הורות גאה: מה עושה זוג חד מיני שרוצה ילד?

נתן זך שאל "איך זה שכוכב מעז", ואתה העזת. העזת כשיצאת מהארון וסיפרת להורים, העזת כשבעטת בכל המוסכמות, העזת כשהכרת את בן זוגך ועברת לגור איתו והעזת כשהחלטת להקים משפחה.

עוד בנושא בערוץ יחסים:

נאבק על החלום: הזכות לפונדקאות גאה בישראל

גבר היריוני - השלב הבא במודל המשפחה החדש

אני הומו ונולדתי כך. שום המרה לא תעזור

ייעצו לי לא להזכיר בקורות החיים שלי שאני לסבית

אתם מתלבטים, ילד הוא אחריות עצומה. לא קל להביא ילד לעולם של משפחה חד מינית, בלי אמא בתמונה. מה יגידו, איך יסתכלו, והדילמה גדולה: ילד שלך? ילד מאומץ? מה הפרוצדורה ומה העלות? האם אפשר בכלל במדינה שלנו, להביא ילד ע"י אם פונדקאית מישראל, ועד כמה ההליך ארוך, מתיש ומפרך?

לפני שנסקור את האפשרויות (נשים וגברים כאחד), אני מוכרחה לומר לכם שעם כל הקושי והכאב (לפעמים), אני בעד להביא ילדים לעולם, או לאמצם ובכך להצילם מחיים נוראיים, וזה בכלל לא משנה אם אתם הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים, לסביות או כל דבר שתחפצו.

כל עוד אתם בני אדם, וכל עוד תביאו את הילדים האלה לבית חם, אוהב ומחבק. אל תוותרו על החלום שלכם להיות הורים. לכל אדם מגיע להיות הורה, ללא כל קשר להעדפותיו המיניות, ואל תתנו לאף אחד את הזכות לומר לכם כיצד לנהוג. פשוט לכו על זה. גם אני אמא ואני יכולה לומר לכם שזו המתנה של חיי.

פונדקאות לזוגות הטרוסקסואלים בלבד

אשתף אתכם בשני סיפורים על שני זוגות אמיצים מעין כמותם שפגשתי במהלך עבודתי: לפני מספר שנים, נפגשתי עם זוג הומואים, יוסי ודרור (שמות בדויים) שחיו יחד מספר שנים, שניהם בעלי מקצועות חופשיים. יוסי ודרור החליטו כי הם רוצים לעשות שימוש בזרעו של יוסי כדי להביא ילד משותף לעולם (שהרי חלום חייו של יוסי עוד מימי הגן היה להיות אבא).

באותה התקופה, תפס עניין הפונדקאות בארץ כותרות בעיתונים ויוסי סבר, כי אם הם ימצאו אשה שתסכים להיות אם פונדקאית בארץ, לא תהיה כל בעיה. מה שהם לא ידעו היה, כי בישראל לא הייתה אז וגם היום, כל אפשרות להבאת ילדים לזוגות חד מיניים באמצעות אם פונדקאית אשר חיה בארץ, מאחר וחוק הפונדקאות מדבר על הבאת ילדים לבני זוג שהם "איש ואישה" בלבד.

אין צריך לומר כי מפח הנפש היה אדיר, אבל הם לא נכנעו והחליטו לפנות לייעוץ משפטי על מנת להבין האם ביכולתם לפנות לאם פונדקאית בחו"ל, איך עושים את זה בכלל ומה דורש הליך כזה, לבד מעניין הכסף, שהיה יקר מאוד (כמה עשרות אלפי דולרים ויותר).

השניים ישבו איתו ובררו היכן הכי כדאי מבחינה כלכלית לבצע הליך שכזה, והפור נפל על הודו. עורך דין ליווה אותם מתחילת הקשר עם האם הפונדקאית, הסוכנות בה עבדה ותורמת הביצית, ובדק את כל ההסכמים עימם.

בנוסף, ערך עורך הדין הסכם בין יוסי ודרור, אשר כלל את האופן בו יגדלו ילדיהם (שכן רק אחד מהם הוא האב הביולוגי של הילדים ולכאורה, הוא זה הקובע כיצד לגדלם), מה יקרה בעת פרידה (מי יגדלם, הסדרי ראיה וכו') וכמובן, ערך צוואה במסגרתה הורה יוסי כי במקרה וילך לעולמו, יאומצו הילדים על ידי דרור.

