהם ויסתלקו מהמקום.

בתוך החושך הזה, שנשמתי הייתה נתונה בו. הבליח אורו של הרופא הצעיר וטוב הסבר, שנלחם נגד הדרת הערבים. אותו רופא צעיר היה בשבילי "נר חנוכה" שהיה בבחינת "מעט אור שדחה הרבה מן החושך".

לאחרונה אנו מדברים רבות על "הדרת נשים", אך האם רק "בהדרת נשים" עסקינן? האם אין הדרת חרדים? והדרת ערבים? האם אין הדרת נכים? האם אין הדרת מוגבלים? האם אתם יודעים כי אנשים עם צרכים מיוחדים בקושי מקבלים שכר על עבודתם? אין להם זכויות. השאלה היא האם בעצם ה"הדרה" היא הנושא? או "הדרת נשים" ו"הדרת חרדים" ו"הדרת ערבים" ו"הדרת מוגבלים". ואפשר להמשיך הלאה ל"הדרת מתנחלים" ו"הדרת שמאלנים" (ראו הצעות החוק האחרונות). במילים אחרות, אנו הפכים להיות למדינת כל "מודריה". כולנו מודרים.

להגביר את האור

אז מה עושים? מתחילים להיפגש האחד עם השני. הפגישות הללו מקרבות לבבות. היותי אב לבחור מדהים עם צרכים מיוחדים, ועבודתי במכון פוירשטין, על 70 הסניפים שלה בעולם, מחברת אותי לכל-כך הרבה הורים בני אומות שונות בעולם הרחב, שכמוני מתמודדים עם אותה תופעה.

לא, ילדיי לא יתחתנו עם ילדיהם, ואני לא אוכל את מאכליהם, אבל זה לא סותר את הקירבה, שותפות הגורל והייעוד שאנו חשים זה לזה במאבקינו לעולם עם פחות הדרה לילדינו, עולם שיאפשר להם להתקדם ולממש את הפוטנציאל שלהם, עולם שיאמין בהם, שיקבל אותם, שיעסיק

אותם בהגינות, שיאיר להם פנים.

כשאני שומע "הדרה" אני נזעק. היהדות שלי צועקת חמס כנגד העוול הזה. אל נצמצם את המבט שלנו. "הדרה" היא תופעה הרבה יותר מושרשת, והיא נובעת מהקוגניציה האנושית המתייגת ויוצרת סטריאוטיפים. חייבים לשבור את הסטריאוטיפים הללו. חייבים לראות את הפנים שמאחורי המסכות המגדירות. יש בנינו כל-כך הרבה משותף שיכול להיות בסיס להבנה ושיתוף פעולה.

ועכשיו טיפ קצר ללילות החנוכה שנותרו: לאחר שברכתי אותה בברכת "שיאירו לך נרות החנוכה", אמרה לי אישה חשובה אחת "הבעיה היא איך מצליחים לראות את הנרות הזעירים?". אמרתי לה: "אתן לך טיפ, אותו אני נוהג בביתי. כבי את כל האורות בבית, במקום ובזמן בו את מדליקה את הנרות, ופתאום תראי עד כמה מאירים הנרות, ועכשיו שבי חצי שעה ותתבונני בהם".