השניים טסו להודו, פגשו את האם הפונדקאית, עברו את ההליך הביורוקראטי של חתימות למיניהן על מסמכים, ויצאו לדרך. ההיריון נקלט מיד והם היו בקשר יומיומי עם האם הפונדקאית בסקייפ. כמה מאושרים הם היו כשנולדו התאומות. גם אחרי הלידה, כשהשניים חשבו כי העניין תם ונשלם, נתקלו בחומות הבירוקרטיה של מדינתנו ויוסי נאלץ לעבור בדיקת DNA על מנת לברר האם "באמת" הוא אביהן הביולוגי של התאומות.

רק כשהסתבר (כמובן) שכן, הורשו השניים לשוב ארצה עם התאומות. כששבו ארצה, נרשם יוסי כאביהן הביולוגי של התאומות במשרד הפנים. היום התאומות בנות 10 חודשים, מדהימות ועטופות בחום מכל הכיוונים.

לצערי, המצב המשפטי במדינתנו הקטנה, בכל הקשור לפונדקאות של זוגות חד-מיניים על ידי אם ישראלית, טרם הוסדר בחוק. סביר להניח כי בשנים הקרובות, היות ונושא ההורות החד-מינית הולך ומתפתח ויותר ויותר, זוגות כבר לא יחששו (ובצדק) לשבור "טאבו" ולהקים בית בישראל, והנושא יקבל משנה תוקף בחוק (וטובה שעה אחת קודם). אם החלטתם לפנות לאם פונדקאית בחו"ל, אני ממליצה בחום לעבור את ההליך בליווי משפטי צמוד.

היריון מתרומת זרע

אצל נעמי ועתליה המצב היה שונה (טוב, מטבע הדברים הן נשים ויכלו להרות ולהביא ילדים לעולם). לאחר שמיסדו את היחסים ביניהן ונישאו בחו"ל, החליטו השתיים כי עתליה תיכנס להריון מתרומת זרע מבנק הזרע בישראל. עתליה הרתה וילדן נולד, בשעה טובה, לפני כשנתיים. כמה אושר, כמה שמחה.

עתליה כמובן, נרשמה כאימו הביולוגית של הילד במשרד הפנים. לימים, חלתה עתליה ולאחר מספר חודשים נפטרה. האושר הפך לכאב אדיר, קשה מנשוא ורק בזכותו של הילד התגברה נעמי לאט-לאט על הכאב, וחזרה לשפיות. כשביקשה נעמי לאמץ את הילד, נענתה תחילה בשלילה, בין היתר מחמת כך שמשפחתה של עתליה החליטה כי היא רוצה לאמץ את הילד.

נעמי לא ויתרה ויצאה למאבק משפטי. המחשבה שהילד יוצא מחזקתה העבירה אותה על דעתה. הרי הוא שלה לכל דבר ועניין. בסופו של דבר, לאחר הליך משפטי ארוך, מייגע וכואב מעין כמותו, החליט בית המשפט לאפשר לנעמי לאמץ את הילד, מאחר ולנגד עיניו עמדה טובתו של הילד.

בתי המשפט בישראל הינם מן המתקדמים בענייני אימוץ, ללא כל קשר להעדפותיהם המיניות של הניצבים בפניהם. כשמגיע תיק אימוץ שכזה לפתחם, נבחנת בראש ובראשונה טובת המאומץ-הילד.

לעיתים, חווים זוגות חד-מיניים המבקשים לאמץ, מסכת של ייסורים ובירוקרטיה מטעם רשויות המדינה, אולם לרוב, נבחנים דברים אלה בראייה מושכלת של טובת הילד. אם ישתכנע בית המשפט כי טובת הילד היא אימוצו על ידי אחד מבני הזוג, לא ישנה הדבר כי המדובר בזוג חד-מיני.

זיכרו - מרטין לותר קינג אמר פעם "יש לי חלום שכל בני האדם יהיו שווים". אל תרשו לעצמכם לוותר על חלומכם להיות הורים. זוהי זכות שהתברכנו בה כבני אדם.

לכל העדכונים, הכתבות והסקרים - כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים

• עו"ד גלית סולומונוב-פוגל מנהלת פורום משפחה בפורטל "משפטי" , הפורטל המשפטי לקהל הרחב